הרב יצחק יוסף
הרב יצחק יוסףצילום: אלירן אהרון

אם עד היום אחר הצהריים עוד היה ספק קל שבקלים שמא ישנו סיכוי שעתירתה של האישה שקיבלה את "הגט מצפת" תידחה, ובית הדין הרבני הגדול יורשה לדון בעניינה, הרי שהיום הפך הסיכוי לאפס.

החלטת היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, להתייצב בתיק זה בפני בג"ץ ולהציג עמדה מטעמו לפיה יש לקבל את עתירתה של האישה ולמנוע את הדיון בבית הדין הרבני, סתמה את הגולל על הסיכוי שהדיון בבית הדין יתאפשר.

אני בטוח שהאינסטינקט הבריא של מרבית קוראי השורות הללו הוא לזעוק ולמחות על התערבותו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין התלוי ועומד בבית הדין הרבני הגדול. האינסטינקט הזה מוכוון גם על ידי ההיגיון הבריא וגם על ידי הניסיון. לאורך השנים קרה לא פעם במקרים בהם הציג היועץ המשפטי לממשלה עמדה המנוגדת לעמדת הרבנים הראשיים לישראל, שדווקא עמדתם של הרבנים הראשיים היתה המבוססת יותר, הן מבחינה עניינית והן מבחינה משפטית.

למרבה הצער אי אפשר לומר את אותו דבר על המקרה שעליו מדובר בעתירה הנוכחית. כל משפטן שהיה נשאל מראש לפני ההחלטה לקיים דיון בערעור שהוגש על הגט מצפת היה משיב שבית הדין הרבני הגדול אינו יכול לדון בערעור. ענייני נישואין וגירושין הם חלק מהמשפט הפרטי, עניינים שבין איש מסוים לאישה מסוימת. במצבים מסוימים יתכן שישנו מעמד לבני המשפחה, אולם בשום מצב לא יכול לבוא אדם שאיננו קשור בשום צורה למקרה ולהגיש ערעור על פסיקה של בית הדין, כפי שקרה במקרה הזה. הערעור צריך היה להיעצר מיד, על סף דלתו של בית הדין.

בשלב הזה יהיו מי שיטענו שגם אם יש צדק בדברים, לא יתכן שערכאות המשפט החילוניות תתערבנה במה שקורה בבית הדין הרבני. התשובה לטענה הזו היא שלמרבה הצער, מידת ההתערבות המצומצמת הקיימת היא המחיר של הרצון שמערכת בתי הדין הרבניים תהיה מערכת משפט רשמית מטעם המדינה, ולא מערכת משפטית עצמאית פרטית, בדומה למשל לבתי הדין לממונות. אותו המחוקק שנתן לבתי הדין הרבניים את מעמדם, הוא המחוקק שקבע בחוק יסוד השפיטה כי לבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, הסמכות " לתת צווים לבתי דין דתיים לדון בענין פלוני לפי סמכותם או להימנע מלדון או מלהוסיף ולדון בענין פלוני שלא לפי סמכותם".

קשה להאמין שנשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב יצחק יוסף, שהוביל את קביעת הדיון בנושא זה, לא ידע את כל הנתונים הללו. סביר להניח שהרב ידע שהסיכוי שהדיון בתיק יוכל להתקיים נמוך, מאחר שבג"ץ צפוי לסכל אותו. מדוע הוא החליט בכל זאת להוביל את הדברים למסלול התנגשות מול היועץ המשפטי לממשלה ומול בג"ץ? עדיף שלא לשער השערות בלתי מבוססות, משום שכל השערה תהיה בגדר ניחוש בלבד. לא נותר אלא להצטער על החלטתו, משום שהיא בוודאי שלא הוסיפה דבר לא למעמדו של בית הדין הרבני הגדול בפרט ולא למעמדה של מערכת השיפוט הרבני במדינת ישראל בכלל.