אשרי העם שאלו לוחמיו

הרופאים מגדירים את המקרה שלי כנס, כאשר שבועות ספורים לאחר הפציעה יצאתי מבית החולים. ברם, השיקום רק התחיל. אהרון קרוב כותב.

אהרון קרוב , י"ד בטבת תשע"ז

אהרון קרוב
אהרון קרוב
צילום: יוני קמפינסקי

בימים אלו אנו מציינים שמונה שנים למבצע עופרת יצוקה - אותו מבצע שבו נפרדתי לשלום מאשתי הטרייה כמה שעות אחר חתונתנו, על מנת ללחום יחד עם חייליי ברצועת עזה.

לא רק את אשתי השארתי מאחור, גם משפחה דואגת, הורים, אחים ואחיות, שרק ערב לפני כן עמדו לצידי בחופה. ובכל זאת, לכולם היה ברור מאליו: למלחמה הזו חייבים ללכת. כי אני מחויב לחיילים שאותם ליוויתי מהבקו"ם עד שהפכו ללוחמים, מחויב ללכת כי עם ישראל ומדינת ישראל גדולים בהרבה מכל שיקול פרטי, חשוב ככל שיהיה.

ההמשך כבר די ידוע. את אשתי ומשפחתי השארתי מאחור וברצועת עזה השארתי את האף, את השפתיים ושאר חלקי גוף שהתפזרו עם עוצמת הפיצוץ שהפך אותי לפצוע אנוש, מטייל כבר בגן עדן יחד עם אבות אבותיי. את ההורים והאישה שלפו בשעת בוקר מוקדמת מייד לבית החולים, להיפרד מהבן.

הרופאים מגדירים את המקרה שלי כנס, כאשר שבועות ספורים לאחר הפציעה יצאתי מבית החולים. ברם, השיקום רק התחיל. עשרה ימים לאחר הפציעה פתחתי את עיניי, לא זוכר דבר, כמו ילד שרק נולד, מצב מייאש שמוציא לאדם כל רצון להמשיך לחיות. שמונה שנים עברו, ואני נושא עלי את הפציעה יום־יום בטיפולים, בכאבים, בתרופות, בעליות ובמורדות.

רבים שואלים מניין הכוחות להמשיך. התשובה ברורה: אין לנו ארץ אחרת ואין לנו עם אחר. לאחר הפציעה הבנתי שהקב"ה מחזיק אותי ואת אשתי, ואני חייב להמשיך, ללכת קדימה, לפעול ולהתחזק. התמיכה של עם ישראל נתנה לנו כוחות אדירים, וכך שלב אחר שלב למדתי לדבר, לאכול, ללכת ולעשות פעולות פשוטות, עד שהצלחתי לרוץ ריצת מרתון, ללדת שלושה ילדים ולסיים במאמץ עילאי תואר ראשון.

ביום הפיגוע הנורא בירושלים מסרתי הרצאה לצוערי בה"ד 1, בבסיס ליד מצפה רמון. צה"ל הוא חממה מוגנת: חממה של אהבת חינם בין דתיים לחילונים, בין חלקים וזרמים בעם. חממה של מילים שיש מקומות שבהם הן הפכו קצת גסות, כמו מסירות נפש, דבקות במטרה, רעות ועזרה הדדית. נאלצתי לוותר על תפקידי הקרבי בצה"ל בעקבות הפציעה, אבל על אהבתי לצה"ל, ללוחמיו ולמפקדיו לא אוותר. לא אוותר על אהבתי לעם הזה, שאין כמוהו בעולם.

לא אוותר על אהבתי למדינה הזו, שקמה מן העפר והאפר והיתה לביתם הבטוח היחיד של היהודים בעולם. אני רואה את החיילים, את הקצינים ואת הצוערים ומתמלא גאווה אדירה. אשרי העם שאלו בניו, אשרי העם שאלו לוחמיו, אשרי העם שאלו מפקדיו.

בשנים האחרונות הקדשתי את זמני להרצאות בפני נוער, במרכזי הנוער OU ישראל, בתנועות נוער, בפני חיילים ובפני קצינים, ובפי בקשה: שאלו שלום ירושלים, שאלו שלום צה"ל ומדינת ישראל.

מתוך "ישראל היום"