חיסול ראשי הימין: פרק 5, סיכום

כשלימין יהיה שכל, הוא יילחם נגד השיטה הזו. עד אז, אנשי הימין מצויים בסיכון מוגבר לחיסול, על סמך ראיות קלושות או עלילות.

גיל רונן , י"ז בטבת תשע"ז

מחוסלים
מחוסלים
צילום: פלאש 90

יש מי שמציירים את מאמרינו כניסיון לגונן על התנהגות לא-מוסרית של אישים מהמחנה הדתי, שנתפסו בקלקלתם. מי שחושב שערוץ 7 יפרסם מאמרים שזו מטרתם, לא מכיר את הנהלת הערוץ.

בכדי להבין מה אנחנו כן אומרים, דמיינו את התסריט הדמיוני הבא; תסריט שהוא גם משל.

במסגרת קואליציה עתידית, השמאל הקיצוני מקבל לידיו את משרד התחבורה, ואת האחריות על משטרת התנועה ותביעות בתחום התעבורה. לאחר שסיים לחוקק את "חוק נפגעי עבירה בכבישים", ולמנות את אנשיו לעמדות המפתח במשרד התחבורה, במשטרה ובמערכת התביעה, השמאל הקיצוני מודיע על ליברליזציה מהפכנית בחוקי התעבורה: כל ההגבלות על מהירות בכבישי הארץ יבוטלו. במקומן, יוכלו כל הנהגים לנסוע במהירות שנראית להם סבירה – בדומה לחוקים בחלק מהכבישים המהירים של גרמניה.

בהתאם למדיניות "הכבישים החדשים" ה"מתקדמת" של השמאל, משטרת התנועה לא תפעיל עוד מצלמות ומכמונות מהירות, והניידות ירדו מהכבישים. תחת זאת, תלונות על מהירות יתר ונהיגה מסוכנת יוגשו ע"י נהגים, אחד נגד השני. אם נהג אחר נסע מהר מדי, לדעתך, או סיכן אותך – תהיה לך הזכות להגיש נגדו תלונה. הנטייה הכללית – במסגרת המדיניות הנאורה והחדשה של המדינה – תהיה להאמין לך, ובהתאם לחוק "נפגעי עבירה בכבישים", אתה תיחשב אוטומטית לקורבן העבירה. בכל מקרה, לעולם לא תהיה ענישה בגין תלונה כוזבת, גם אם הוכח שהיא כוזבת. זאת, "בכדי שקורבנות אחרים לא יפחדו להתלונן".

משה קצב בצאתו מהכלא
צילום: אלוני מור, פלאש 90

בהתאם לדאגת השמאל למסכנים ולחלשים, תינתן עדיפות מובהקת לתלונות שהגישו בעלי מכוניות קטנות וישנות ("רכב מוחלש", כלשון החוק החדש), נגד בעלי מכוניות גדולות וחדשות.

מה יקרה, בפועל? כמובן שיהיה מבול של תלונות של אזרחים אחד נגד השני. חלקן צודקות, וחלקן לא. יהיו הרבה תלונות הדדיות ותלונות נקמניות. ומכיוון שהשמאל הקיצוני אחראי על בדיקת התלונות, אנו נשים לב, אט אט, לדפוסים מעניינים. תלונות נגד נהגים ערבים לא יבשילו בדרך כלל לכתבי אישום, אפילו אם צורפו להן צילומים המוכיחים את אמיתותן, וגם אם מדובר בנהגים שנסעו במהירות מטורפת. תלונות נגד נהגים שמשויכים לשמאל, גם הן יגלו נטייה מוזרה להתפוגג. אבל אם מישהו יגיש תלונה נגד אישים שהשמאל רוצה לפגוע בהם, הרי שהאישים הללו יגיעו לבית המשפט – גם אם הראיות נגדם חלשות, גם אם ברור שלמתלונן יש סיבה לשקר, וגם אם ההוכחות היחידות נגדם מתייחסות לעבירות קלות מאוד.

האם ברור לכם שבמצב זה קיים עיוות ואי-צדק? אם לא, אתם לוקים בתמימות מסוכנת.

את מה שתיארנו במשל הדמיוני לעיל, השמאל עשה בפועל, בתחום של עבירות בין גברים לנשים. מי שעקב אחרי המאמרים יודע שהשמאל הקיצוני שינה את החוקים לגבי עבירות בין גברים ונשים, ביטל בפועל את היכולת של הנאשם להוכיח את חפותו, הקים את הביורוקרטיה שעוסקת בתלונות של נשים בכל רחבי הארץ – וממשיך לשלוט בה, ובכל השיח הציבורי בנושאים אלה.

לכן, איננו אומרים שינון מגל, אופק בוכריס, דוידי פרל וניסן סלומיאנסקי (אם לנקוב בכמה שמות של אנשי ימין שעברו סיכול בעבר הלא-רחוק) היו בהכרח מופת להתנהגות גברית, לכל אורך חייהם. אנחנו כן אומרים שיש סטנדרט כפול. אין שום סיבה בעולם להאמין שלחברי כנסת, אנשי צבא וראשי מועצות מהשמאל יש קוד התנהגות מוסרי יותר מאשר לאנשי ימין. יש את כל הסיבות לחשוד שכאשר מדובר באיש ימין, כל ספק-שמועה של מתלוננת לא-אמינה יהפוך לחיסול פוליטי, וכאשר מדובר בפוליטיקאי או קצין מהשמאל – החשד לא יגיע בכלל לרמה של פוסט בפייסבוק.

חיים רמון
Photo by Yoav Ari Dudkevitch / FLASH90

איך הופכים לא-כלום לפרשה לוהטת? בין היתר, באמצעות התערבות בוטה והפעלת לחץ על הנשים המעורבות. דוגמה לכך היתה השיחה שקיימה שלי יחימוביץ' עם אורלי רביבו, לשעבר פקידתו של משה קצב, עם פרוץ פרשת קצב. יחימוביץ' הודיעה ברבים כי אין לה כל ספק שרביבו היא אכן קורבן אונס, ורביבו הפכה לכוכבת-על, וסיפרה סיפורים מטונפים על נשיא המדינה בשידור חי בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו, תוך טשטוש פניה. בסופו של דבר, הפרקליטות אפילו לא כללה את רביבו בכתב האישום נגד קצב, משום שהשתכנעה כי אינה דוברת אמת. אבל פרשת קצב כבר יצאה לדרך, והמעורבות הבוטה של יחימוביץ' היתה סימן לבאות: המשפט כולו התנהל תחת לחץ וזיהום תקשורתי-פוליטי מטורף.

שיטת החיסול בנויה על שימוש לרעה בחיסיון משפטי ודיסאינפורמציה. דווקא במקרה חיים רמון – הפוליטיקאי הבכיר היחיד מהשמאל שנפל קורבן לשיטה (מן הסתם משום שנשיאת ביהמ"ש העליון ראתה בו שר משפטים עוין) – נחשפו חלק מטכניקות הטיית המשפט הנהוגות במשפטי הראווה הפמיניסטיים. החיילת ה', שהתנשקה עם רמון, לא רצתה להתלונן נגדו. בכדי ללחוץ עליה, התגייסו ראש יאח"ה דאז, תנ"צ מירי גולן, והאלוף גדי שמני, ששימש מזכיר צבאי לראש הממשלה, לפגוש את ה'. על פי הפרסומים, השניים נופפו מולה באיום המופרך, לפיו אם לא תתלונן נגד רמון, רמון יגיש נגדה תביעת דיבה. ה' התעקשה שאין לה רצון להתלונן ונסעה לטיול בדרום אמריקה. המשטרה לא התייאשה ושלחה שני חוקרים לפגוש אותה בדרום אמריקה ולגבות ממנה עדות, לא פחות מכך.

לסיכום: איננו אומרים שזה בסדר, אם פוליטיקאי או קצין ימני חו"ח אינו נאמן לאשתו, או אם הוא מנסה לחבק נשים שאינן חפצות בכך. למרבה הצער, בגידה אינה תופעה נדירה. נגיעות לא ראויות קיימות אף הן, במיוחד בחברה המתירנית, אך הן לא תמיד לא רצויות, והן לא באות רק מהצד הגברי. אנחנו כן אומרים שכל המערכת שעוסקת בעניינים הללו, כולל החוקים וארגוני הסיוע למיניהם, מושחתת ומוטה, והיא בנויה בצורה שמאפשרת לחסל אנשים מסוימים, בחשד לעבירות קלות מאוד ועל סמך ראיות קלושות או עלילות, בעוד שאנשים אחרים מקבלים פטור גורף מהעמדה לדין.

כשלימין יהיה שכל, הוא יילחם נגד השיטה הזו, למרות ש"לא נעים". עד אז, אנשי הימין ימשיכו להיות בסיכון מוגבר לחיסול.

מנגנון החיסול של השמאל: כך הוא פועל

פרק 2: התשתית

פרק 3: חקיקה בזדון

פרק 4: הביצוע