זוגות רבים נכנסים בברית הנישואין אפופי חלומות לאושר, חלומות שלעתים ביום בהיר מתנפצים בשברון לב.
אחת התלונות הרווחות של בני זוג שבאים לטיפול אצלי בקליניקה היא על ויכוחים ומריבות תמידיים במערכת הזוגית. בצד הקונפליקטים הטבעיים יש שאלה בלתי נמנעת שצריך לשאול: מה הגורם שקובע אם הזוגיות תחזיק מעמד ותאריך ימים?
טבעי שיש קונפליקטים בלתי נמנעים שכל זוג מתנסה בהם. הקונפליקטים הם על מרחק, טריטוריה וכוח. המריבות מתעוררות מתוך תחושה שמי מבני הזוג לא מקבל את מה שהוא צריך, ונחווים כצורך קיומי בהעדר אהבה, כבוד, תשומת לב ועזרה.
קונפליקט בזוגיות נוצר כאשר אחד מבני הזוג מכתיב או כופה את ההתנהלות שלו, אשר סותרת את האמונות והציפיות של בן הזוג האחר. כך נוצר איום על האני הפנימי של בן הזוג, איום שמתפרץ כהתנגדות, ויכוחים, תלונות או ביקורת חריפה. ברוב המקרים הדבר נובע מהפערים המובנים ברקע השונה, בסגנון החיים ובמערכת האמונות.
יש קונפליקטים פתירים ויש שהם נצחיים, סכסוכים שחוזרים על עצמם לאורך שנים בלא פתרון. בוויכוחים זוגיים חסרי מוצא יש אג'נדה שחוזרת על עצמה. למשל, ויכוח במשך שנים על כסף, כאשר בעצם לא הכסף הבעיה אלא העמדה ביחס לכסף והמשמעות הרגשית שמושפעת מההיסטוריה של כל אחד.
בדרך כלל הקונפליקטים בזוגיות הם פנימיים, וכל אחד מגיע לקשר הנישואין עם נושאים לא פתורים שהוא לא תמיד מודע אליהם. לכן הבירור מה העמדה של כל אחד יסייע להבנת המצב ולפתרון.
ככל שהפערים גדולים כך הזוגיות עלולה להפוך לזירת מאבק - "אתה קמצן", "אתה בזבזן", "אי אפשר לסמוך עלייך". למעשה, קונפליקטים בין בני זוג נעים בין שני קצוות: בזבזנות לעומת קמצנות, אינטימיות לעומת ריחוק וקרירות, רגשנות לעומת רציונליות, אופטימיות לעומת פסימיות. האחד מחפש קרבה והשני מעוניין במרחב וידרוש מרחק, סיבה לעימותים וריבים.
לעומת זאת, ישנם זוגות שלא מדברים על קונפליקטים וניגודים ולמעשה מחניקים אותם, דפוס שמדכא ומערים כעסים ועוינות.
יחי ההבדל
מהו מודל הזוגיות שיקבע האם תחזיקו מעמד לאורך ימים ושנים? מחקר פורץ דרך בזוגיות נעשה על ידי ג'ון גוטמן מאוניברסיטת וושינגטון, אשר במשך עשר שנים חקר מה הם סיכויי ההישרדות של זוגות ומה משמר אותם. המסקנה הייתה שלא משנה מה תוכן הוויכוחים, על מה רבים, האופן שבו מתקשר הזוג בזמן קונפליקט מנבא על איכות הקשר ויציבותו.
ב"מעבדת האהבה" שלו הוא צילם בווידאו יותר מ‑3,000 זוגות מתווכחים. הוא עקב אחר הבעות הפנים והעיניים, ההערות, הזלזול והלעג, הביקורת, תנועות הגוף ועוד, מצא שלכל זוג יש סגנון ויכוח ייחודי שחוזר על עצמו.
הזוגות שנועדו לכישלון הם הביקורתיים - "אתה קמצן, חסר רגש"; המשפילים שמביעים בוז ולגלוג; המתנתקים - מורידים מסך, שוקעים בעיתון, מתעלמים, אטומים.
לעומת אלו נמצאו דפוסי התנהגות שמנבאים נישואים מוצלחים: אלו שמיטיבים להקשיב, אינם שקועים בעצמם, קשובים לצרכים הרגשיים - "חשוב לי להבין את נקודת המבט שלך", מביעים אמפתיה - "כואב לי שכואב לך", "אכפת לי ממך". אלו שיודעים לעצור ויכוח שמידרדר לרגשות שליליים. קבלה - רואים את בן הזוג כפי שהוא ולא כפי שאני מצפה שיהיה. יודעים לבטא את הקשיים ולמצוא פתרון מוסכם, ומשלא נמצא פתרון יודעים לקבל ולחיות עם השוני. גמישות - אם נשנה את דרך ההסתכלות שלנו ודרך החיים עם בן הזוג נוכל לצמוח מהקשר.
החידוש שלו ליישוב העימותים והעמקת האהבה הוא שצריך "לדעת לריב" וללמוד לנהל קונפליקטים, להשתחרר מהשגרה השוחקת, להשקיע ולתחזק את הזוגיות במסירות ובעקביות באמצעות חוויות טובות שמחזקות את הביחד.
פורסם בפנימה