מדוע נשכח הפרק הגופני במשנת הרמב"ם?

הרמב"ם כתב לא מעט על בריאות, חשיבות ההתעמלות ותזונה נכונה. מה גרם להשכחת משנתו בתחום זה? הרב בניהו ברונר סבור: זו הגלות.

שמעון כהן , י"ח בטבת תשע"ז

לומדים בצפת. הסמטה הכחולה
לומדים בצפת. הסמטה הכחולה
צילום: מכללת צפת



טוען....

במכללה האקדמית צפת מתקיים היום יום עיון במשנתו של הרמב"ם תחת הכותרת חינוך, חוסן גופני, רפואה ואמונה. מאחורי ארגונו של יום העיון עומד ראש בית המדרש במכללה, הרב בניהו ברונר עמו שוחחנו ביומן ערוץ 7.

"הרבמב"ם היה רב גוני, אישיות משכמה ומעלה שעסק בכל הנושאים התורניים והחוכמתיים והאנושיים", פותח הרב ברונר המספר על תוכן הרצאתו שלו בכנס - הפער שבין היחס הבסיסי לחומר ולגוף במשנת הרמב"ם, ובין ראייתו את הבריאות הגופנית כערך בסיסי ומהותי. הרב ברונר נשאל אם הפער הזה לא נוצר בשל שנות הגלות שהדחיקו את ערכי הגוף מפני ערכי הרוח.

לדברי הרב ברונר אכן הגלות היא שגרמה לתפנית ביחסה של היהדות לערכי הגוף. "הרמב"ם הבדיל בצורה מאוד ברורה בין היחס לגוף לבין היחס לחומריות. בנושא הגוף הרמב"ם כרב גדול וכרופא עסק הרבה באחריות האדם על הבריאות שלו והשלמות הגופנית שלו. הוא ראה זאת כאמצעי וכבסיס לעבודת האדם בעולם הזה, החיים האמוניים והתורניים. הרמב"ם מטיל את האחריות לגופו ובריאותו על האדם עצמו וכותב שרוב המחלות נגרמות מכך שהאדם לא דואג לבריאותו".

"מאידך גיסא, לגבי אדם שכל עניינו הן תאוותיו והגדלת העושר שלו וההנאות החומריות גופניות הרמב"ם שולל זאת מכל וכל, ורואה את עיקר שלמות האדם בלימוד תורה ועיסוק במושכלות. בשנות הגלות נוצר ערבוב בין המושגים והעניין הגופני נזנח. הייתה תפיסה שמחברת בין החומירות לבין גוף האדם, אולי הדבר נובע מכך שהגוף הלאומי לא תפקד, לא תפקדנו כעם ולא עסקנו בעניינים הלאומיים שאנחנו מתעסקים בהם כיום. הדבר פגע גם ביחס לגוף הפרטי של כל אדם ואדם, אבל התעמקות במשנת הרמב"ם מובילה למסקנה שהרמב"ם ערך הפרדה בין שני המושגים".

הרב ברונר התבקש להתייחס לסיכוי ששיח תורני מסביב לסוגיה זו יגיע גם לקבוצות המתבדלות ומתנתקות מעולם הגוף והמעשה. להערכתו "גם בחברה שבה השמרנות והצורה הגלותית שבה חיו בעבר ממשיכה ברמה כזו או אחרת, לחיים יש את הדינאמיקה שלהם ואנשים מתחברים יותר ויותר לדרך האמצע. יש מהלך של התמרכזות. הזרמים מחפשים מכנים משותפים וגם חברה יותר שמרנית שהמושגים הללו היו רחוקים ממנה מתקרבת יותר ויותר לעניין". בהקשר זה מציין הרב ברונר את השתתפותם של אנשים חרדים בפעילות גופנים בחדרי כושר והקפדתם על תזונה נכונה, ושני פרמטרים אלו מוכרים כגורמים המרכזיים במשנת הרמב"ם סביב הדאגה לעולם הגוף.

עם זאת, לשאלה שמא ישנם הבוחרים להקצין בהתנתקות מהגוף והחומר דווקא משום התגברות השיח סביב הסוגיות הללו, הוא אומר "תמיד כשיש הקצנה לכיוון אחד יש ריאקציה לכיוון השני אבל מי גדול כרמבם שדיבר על דרך האמצע בנושא המידות, כך גם ביחס שבין גוף ורוח. השלמות נמצאת באיזונים, ומי שקורא את הרמב"ם רואה שהדברים ברורים ומסוגננים ונמצאים בחז"ל ובתנ"ך. צריך רק לדעת איך לסדר ולאזן את התחומים הללו בצורה אידאלית".

בסוגית עולם הרפואה הרמב"מית והרלוונטיות שלה לימינו אומר הרב ברונר כי "יש מקום להבדיל בין העקרונות של הרמב"ם, שיש הסכמה על הנכונות שלהם, לבין הפרטים. הרמבם קובע שלושה עקרונות: יחס נפש וגוף, בעיות רוחניות משפיעות על הגוף, תזונה ותנועה. בשלושת העקרונות הללו הרפואה המודרנית מסכימה על חשיבותם. בצד הפרטני דברים משתנים. העולם המתועש אינו אותו עולם שבו הרמב"ם היה חי, וגם בני האדם בטבעם השתנו בדברים מסוימים, ולכן לא כל פרט מדברי הרמב"ם בנושאים הרפואיים ניתן ליישום כיום. ניתן לשער שאם הרמב"ם היה חי כיום הוא היה מכיר את התרופות של ימינו ובחלק מהמקרים מקבל ובחלק לא".

עוד התבקש הרב ברונר להתייחס לאגדות והסיפורים שנקשרו בדמותו של הרמב"ם כרופא המלך וכרופא המתעמת עם רופאים מקבילים, האם סיפורים אלה הם אמת צרופה, או שמא מיתוסים שנופחו ברבות השנים. "אין ספק בגדלותו של הרמב"ם. איש לא מערער על כך, וסביב אדם גדול מתפתחים גם סיפורים שהקשר בינם למציאות מקרי, אבל גם מי שלא יאמין לכל סיפור שמספרים הדבר לא מפחית מגדלותו של האיש. נשאיר להיסטוריונים לערוך את הבדיקה ולנסות לקבוע מה היה אמת ומה לא. לא בטוח שיוכלו להגיע לחקר האמת בכל דבר, אבל אמונת החכמים בגדולתו של הרמב"ם אם יגידו שכמה סיפורים אינם מדויקים. יש הסכמה כללית גם בעולם כולו שמדובר באדם משכמו ומעלה שהאיר את דרכו של עם ישראל ויש הערצה גדולה למשנה הפילוסופית שלו".