בשבע מהדורה דיגיטלית

תחנות תרבות

תחנות תרבות והפעם עם העיתונאי בני טייטלבוים

יוסף ארנפלד , כ"א בטבת תשע"ז

בני טייטלבוים
בני טייטלבוים
צילום: באדיבות המצולם

קבוצת ווטסאפ שאתה חבר בה

קבוצת הווטסאפ המעניינת והמתישה שאני חבר בה היא 'שובי נפשי' (של עיתונאים מהמגזר. י.א). הרבה חפירות וקידוחים, אבל אחרי שמסננים את הבר מן התבן, יש גם פולמוסים מעוררי מחשבה ועניין.

דמות ספרותית שהיא עבורך מקור השראה

קישון עדיין מצחיק אותי, עגנון מסעיר ומעורר השתאות בחוש ההומור הדקיק שלו, הפרופסור לנגדון בצופן דה וינצ'י של דן בראון מרתק ומוטרף משהו, אבל בוודאי לא מקור השראה. החל מספר שמות, משה רבנו הוא הדמות המרכזית של חומשי התורה - הוא בוודאי מקור השראה. סבלותיו מהעם קשה-העורף ראויים להערכה וחיקוי בתחומים רבים בחיים.

סרט מומלץ

'לעבור את הקיר' של רמה בורשטיין. מה גם שבעבר לימדתי עם רמה באולפנית 'ישורון' בפתח תקווה, אז אני נוטה לפרגן.

שלושת השירים בעברית בפלייליסט שלך

'כולם יודעים' של אהוד בנאי. יש בשיר מזיגה נהדרת של יהדות וישראליות, יש בו קצב נהדר והרבה אופטימיות עם שמחת חיים פשוטה. 'ילד של אבא' של מוקי. זה שיר של אבא שאוהב את ילדו, ואני משתדל לעמוד במילות השיר כלפי ילדיי. ו'מתנות קטנות' של רמי קליינשטיין. אותו קו תפר מרתק שיש רק בישראל, אותן דקות שלפני כניסת שבת. השיר מדבר באהבה על השבת ועל הנעימות שיורדת על הארץ, מעין קסם ישראלי שכזה.

יש לך מיליון דולר להוציא על תרבות. למי היית נותן את זה ובשביל מה?

'לאטמה'. הם היו מצוינים, חבל שירדו. הקונץ הוא לא להיות אידיאולוגים שנאלצים להצחיק כדי לפתות את הצופה שיצפה. קודם תהיה מצחיק ושנון, ואם אתה מגיע ממילייה תרבותי אחר משל ארץ נהדרת - זה מתכון כמעט בטוח ליצירה משובחת. כמדומני שחברי 'לאטמה' ענו לקריטריונים האלה.

הסטטוס הכי מיוחד שהעלית בפייסבוק

לאחרונה כתבתי טור שתוהה איך זה שעלותו של מרכז פרס לשלום, עשרות מיליוני שקלים או דולרים - שלא לדבר על אחזקתו של המבנה המפואר - לא מעניינת את מיטב תחקירנינו. זה עורר איזו מהומה בשלולית.

איזה עיתונאי נותן לך השראה?

למה להסתבך עם קולגות? אלך על אלו שהלכו בדרך כל בשר: אורי אליצור, אורי אורבך. ומהצד השני: אהוד אשרי.

את מי היית רוצה לראיין?

סיימתי לאחרונה לכתוב ספר על סבי, יונה אקשטיין, שחירף נפשו והציל יהודים רבים בשואה במקום מגוריו – ברטיסלבה, בירת סלובקיה, או בשמה היהודי - פרשבורג. הוא נפטר לפני עשרות שנים, וגם סבתי נפטרה לפני כחמש שנים, ולא הספקתי לשאול אותה. הייתי שמח לראיין את שניהם, להרחיב, לנסות להבין ולהעמיק את הספר, ובעיקר לשאול אותם איך הסתדרו בשנות המלחמה.