בשבע מהדורה דיגיטלית

קריאה לסדר

כדי שפרשות כמו מוזס ונתניהו לא יחזרו על עצמן, הציבור צריך להצביע ברגליים ולהעניש את כלי התקשורת שסוחרים באמונו. דעה

מאיר דנא-פיקאר , כ"א בטבת תשע"ז

שילם מחיר יקר כשאיבד מנויים שלא אהבו את הקו הפוסט-ציוני שהוא הוביל. הארץ
שילם מחיר יקר כשאיבד מנויים שלא אהבו את הקו הפוסט-ציוני שהוא הוביל. הארץ
צילום: אמיר לוי, פלאש 90

אומרים שפעם עוד הייתה פה עיתונות אמיתית, ביקורתית, מקצועית ונושכת. אבל היום - הכל אינטרסים.

אז במחילה, אני לא מאמין לחלק הראשון, וגם לא לשני. העיתונות של פעם לא הייתה נטולת אינטרסים, ועוד ניתן למצוא היום לא מעט עיתונאים שלוקחים את עבודתם ברצינות.

נכון שבשנים האחרונות נפטרו רוב כלי התקשורת מהצורך להעמיד פנים ניטרליות, ועוד לפני שלוקחים את העיתון ליד כבר יודעים מה הקו האידיאולוגי שלו. ובכל זאת, זה לא סותר את היכולת של חלק מהאנשים בתחום להגיש לצרכני התקשורת כתבות ותחקירים ברמה גבוהה.

מפרשיית נתניהו-מוזס למדתי, ולא בפעם הראשונה, שלנבחרי ציבור אכפת מאוד מה כותבים עליהם בעיתון ומה חושבים עליהם האזרחים ברחוב. מסיבה זו הם מעסיקים סביבם צוות של אנשי מקצוע שתפקידם הוא לעקוב אחרי כל משפט שבו הם מוזכרים, לדווח על כל עשייה שלהם ולדאוג למעמדם הציבורי ולתדמיתם החיובית. זה מובן לגמרי. גם הם בני אדם, ולא תמיד הדברים נובעים מחשבון פוליטי. כל אדם מרגיש נעים כשמפרגנים אחרי שעבד כל כך קשה. נכון שזה מביא לעיתים להצעות חוק פופוליסטיות ולאמירות פרובוקטיביות, אבל אלה הם חוקי המשחק.

הבעיה מתחילה כשנוצרים קשרי תן וקח עסקיים בין ראש הממשלה, או כל נבחר ציבור אחר, לבין העיתונות. כשמתחילים לסחור בכמות ובאופי החשיפה שיקבל אדם מסוים בתמורה לקידום עניינים או שינוי חוקים, זה מדרדר את העיתונות למקומות נמוכים. גם אם נראה שהציבור התבגר ומבין שלא כל מה שכתוב בעיתון הוא אמת מוחלטת, פה מדובר בחציית גבול שתוצאותיה הן שאי אפשר לסמוך על אף אחד, לא על הפוליטיקאי ולא על העיתונאי. איני תמים, ואני יודע שפוליטיקאים מונעים מאינטרסים. הטענה שלי היא בעיקר כלפי התקשורת - שתפקידה, אסור לשכוח, הוא להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה. כשמתחילים עם שוחד, גם כלבי שמירה יכולים להירדם.

אולי הפתרון למצב הזה, מעבר לקריאה הביקורתית שאנחנו צריכים לפתח, הוא לזכור שלציבור יש כוח והוא צריך לדעת להשתמש בו. עיתון 'הארץ' שילם מחיר יקר בשנים האחרונות כשאיבד מנויים רבים שלא אהבו את הקו הפוסט-ציוני שהוא הוביל, גם במהלך לחימה קשה. כשהציבור לא קונה את העיתון ולא נכנס לאתר האינטרנט שלו, הוא יוצר לחץ כלכלי. אם ירגישו מקבלי ההחלטות בכלי התקשורת שההתנהלות שלהם היא סדין אדום בעיני ציבור הקוראים והצופים, הם ייאלצו לשקול שוב אם עסקאות מלוכלכות הן הדרך הנכונה עבור עסקי התקשורת שלהם.