בשבע מהדורה דיגיטלית

תפילה לשלום הנשיא

בנוסף לתקוות ליחס משופר כלפי ישראל וההתיישבות, יש להתפלל להצלחת הנשיא דונלד טראמפ גם בשאר ההיבטים של תפקידו

עמיאל אונגר , כ"א בטבת תשע"ז

האם התייאש רה"מ מהרעיון של תחרות אמיתית בתקשורת? נוני מוזס יוצא מחקירה במשרדי 'להב 433'.
האם התייאש רה"מ מהרעיון של תחרות אמיתית בתקשורת? נוני מוזס יוצא מחקירה במשרדי 'להב 433'.
צילום: קוקו, פלאש 90‬‎‬

השבעתו של דונלד טראמפ מעלה זיכרונות מתפילת השבת בתקופת חיי בגולה, כאשר לאחר התפילה על מדינת ישראל הגיעה התפילה לשלום המדינה - הווי אומר לפרזידנט, למלכה וכיוצא בהם.

לפני כניסת המחשב לענף הדפוס, רבים מאיתנו החזיקו ברשותם סטים של חומשים שהודפסו בצילום 'אופסט'. בתפילות לשבת שצורפו לאותם חומשים היה אפשר למצוא תפילה לשלום הקיסר הרוסי ניקולאי השני ובני משפחתו. המהדורות הודפסו יובל שנים לאחר שהמשפחה כולה הוצאה להורג על ידי הקומוניסטים. טוב שאנו פטורים מכך במדינתנו. אולם כג'סטה חד פעמית לכבוד טראמפ, אולי כדאי לומר בשבת הקרובה את התפילה הזאת בבתי הכנסת - והמלצה זו אינה מכוונת ליוצאי ארצות הברית בלבד.

בהיבט הישראלי, עלינו להתפלל שהתקוות שעוררו המינויים שלו וההזמנות להשבעה ששלח לראשי מועצות ביו"ש - לא יולידו אכזבות. נתפלל שהשגרירות האמריקנית תעבור לירושלים, ושתנופת הבנייה ביו"ש תחודש בלי שכל דירה תתואר כהתנחלות חדשה.

אבל עלינו לקוות גם להצלחתו הכללית של טראמפ בתפקידו כנשיא ארה"ב. אם חלילה ייכשל, המפלגה הדמוקרטית ששברה שמאלה תחזור לשלטון, ואז אנו עשויים לזכור את ימי אובמה כטובים יחסית למה שעלול להגיע. רק הצלחה של הממשל החדש תשנה דפוסי הצבעה ותאלץ את המפלגה הדמוקרטית לחזור לעמדותיה המסורתיות, שביניהן אהדה לישראל. היות שמסתמן שהיועץ החשוב ביותר לנשיא יהיה חתנו, ירד קושנר, הצלחתו של קושנר ושל יהודים אחרים שומרי מצוות בשירות ממשל טראמפ עשויה להשפיע גם על הקהילה היהודית בארצות הברית, ואולי לבלום את מגמות ההתאבדות הרוחנית שם.

ייתכן גם חלילה שיתרחש ההפך: הפקדת נושא השלום המזרח-תיכוני בידיו של קושנר, שטראמפ מעריך אותו בצדק (הרי הוא שניהל בחשאי וביעילות את ארגון הבחירות של חותנו, בשעה שכולם סברו שהמערכת הארגונית של קלינטון תכריע את הכף), מעלה זיכרונות לא נעימים. יהודים שהיו מעורבים בעבר בנושא הישראלי, ביניהם הנרי קיסינג'ר, דניאל קרצר ומרטין אינדיק, היו להוטים להוכיח שאינם נושאים לנו פנים. קושנר הצטרף לבית כנסת חב"די בוושינגטון, ויש לקוות שעמדת חב"ד בנושא גבולות מדינת ישראל תעמוד לנגד עיניו.

לנשיא החדש לא צפויים חיים קלים מבית, ויעידו על כך החרמות והנידויים שהכריזו דמוקרטים רבים על טקס ההשבעה שלו. טראמפ לא ייהנה מימי החסד המוענקים לכל נשיא חדש. הנשיא היוצא אובמה לא ינהג כקודמו, בוש, שגזר על עצמו שתיקה. לאחר שיסיים את כתיבת זיכרונותיו, אובמה מתכוון להיות דובר פעיל של השמאל האמריקני.

הגעתו של טראמפ לבית הלבן די דומה לבחירתו של נתניהו ב-1996. חבר הקונגרס הוותיק ג'ון לואיס, שריד למאבק על זכויות השחורים משנות השישים, כבר הצהיר על טראמפ כנשיא בלתי לגיטימי, כפי שהכריז השמאל הישראלי על נתניהו לאחר ניצחונו הבלתי צפוי. שורשי פרשת נתניהו-מוזס נעוצים בתקופה הזאת, ובלי להצדיק את נתניהו - הוא מהווה הוכחה מהלכת לאמירתו של קיסינג'ר: גם לפרנואידים יכולים להיות אויבים.

גם ללא היריבים הרבים מבית שאורבים לכל מעידה של טראמפ, תפקיד הנשיא מהווה אתגר לכל אדם, ובמיוחד לאדם סמכותי כמו טראמפ. הנשיא הארי טרומן אמר בשעתו שהוא מרחם על יורשו, הגנרל דוויט אייזנהואר. אייזנהואר בעל הרקע הצבאי המובהק, ניבא טרומן, ינחית פקודות ויצפה שההוראה תרד בצורה חלקה דרך שרשרת הפיקוד והדברים אכן יבוצעו. אולם בוושינגטון הדברים פועלים אחרת.

המינויים הפוליטיים של אובמה עוזבים את הממשל וממתינים לשובם מהגלות הפוליטית, אולי כעבור קדנציה אחת. אבל נותרה הפקידות המקצועית, שחלק ממנה אימץ את מדיניות הממשל היוצא וניסה לקדם אותה. מי שלחמו בעד ההסכם הגרעיני עם איראן, או בעד ביטוח בריאות ממלכתי נוסח אובמה, לא ישנו את עמדותיהם רק משום שחל מהפך פוליטי. הם ינהלו מלחמת גרילה נגד הכיוון החדש, כולל סחבת והדלפות מגמתיות לתקשורת.

לא התחלנו כמובן לדבר על שונאים חיצוניים כגון דאע"ש ואיראן, על שותפים בעייתיים כגון האירופים ופוטין, ועל כל האדמה החרוכה שהותיר אובמה בתחום מדיניות החוץ. לכן נאחל לדונלד טראמפ, כאמור בנוסח התפילה, שבימיו ובימינו ייוושע יהודה, וישראל ישכון לבטח

שיחות בטעם רע

אפשר בהחלט להסכים עם דבריו של מרן הרב שמואל אליהו, שעל סיגרים ושיחות עם מו"לים לא מדיחים ראש ממשלה. אולי לא בוחרים בו מחדש, אבל גם לא מדיחים. אולם אין ספק ששיחות נתניהו-מוזס מותירות טעם רע לתומכי המחנה הלאומי בתקשורת. המגעים עם מוזס מלמדים שבמקום להסתמך על התקשורת הלאומית המתפתחת, נתניהו ביקש לסגור דיל עם היריב על מנת להבטיח לעצמו סיקור תקשורתי אוהד.

נתניהו פרץ לזירה הפוליטית גם כחסיד התחרות בשוק התקשורת הישראלית. התחרות, כך הסבירו לנו, תביא לכך שיקום ערוץ 'פוקס ניוז' ישראלי, שיתלבש על נישה של 50 אחוזים מהציבור. ב'פרשת 2000' נתפס נתניהו כמי שהתייאש מרעיון התחרות החופשית, וביקש לחבור למו"ל 'ידיעות' על מנת ליצור קרטל בשוק התקשורת. השיחות ביניהם הגיעו עד כדי ירידה לפרטים לגבי מספר העותקים של 'ישראל היום' שיופצו לציבור.

אילו רצה נתניהו להפגין קשיחות בשוק התקשורתי, הוא היה יכול לתת לערוץ 10 לגווע לאחר שלא עמד בתנאי הזיכיון. אבל במקום להתנהל בגלוי ובשקיפות, הוא העדיף לפעול במחשכים.

ולסיום, אולי אפשר לבקש מהתקשורת שתחסוך מאיתנו ראיונות עם נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר. דורנר אמורה להעניק לתקשורת הישראלית מהוגנות, כמו שמעמידים יהודי בעל זקן ופאות בפתח אטליז כעדות על רמת הכשרות. אולם בימי כהונתה של דורנר האמון בתקשורת צנח לשפל, והגוף שהיא עומדת בראשו חסר שיניים באכיפת השמירה על אתיקה מקצועית. מוטב שתואיל בטובה לפרוש במקום לשמש כמיצג שווא.