בשבע מהדורה דיגיטלית

פרשנות: צעד אחד יותר מדי

בוועידת פריז נשמעו מילים חריפות נגד ישראל, מה שגרם למדינות כמו בריטניה וארה"ב להתנער מהמסקנות מרחיקות הלכת שהתקבלו בסופה

ניצן קידר , כ"א בטבת תשע"ז

הצרפתים הרגישו צורך לרכך את הכעס הישראלי. תמונה קבוצתית של חלק ממשתתפי ועידת פריז
הצרפתים הרגישו צורך לרכך את הכעס הישראלי. תמונה קבוצתית של חלק ממשתתפי ועידת פריז
צילום: רויטרס

ועידת פריז הייתה כנראה צעד אחד יותר מדי אפילו בשביל ממשל אובמה (שבשעה שאתם קוראים את השורות הללו, ייתכן שכבר אפשר לדבר עליו בלשון עבר).

מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי טרח הפעם להתקשר מתוך הוועידה כדי להבהיר לראש הממשלה שלא יהיה שום המשך למסקנות ההזויות שעלו ממנה.

זאת על אף שאותו קרי עצמו דאג במהלך השבוע לספק שורה של כותרות על כך שנתניהו חסר יכולת לממש את פתרון שתי המדינות ועד כמה הוא שבוי של הסיטואציה הפוליטית שלו. גם הנשיא אובמה ניצל את הימים האחרונים לראיונות פרידה וסיפורים על כך שנתניהו היה האחראי למערכת היחסים הרעועה.

אבל בפריז נחצה קו, אפילו בשביל מדינות שבדרך כלל הולכות עם הנרטיב הפלשתיני. כך היה עם בריטניה, שסירבה להצטרף להצהרה של הוועידה הצרפתית, תוך רמיזה נוספת לאירופה שהיא מעוניינת להתנתק ממנה ומעמדותיה.

אפילו שר החוץ הגרמני, פרנק וולטר שטיינמאייר, נשמע השבוע אומר שהעולם צריך להבין שאפשר לנהל משא ומתן עם הפלשתינים גם אם מדיניות ההתנחלויות נמשכת, והיא אינה זו שמכשילה את המגעים המדיניים.

האם רוח חדשה מתחילה לנשב באירופה? לא נראה כך. אמנם מספר דיפלומטים ישראלים טוענים שהאמריקנים הם מובילי דעה ושחילופי הממשל הם אבן דרך. אחד מהם אמר לי השבוע: "באירופה מסתכלים על ארה"ב כמובילת קו. אם היא תהיה באופן מובהק בעד ישראל, היחס האירופי ישתנה גם הוא".

לצד זאת, חשוב לזכור שבריטניה מנוהלת תחת ממשלה חדשה, אוהדת יותר לישראל, ללא קשר לארה"ב, וגם מנסה מאוד לאותת על עצמאות ועל רצון להתנתק מהאיחוד האירופי וממה שהוא מסמל.

כך גם הסיפור הצרפתי. בוועידה בפריז נשמעו מילים קשות מאוד נגד ישראל מצד נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, וגם מצד שר החוץ שלו. אולם בירושלים מעריכים שחלק נכבד מהדיבורים היו מן השפה ולחוץ.

אחרי הוועידה התקבלו בצד הישראלי מסרים שמבהירים כי מטרתה באמת להניע תהליך מדיני, ולא לפגוע בישראל. הצרפתים הרגישו צורך לרכך את הכעס הישראלי, בעיקר מצד ראש הממשלה נתניהו, על עצם כינוסה של הוועידה כששני הצדדים שבהם היא עוסקת כלל אינם משתתפים בה.

בירושלים הבינו שצרפת מנסה לייצר לעצמה מעמד כמי שמסוגלת לתווך בין ישראל והפלשתינים. גורם מדיני אמר ל'בשבע' השבוע כי "לכל צד בסיפור - בריטניה, צרפת ומדינות אחרות - יש אינטרס, והוא לא קשור דווקא לישראל או לפלשתינים, אלא למצב הפנימי בתוך המדינות הללו. אנחנו חטפנו, כשהמטרה בכלל הייתה אחרת".

הסדרה או הדחקה?

חוק ההסדרה, כך נראה, הוא חזון תעתועים מבחינת יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן. רק בשבוע שעבר הוא טרח להציג אותו כאלטרנטיבה למקרה שמתווה עמונה לא יצא אל הפועל. השבוע הבין ביטן שיש קשיים משמעותיים במתווה, והחוק - שהוא והבוס שלו, ראש הממשלה, אינם מעוניינים בו - חוזר להיות רלוונטי. ביטן עשה סיבוב פרסה מרשים, והסביר כי האפשרות המועדפת אינה קידום החוק. "אנחנו בעד להסדיר ולא לחוקק", אמר.

ביטן הבין שבסוף השבוע יפוג האולטימטום שהוא עצמו הציב לעיסוק בעמונה. ה-20 בינואר עובר, וחייבים - כפי שהבטיח בשבועות האחרונים - לחזור ולעסוק בכל הכוח בפתרון למתיישבים.

השאלה היא אם גורל חוק ההסדרה יהיה כגורל חוק המואזין, או דווקא כמו זה של חוק גירוש משפחות המחבלים.

נסביר: חוק המואזין, שראש הממשלה עצמו הצהיר בקולו כי יעבור בקידום משמעותי של הקואליציה, תקוע. אפילו ביטן לא יודע לומר מתי יצא מההקפאה. לעומתו, חוק הגירוש עלה ביום ראשון בוועדת השרים לחקיקה, אשר החליטה להמתין עוד כמה שבועות ולדחות את הדיון בתפוח האדמה הלוהט.

אלא שסיעת 'יש עתיד' עשתה תרגיל. כמה מחבריה חתומים על החוק, והם הבהירו שיעלו אותו בכל מקרה להצבעה ביום רביעי, תוך שהם עוקפים את 'הליכוד' ו'הבית היהודי' מימין.

בקואליציה הבינו את הטריק מהר: שעה וחצי לכל היותר מרגע פרסום ההודעה של 'יש עתיד' בדבר ההצבעה הצפויה, הודיע ביטן כי סיכם עם שר הפנים לתמוך בדיוק באותה הצעה שנדחתה ביום ראשון.

כאן נשאלת שאלת הכוח של מפלגת 'הבית היהודי', וגם של חלקים לא מבוטלים ב'ליכוד' שרוצים בחוק ההסדרה: האם יצליחו לפעול כמו 'יש עתיד'? ב'בית היהודי' מבהירים לנו בפה מלא: ניאבק לחקיקת החוק הזה. ח"כ בצלאל סמוטריץ' אף מאיים שאם לא יהיה חוק הסדרה, מפלגתו תעכב חוקים אחרים שחשובים לקואליציה לא פחות. סמוטריץ' יודע שהוא נמצא בסיטואציה ברורה של 'בזאת תיבחנו': השאלה היא מי ימצמץ ראשון. התשובות, כנראה, בקרוב מאוד, אולי כבר בשבוע הבא.

מעניין לא פחות יהיה לראות כיצד תנהג הקואליציה אל מול הצעת החוק לסיפוח מעלה אדומים. גם כאן השותפות היא ליכוד-הבית היהודי, וגם כאן ראש הממשלה לא מתלהב במיוחד. זה אולי יהיה אות לבאות.

נתניהו נשאר לבד

נראה שככל שמעמיקה חקירת הפרשות הקשורות בראש הממשלה נתניהו, הוא רק נראה זחוח יותר. השבוע ערך נתניהו "מופע" בסיעת הליכוד, כשחיקה את הכתב גיא פלג מקריא תמלילים משיחות בינו ובין מו"ל 'ידיעות אחרונות', נוני מוזס. אלמלא היינו יודעים שהוא בחקירה, היה נראה שנתניהו אולי אפילו שמח מדי. ראוי לציין שמעבר לחקירות, הוא שומר על שגרת יומו ומשדר עסקים כרגיל.

כל החזות הזו הייתה עשויה להיות אמינה אלמלא מיודענו, יו"ר הקואליציה ח"כ ביטן, שהתלונן השבוע על כך ש"בליכוד אין שותפות אמיתית בהגנה על ראש הממשלה מול המתקפות מצד האופוזיציה בכל הקשור לחקירות".

הוא הגדיר את המצב כ"מצב מלחמה", והוסיף: "לצערי הרב אני לא רואה שרים עומדים לצד נתניהו. זה לא תקין. כולנו אנשי ליכוד וכל אחד צריך לעשות את העבודה שלו. אנחנו צריכים להגן על ראש ממשלה שהוא יו"ר הליכוד".

ביטן טוען שהוא מתואם באופן הדוק עם ראש הממשלה בכל צעד. התדרוך הזה, אם כך, גם הוא חלק ממסרים שמבקש נתניהו להעביר דרך ביטן.

השאלה היא: גיבוי של מי הוא רוצה? השר גלעד ארדן, למשל, ממונה על המשטרה – ומן הסתם לא יתערב. השר ישראל כץ? לא בדיוק מי שיכניס את עצמו לפינה כדי להגן על נתניהו.

השיקולים של השרים קרים וברורים. אף אחד עוד לא יודע לאן נושבת הרוח, ולא רוצה להיפגע מחיצי הביקורת של התקשורת, שתעוט עליו אם יצא להגנת נתניהו כשהחקירה עדיין בעיצומה.

עם זאת, לא מעט מומחים משפטיים שנשמעו השבוע בתחנות הרדיו ובטלוויזיה היו תמימי דעים: על בסיס סיפורי מוזס-נתניהו או סיפור הסיגרים והיין, יהיה קשה לבסס כתב אישום.

העתיד של 'יש עתיד'

הערה לסיום: אין הרבה שבועות שבהם ניתן לסמן את סיעת 'יש עתיד' כמנצחים הגדולים של השבוע. הפעם זה קורה. התרגיל שעשתה הסיעה בעניין חוק גירוש משפחות מחבלים הראה שלפיד ומפלגתו ידעו לזהות להיכן נושבת הרוח, ובמיוחד דעת הקהל.

היה מביך עבור הקואליציה לגלות שמי שמדברים גבוהה גבוהה בעניין חובת השימוש בפתרון גירוש המחבלים, דוחים את העניין. מביכה עוד יותר העובדה שלפיד הניע אותם לפעילות.

זו תקופת זוהר מבחינת 'יש עתיד': הסקרים מנבאים למפלגה הזו הצלחה גדולה אילו הבחירות היו נערכות היום, וממצבים את לפיד כמועמד לגיטימי לראשות הממשלה. על הדרך, הייתה 'יש עתיד' גם לשון המאזניים שאפשרה את צאתו לדרך של המהלך להדחת ח"כ באסל גטאס. גם כאן היא סחטה את הלימון עד כמה שניתן, כדי שיהיה ברור שהיא תכתיב את הקו של האופוזיציה, והכריחה את 'המחנה הציוני' לאפשר חופש הצבעה.

אם 'יש עתיד' תמכור סחורה מן הסוג הזה לאורך זמן, לנתניהו עלולות להיות סיבות לדאגה. סביר להניח שהוא כבר מחפש את המענה ההולם.

לתגובות:

nitsan@besheva.co.il