הגבול שבין קידוש החול לחילול הקודש

כשהעיקר חסר מהספר והעלילה מהסיפור, שדרוג פחים תימנים לטכניקות רובוטיות והילדה שהחזירה את האמון לריאליטי.

עוזיאל סבתו , כ"ה בטבת תשע"ז

שמחי בהקלטות הפרויקט
שמחי בהקלטות הפרויקט
צילום: פריים הפקות

א-לוהי | נמואל הרוש | חדשיר וקליפ

חדשיר ראשון לאלבום המקורי של הזמר החסידי נמואל.כמה מקורי? את המוזיקה כתב איצי וולדנר, על העיבוד וההפקה המוזיקלית דוד איכילביץ, ועוד לא דיברנו על הנגנים, הקליפ וכו'. אז מה מקורי? תגידו בטח המילים. צר לי. ה"מילים" – משפט וחצי מהמקורות, חוזרות על עצמן שוב ושוב בקטע מעייף: "מודה אני", "מודה אני", "מודה אני", "מודה אני", הבנתם את הרעיון.

בקיצור, מקורי זה לא, מעייף זה כן. וחבל. הקליפ מרהיב, הפוטנציאל אדיר והקול מרשים. חד. מדויק. מגוון. וזה בסדר, מותר להיות רק זמר ושילחינו לך מלודיה, ינגנו לך, יעבדו לך ויצלמו אותך. אבל לא צריך לקרוא לזה "מקורי" (גם אם אתה שילמת על זה) ואם כבר שוכרים צוות – למה לא להוסיף לחבורה גם משורר אחד לרפואה?! או לפחות למצוא קצת יותר פסוקים עם קצת יותר עלילה ומילוי למנגינה?!

איך אמרה המורה פרידה לאבא באסיפת הורים לפני עשוריים – "יש לו פוטנציאל, בבקשה שימו לב שהוא מנצל אותו בתבונה".

הווקאליות של נמואל אדירה, האנרגיה שלו ממכרת. רק תן לנו סיפור לשקוע בתוכו.

טראק תימני | יאמנסאלה – שהם שמחי | קליפ

קליפי הפיוטים ביטיוב מתחלקים לשניים – לפני 'הפרויקט של רביבו' ואחריו.

שהם שמחי, ממחיי העולם התרבותי של העדה התימנית בעשורים האחרונים, בא אחרי 'הפרויקט'. הוא השתמש בו, לקח את הטכנולוגיות המוזיקליות החדישות ו'שדרג' את הפחים התימניים לעולם אלקטרוני שלם של עיוותים קוליים, טכניקות רובוטיות צליליות וניחוח דרמתי תימני.

יש שיאמרו שהניסיון לנבא את המוזיקה העתידנית בעזרת הפיוטים התימניים העתיקים וקטעי התפילה המסורתיים זה 'חילול הקודש'. אני חושב ששהם מסלסל על קו הגבול שבין 'חילול הקודש' ל'קידוש החול', ובכל זאת, נשאר בצד הטעם (והשמע) הטוב והקדוש.

צל עץ תמר | אמליה אוזן – מולדובה | גרסת כיסוי בהופעה

אם אתם יודעים שאובמה הוא נשיא ארצות הברית, שנוני הוא האויב הכי גדול של ביבי ושמזג האוויר חם מהרגיל לעונה – כנראה שאתם כל כך מנותקים, עד שאין סיכוי שנתקלתם בסרטון הבא. ובשבילכם אני כאן:

הילדה המתוקה הזו, שלא ברור עד כמה כבשה את הבמה במולדובה אבל כן ברור עד כמה שבתה את המדינה שלנו בקסמה ובקולה, החזירה לרבים את האמון בילדי פלא, בתכניות ריאליטי ובגרנדיוזיות בימתית. הנה, תראו אותה. שרה בעברית משובשת, מסלסלת בעדינות מוגזמת ולא מפסיקה לחייך ואף אחד לא יגיד שמשהו פה מזויף, משוקר או מתחזה. יש פה טוהר אמתי, שדבק בכל מי שצופה בזה. למרות הכל.

עם המילים העצובות – "אוהב, כואב וסובל", אמליה הופכת את הלימון ללימונדה. ממתיקה עם שמונה כפיות סוכר את הטקסט הטרגי. קוסמת של ממש.

ועד הקסם הבא: