כך קונות נשות השמאל אחיזה בלב הצבא

כאשר הקרן החדשה מקדמת נשים בסולם הדרגות בדרכה הכוחנית, היא מזכירה להן תמיד למי הן חייבות את מעמדן. פרשנות.

גיל רונן , ז' בשבט תשע"ז

אתן חייבות לנו
אתן חייבות לנו
צילום מסך, אתר הכנסת

ריצ'ארד ליפא, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת קליפורניה סטייט, ערך מחקר ענק בהשתתפות יותר מ-200,000 גברים ונשים ב-52 מדינות, בחמש יבשות.

הוא מצא שבכל 52 המדינות – אשר כללו, מלבד את ארה"ב ומדינות אירופאיות שונות, גם תרבויות כמו ערב הסעודית, פקיסטן, הודו, סינגפור ומלזיה ­­– קיים פער ניכר בין גברים ונשים, בכל הקשור להעדפות המקצועיות.

בהכללה, אמר בראיון לסדרה הדוקומנטרית החשובה "שטיפת מוח", של רשת NRK השוודית, גברים מעדיפים עבודה שסובבת סביב עצמים או חפצים (thing-oriented), ונשים מעדיפות עבודה הסובבת סביב אנשים (people-oriented). העובדה שהפער בין גברים ונשים כמעט זהה בכל התרבויות מצביעה, לדבריו, על סיבה ביולוגית לתופעה. אחרת, ניתן היה לצפות שהפער יהיה קטן יותר במדינות שבהן נשים מקבלות חינוך פמיניסטי חזק, מאשר במדינות מוסלמיות, למשל.

האם המקצוע הצבאי סובב סביב עצמים, או בני אדם? ובכן, מטוסים, טנקים, טילים ורובים הם ללא ספק עצמים, והם טובים בלחורר ולפוצץ עצמים אחרים. אמנם נכון, חיילים הם אנשים, אבל בצבא לומדים בעיקר איך להרוג ולפצוע את חיילי האויב, וספק אם לכך מתכוון ליפא כשהוא מדבר על מקצועות הסובבים סביב בני אדם.

במילים אחרות, כאשר אנשים חשבו, עד לא מזמן, שמשקית ת"ש זה מקצוע נשי, אבל טנקיסט, צנחן או מכונאי מוטס הם מקצועות גבריים – הם צדקו. הצבא הוא אכן עולם גברי, ומחקרים תומכים בכך. כפי שהסברנו במאמרים קודמים, השמאל הפמיניסטי בונה את כוחו סביב הכחשת ההבדלים הטבעיים בין גברים ונשים, והצגתם של הפערים בדפוסי תעסוקה ושכר בתור אפליה מכוונת. בדרך זו, הוא שכנע את המדינה לתת לו משאבים רבים וכוח פוליטי, לצורך תיקון האפליה-כביכול, והפך למושיעם ומנהיגם של הנשים, כביכול.

באופן זה, מצליח השמאל הקיצוני לחדור למעמקי הצבא – והוא נעזר לשם כך גם בנשים השייכות לכאורה לימין.

הווידיאו המוטמע כאן אינו חדש אבל ראוי לעיין בו בכדי לראות את השיטה הזו בפעולה. הוא מתעד קטע מתוך ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת ב-27.12.2011, שעסקה ב"מגמת ההקצנה הדתית בצה"ל המתבטאת בהדרת נשים ובפגיעה בזכויותיהן". הדוברת היא רינה בר-טל, מי שהיתה אז יו"ר שדולת הנשים של הקרן החדשה לישראל.

אם בר-טל נראית עצבנית, זה אולי בגלל שימים ספורים לפני הישיבה התברר כי הרמטכ"ל-דאז, בני גנץ, מינה לתפקיד יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים את אל"מ רחל טבת-ויזל, ולא את אחת משתי הקצינות בדרגת תת-אלוף שהיו, לפי מקורות יודעי-דבר, המועמדות המועדפות על שדולת הנשים לתפקיד. נראה כי בר-טל חשה שראש אכ"א דאז, אורנה ברביבאי, כשלה בכך שאפשרה את מינויה של טבת-ויזל:

בר-טל העבירה מסר תקיף לבנות טיפוחיה בצבא: "תפקיד הצבא לקדם את הנשים. צריך לתת להן את ההעדפה המתקנת ואת הפוש בתוך המערכת... היתה לי שיחה עם ראש אכ"א ואמרתי לה, ואני רוצה שזה יישמע כאן, שמבחינתי כאישה במדינת ישראל, וכיו"ר שדולת הנשים, תפקיד ההוכחה עליה. היא כאישה הבכירה ביותר בצה"ל, ונשים כמוני נלחמו הרבה שנים כדי שהיא תקבל את התפקיד ולא מישהו אחר. כמו גם נלחמתי על שתי הנשים הבכירות, תתי-אלוף, שיושבות בחדר הזה. אני נלחמתי מאוד קשה, על זה שתפקידן ימשיך ולא יבוטל..."

המסר הוא ברור: נשים, אתן חייבות לנו, ואל תשכחו את זה לעולם.

מורת דרך מהשמאל לח"כית הדתיה

את הישיבה ניהלה ח"כ ציפי חוטובלי (ליכוד). מדוע העניקה חוטובלי במה שכזו לנציגה של הקרן החדשה? ובכן, מאוד ייתכן שהיא הרגישה שגם היא, עצמה, לא היתה מגיעה לאן שהגיעה בלי הקרן החדשה ותנועת הנשים של השמאל הקיצוני.

בדיון שקיימה הוועדה בראשות חוטובלי בנושא הסדרי משמורת בגירושין (ועדת שניט), ב-8.11.2011, קיבלה ד"ר דפנה הקר, מהחוג למגדר באוניברסיטת תל אביב, את זכות הדיבור עוד לפני חברי הכנסת שנכחו – בניגוד לנוהל המקובל. חוטובלי אף ציינה בפני הנוכחים כי הקר היתה מרצה שלה כשלמדה לתואר במשפטים.

הקר היא אשת שמאל קיצוני, וממייסדות ארגון המשפטניות היהודי-ערבי "איתך" של הקרן החדשה. אלא שעבור חוטובלי – נראה היה שהיא נתפסת בעיקר מחנכת ומורת דרך.

אנו רואים, אפוא, שעל סמך השקר היסודי, לפיו אין הבדלים מולדים באופי של גברים ונשים, ארגוני הנשים של השמאל הקיצוני מקבלים הכשר לקדם את הנשים בכל המערכות, כולל הצבא, באמצעות "ההעדפה המתקנת" ו"הפוש בתוך המערכת" עליהם דיברה בר-טל. בתמורה, הארגונים הללו – שמבחינת זהותם הפוליטית, לא ראויים להיחשב ציוניים – זוכים לעמדת כוח ונגישות לצמרת המדינית והצבאית, ואפילו חברות כנסת מהימין הדתי מעניקות להן כבוד ויקר.