בשבע מהדורה דיגיטלית

די לכיבוש

חוק ההסדרה הוא רק טלאי, שכנראה ייפסל בבית המשפט * הפתרון המלא הוא הגבלה סמכויותיו של בג"ץ, והכי חשוב: החלת הריבונות ביו"ש. דעה

פרופ' אריה אלדד , ו' בשבט תשע"ז

פרופ' אריה אלדד
פרופ' אריה אלדד
פלאש 90

חוק ההסדרה שיעבור ככל הנראה בקרוב בקריאה שנייה ושלישית בכנסת לא יכול היה למנוע בצורתו המסורסת את חורבן עמונה, כשם שלא ימנע את הרס הבתים בעפרה ובנתיב האבות.

להערכת רוב הגורמים המשפטיים והפוליטיים, החוק כולו ייפסל בבג"ץ. ראשי הבית היהודי והליכוד שהובילו את החוק מודעים כמובן לכל אלו. גם ראשי כולנו וישראל ביתנו מודעים לכך, ויש אומרים - אפילו מייחלים לכך. אז למה בכל זאת דחפו להעברתו או סתם תמכו בו כמי שכפאם שד?

פשיטא: כי יותר ממה שהם יראים מחורבן יישובים בארץ ישראל - הם יראים להיראות כמי שלא עשו די למניעת החורבן הזה. ולפיכך, וכל עוד יהיה בידם להאשים את בג"ץ בעוולה הנוראה הזאת - די להם.

אבל בג"ץ אינו אשם. גם אם הוא נוקט איפה ואיפה, ואינו כופה על המדינה הרס בתי ערבים באותה דורסנות. בג"ץ פוסק על פי החוק. תפקידם של המחוקקים הוא לשנות את החוק.

ואין כוונתי לחוק ההסדרה, אלא לחקיקה שתמנע או תגביל באופן משמעותי את בג"ץ מלפסול חוקים של הכנסת. בהעדר חוק לצמצום סמכויותיו של בג"ץ - כל מהלך חקיקתי של הכנסת, שידוע מראש כי הוא מנוגד לעמדת בית המשפט העליון המעדיף את זכויות הערבים על אלו של היהודים, הוא בגדר זריית חול בעיני נאמני ארץ ישראל, מצג שווא של עשייה ומאבק שתוצאתו האפסית ידועה מראש.

מעל לכל אלה, מעבר לכל הטלאים המשפטיים שניתן להטליא, מחוץ לצורך לבטל את הגזירות המשפטיות והתקנות הדרקוניות שהטיל המנהל האזרחי, והרבה יותר מהרצון ליישם את מסקנות ועדת השופט אדמונד לוי, יש מהלך אחד פשוט שהגיעה העת לעשותו. כאן ועכשיו. והוא אפילו אינו מחייב חקיקה: החלת ריבונות.

חמישים שנה התפתלה ישראל בסבך הגדרות עקומות לגבי "השטחים" - משוחררים? כבושים? מוחזקים? - ומעמד הריבון בשטח הנתון ב"תפיסה לוחמתית". חמישים שנה רואה בנו העולם כובש במולדתנו כי לא עמד בנו העוז או לא זיהינו שעת כושר מדינית לעשות מעשה פשוט של החלת ריבונות עם בארצו. כשם שעשתה הממשלה בירושלים וברמת הגולן. כשם שעשתה ממשלת ישראל בכל השטחים שצירפה לגבולות המדינה במלחמת העצמאות ושחרגו מגבולות החלוקה, וכך צורפו למדינה באר שבע והגליל המערבי ולוד ורמלה ומערב ירושלים. אבל לא בגין ולא שמיר, המנהיגים האידיאולוגיים של הליכוד, ובוודאי גם לא כל יורשיהם הפרגמטיים - לא העזו לאחוז את השור בקרניו ולהחיל ריבונות ביהודה ובשומרון.

ועתה נוצרה גם שעת כושר היסטורית מדינית. יש לחדול מחקיקות של טלאי על טלאי. די לכיבוש. עת לריבונות. זה מה שמצפים כל נאמני ארץ ישראל משליחיהם בכנסת.