מסר ברור לח"כים. מנדלבליט
מסר ברור לח"כים. מנדלבליטצילום: רועי עלימה, פלאש 90

1

ייעוץ שאי אפשר לסרב לו

ההצבעה הסופית על חוק ההסדרה נדחתה אמנם לשבוע הבא, אך עוד לפני הדחייה כבר הספיק היועץ המשפטי לממשלה להניח לחוק "מטען צד".

היועץ, ד"ר אביחי מנדלבליט, הודיע לראש הממשלה, וכנראה היה מי שדאג שגם התקשורת תשמע על כך, כי אין בכוונתו להגן על החוק אם וכאשר תוגש נגדו עתירה לבג"ץ. למעשה דאג היועץ להעביר בכך מסר ברור לחברי הכנסת: אתם יכולים לעשות כרצונכם, אבל בעלי הבית הם אנחנו, המשפטנים. גם אם תעבירו את החוק ברוב גדול, אנחנו כבר נדע לטרפד אותו והוא לא יזכה להיכנס לספר החוקים.

אוזננו כבר התרגלה כל כך לשמוע משפטים כאלה מפיהם של יועצים משפטיים, שרבים מאיתנו כלל אינם עוצרים לרגע כדי לתהות על פשר דברי היועמ"ש. מי שבכל זאת ינסה לחשוב על הדברים, בוודאי ישאל את עצמו את השאלה הראשונה והטבעית ביותר: מה בכלל קשור היועץ המשפטי לממשלה לעניין? מדובר הרי בהגנה על חוק שחוקקה הכנסת.

לכאורה מי שצריך היה להגן על חוקתיותו של החוק הוא היועץ המשפטי לכנסת, שאליו נחזור עוד מעט. היועץ המשפטי לממשלה כלל איננו קשור לעניין, במיוחד מכיוון שמדובר בהצעת חוק פרטית. בהצעת חוק ממשלתית, לעומת זאת, כמו למשל החוק למניעת הסתננות, ברור מדוע לממשלה יש לפחות את הזכות להתייצב בבג"ץ בעזרת היועמ"ש ולהגן על עמדתה. אך כיצד השתרש המנהג שבו היועץ המשפטי לממשלה מתערב בעתירות בנושא חוקתיותם של חוקים דרך קבע?

השאלה השנייה שצריך לשאול היא לגופה של האמירה: כיצד קורה שהיועץ המשפטי לממשלה מנפיק אמירה שכזו, בלי כל קשר לנושא העומד על הפרק? לפני כמה עשרות שנים נקבע כלל לפיו היועץ, והפרקליטות הפועלת מסמכותו, הם מייצגיה הבלעדיים של המדינה בערכאות המשפט. ראש הממשלה אינו רשאי לייצג את עצמו, גם אם הוא מכיר עורך דין מעולה שמוכן לייצג את עמדתו בחינם. יש מידה מסוימת של היגיון בקביעה הזאת, אבל תמונת הראי שלה חייבת להיות הגנה על עמדת הממשלה בכל מחיר. לא יכול להיות שהיועץ יודיע שהוא מותיר את הממשלה בלי הגנה משפטית בסוגיה מסוימת.

ומה אם היועץ סבור שעמדת הממשלה היא בעייתית? האמת היא שזו איננה שאלה מקורית, והיועץ המשפטי לממשלה איננו הראשון שנתקל בה. קחו למשל את היועץ המשפטי לכנסת. עמדתם המסורתית של היועצים המשפטיים לכנסת, והיועץ הנוכחי עו"ד אייל ינון ממשיך בדרך זו, היא שהם מחויבים להגן על כל חוק של הכנסת. ומה אם היועץ המשפטי לכנסת סבור שמדובר בחוק בעייתי? במקרה כזה הוא מגיע לוועדה הרלוונטית ומבהיר לחברי הכנסת מה שהיה אומר להם כל עורך דין שאיננו מועל במקצועו: אני אגן עליכם כמיטב יכולתי, אבל דעו לכם שהסיכוי שבג"ץ יפסוק נגדכם הוא גבוה, אפילו גבוה מאוד.

אם היועץ המשפטי לממשלה היה מתבטא בדרך הזאת היה מדובר בהתנסחות לגיטימית. נכון הוא שגם להערכה שכזו, אם היא דולפת לאמצעי התקשורת - וכיום כמעט הכול דולף - יש משמעות בעייתית. הרי השופטים גם הם יודעים מה חושב היועמ"ש, והסיכוי שהם ייתנו ליועץ להיות יותר צדיק מהם הוא קלוש. אך למרות זאת אי אפשר לדרוש מהיועץ למעול בתפקידו המקצועי לתאר את המציאות המשפטית כפי שהוא רואה אותה. העיקר צריך להיות שמירת הכלל העקרוני: הממשלה מחליטה, הכנסת מחוקקת, היועץ רק מייעץ.

2

הניקיון של הרצוג

פחות משעה לאחר פרסום החלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק החקירה נגד יו"ר העבודה יצחק הרצוג, פרסם הרצוג הודעה ובה גם המשפט הבא: "תמיד האמנתי שיוכח שפעלתי כשורה ולא נפל פגם בהתנהגותי, ואני שמח שכך הוחלט כבר בשלב זה". מאחר שההודעה הגיעה למכשיר הסלולרי שלי עוד לפני שקראתי את החלטת היועמ"ש, הייתי בטוח שהחלטת היועץ מנקה את הרצוג מכל חשד, ומוציאה אותו צח כשלג.

כדי לוודא שאני מבין נכון, ניגשתי למחשב וקראתי את החלטת היועץ המשפטי לממשלה. תוך דקות ספורות כבר הבנתי שכל קשר בין ההחלטה ובין הדרך שבה היא הוצגה בהודעתו של הרצוג מקרי בהחלט.

להרצוג, נזכיר, כבר יש עבר של הסתבכויות מביכות בחשדות לעבירות בחירות. הפעם הקודמת הייתה כשהוא עוד היה עורך דין פרטי שסייע לאהוד ברק בבחירות 99'. כאשר התפוצצה הפרשה שזכתה לכינוי "פרשת העמותות", ועניינה היה שימוש בכספים מעבר למכסה המותרת לצורך קמפיין "שחור", היה הרצוג חשוד מרכזי. הדרך שבה הוא בחר אז להתמודד עם החשדות הייתה שמירה על זכות השתיקה. זה אמנם כשר, אבל מסריח.

הפעם הרצוג כבר לא יכול היה לשתוק, כאשר התברר שמנהלי קמפיין הפריימריז שלו ערכו קמפיין נגטיבי נגד המועמדת הנגדית, שלי יחימוביץ', באמצעות כספים שלא דווח עליהם כחוק. אז הרצוג מסר גרסה, שעיקרה הוא "לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי". היועץ, צריך לציין, לא בדיוק האמין להרצוג, וקבע בהחלטתו כי הגרסה של יו"ר העבודה לא מתיישבת עם חומר הראיות. הסיבה שבגללה הוחלט לסגור את התיק היא שלא נמצאו ראיות לכך שהרצוג ידע כיצד מומן הקמפיין הנגטיבי.

עילת סגירת התיק נגד הרצוג היא "היעדר ראיות מספיקות". לכן, בניגוד לטענתו של הרצוג, לא "הוכח" שהוא פעל כשורה. ממש לא. הדבר היחיד שהיועץ קבע הוא שלא הוכח ברמה המספיקה להעמדה לדין פלילי שהוא לא פעל כשורה. לא צריך להיות משפטן כדי להבין שהפער בין שתי הקביעות הללו הוא עצום.

3

גל"צ מתגלגלת

"ניצול ציני" הוא הדרך הטובה ביותר לתאר את החלטת שר הביטחון אביגדור ליברמן בעניין גלי צה"ל. ראשית הסיפור, כזכור, בבקשת הרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט להוציא את התחנה מאחריות הצבא. "במדינה דמוקרטית צבא לא צריך להחזיק בתחנת שידור", אמר איזנקוט אז, וקשה להתווכח עם טענתו. אכן, לגלי צה"ל אין מקום בצה"ל.

שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון, לא שעה לבקשתו של איזנקוט, אולם השר הנוכחי, אביגדור ליברמן, החליט לבחון מחדש את הבקשה. ליברמן הטיל את הבחינה על מנכ"ל משרד הביטחון, אך לבסוף נתן פרשנות משלו למסקנות. ליברמן אמנם נענה להמלצה להוציא את גלי צה"ל מצה"ל, אך החליט משום מה להשאיר אותה במערכת הביטחון, כיחידת סמך במשרד הביטחון.

למעשה, ליברמן קיבל את ההחלטה המשונה ביותר שאפשר היה לקבל בנסיבות הנוכחיות. את ההחלטה להשאיר את התחנה בתוך צה"ל אפשר היה להצדיק ברצון שלא לזעזע את הסדר הקיים. גם החלטה להוציא את התחנה ממערכת הביטחון ולספח אותה, לדוגמה, לתאגיד הציבורי המתהווה, הייתה נשמעת הגיונית. אולם העברת התחנה למערכת הביטחון נראית כמו ניסיון של ליברמן לספח לעצמו תחנת רדיו.

החלטתו של ליברמן הגיעה השבוע אל שולחן ועדת הכלכלה, שם הובעה מורת רוח ממנה. חברי הכנסת השמיעו ביקורת, וכך גם המשנה ליועמ"ש דינה זילבר. ח"כ נחמן שי, לשעבר מפקד גל"צ, לא התבייש לתהות האם המניע להחלטה הוא הרצון של ליברמן בתחנת רדיו שתהיה הצעצוע הפרטי שלו. כעת נותר להמתין ולראות האם ההתנגדות בכנסת תסכל את המהלך.

***הפינה הכלכלית***

יועצים בכאילו

בתוך שבוע אחד בלבד נחשפו בתקשורת שני מקרים של "יועצי משכנתאות" שרימו בנקים, כביכול לטובת לקוחותיהם. בשני המקרים מדובר ביועצים שהתמחו בסידור משכנתא ללקוחות בעייתיים שקשה לקבל בעבורם הלוואה כזו. אלא שמה שנשמע לכאורה תמים, התברר בדיעבד כלא תמים בכלל. השיטה התבררה כנוכלות ומרמה שיטתיות. באמצעות תלושי שכר ותדפיסי חשבון עו"ש מזויפים הצליחו היועצים לקבל במרמה מהבנקים הלוואות בסכום מצטבר של עשרות מיליוני שקלים. וכאילו כל זה לא מספיק חמור, לפחות במקרה אחד היועץ גם לא טרח לדווח לשלטונות המס על הכנסותיו מהעסק המתפתח, וכך הוסיף חטא על פשע.

ברור ששני המקרים הללו הם יוצאים מן הכלל שאינם מעידים באופן פשוט על הכלל. 99 אחוזים מיועצי המשכנתאות אינם רמאים ומעלימי מס. ייעוץ משכנתאות הוא אפיק פרנסה חוקי ולגיטימי, שבמקרים רבים גם מניב ערך רב ללקוח שנעזר בשירותיו של היועץ. אך למרות זאת, שני המקרים הללו כן מפנים את הזרקור לביצה הבעייתית מאוד שבתוכה הם התרחשו.

נכון שמרבית היועצים אינם רמאים, אך מדובר בשוק פרוץ לחלוטין, שרבים מהעוסקים בו הם נותני שירות מאוד לא מקצועיים. לחלק ניכר מהיועצים אין כל הכשרה מתאימה לעסוק בכך, והשירות שהם מעניקים ללקוח הוא רשלני וחסר ערך. כאשר "יועץ" כזה נתקל בבעיה, הסיכוי שה"פתרונות" שהוא מציע יתבררו כעבריינות פלילית עולה פלאים.

אז מה לעשות? אנחנו לא בעד להתנות ייעוץ משכנתאות בקבלת רישיון. במקום שהמדינה תהיה רגולטור, כל אחד מכם, נוטלי המשכנתא, יכול להיות רגולטור עצמאי. לפני שאתם מתקשרים עם יועץ משכנתאות כדאי לברר: מה ההכשרה שלו? כמה שנים הוא בתחום? מה אומרים לקוחות שעבדו איתו בעבר? האם שיטת העבודה שלו נראית מסודרת וסבירה?

פרט לכך אין תחליף להפעלת ההיגיון. אם יועץ המשכנתאות מציע "לסדר" לכם משכנתא למרות שאין לכם הכנסה קבועה מספקת שמופיעה בתדפיסי הבנק, תבקשו ממנו לדעת מהו ה"פתרון". בררו עם חברים ומכרים שלקחו משכנתא בעבר אם התשובה הגיונית, ואם לא – פשוט תתרחקו. אותו הדבר נכון גם במקרה של צורך באחוזי מימון גבוהים מההגבלות של בנק ישראל. ישנם פתרונות לבעיות כאלו, אבל חשוב לבדוק מה מציע היועץ, משום שכל מה שהוא עושה הוא עושה בשמכם. קניית דירה היא העסקה החשובה בחיים, אל תפקידו חלק חשוב כל כך ממנה, נטילת המשכנתא, בידי חאפרים, שעלולים במקרים קיצוניים אף לסבך אתכם בפלילים.

לתגובות: [email protected]