בשבע מהדורה דיגיטלית

לא משפט ולא צדק

אין משפט צדק בבית המשפט הגבוה לצדק. יש בו השתלטות רודנית של המיעוט השמאלני על הרוב הלאומי. דעה

עמנואל שילה , ו' בשבט תשע"ז

הפגיעה במתיישבים היא מטרה חשובה בפני עצמה בעיני השמאל הקיצוני.
הפגיעה במתיישבים היא מטרה חשובה בפני עצמה בעיני השמאל הקיצוני.
צילום: רונן זבולון, רויטרס

1

ראינו את זה קורה במגרון, ראינו את זה קורה בשכונת האולפנה, ואתמול ראינו את זה שוב ביישוב עמונה.

ממשלת ימין בראשות בנימין נתניהו הופכת, בצו שופטי בג"ץ, למוציאה לפועל של מזימות ארגוני השמאל הקיצוני - בשירות הלאומנות הפלשתינית.

אתה רואה הורים וילדיהם נגררים בדמעות מביתם, שעוד מעט יהפוך לתל חורבות. אזרחים נאמנים ושומרי חוק נדחפים בעל כורחם אל זירת עימות כואבת וחסרת פשר מול שוטרים וחיילים. שוטרים וחיילים נשלחים למשימה מתסכלת ומקוממת, וכמה מהם נדחפים בצו מצפונם לשבור את המשמעת ולסרב פקודה. שנות עמל ומסירות נפש של יישוב הארץ והשתרשות באדמת המולדת יורדות לטמיון. והכול ללא הצדקה וללא תכלית. כי לא מדובר באדמות שיש להן בעלים מוכחים. כי בכל המקרים או כמעט בכולם, הטוען לבעלות לא יוכל לממש את בעלותו בקרקע. כי לולא האיום הלאומני והגזעני על כל ערבי שמוכר קרקע ליהודי - ברור שעדיף היה לו לקבל פיצוי כספי או קרקע חלופית.

גם לא מדובר בהישג של ממש למי ששמו להם למטרה לפגוע באחיזה ההתיישבותית בשטח, כי ברוב המקרים ייבנה יישוב תחת יישוב ובית תחת בית. אבל הפגיעה המרושעת במתיישבים, הדריכה המשפילה על מי שהם חוד החנית של הציונות בדורנו, היא מטרה חשובה בפני עצמה בעיני האויב הפלשתיני ובעיני מסייעיו מהשמאל הקיצוני.

2

הממשלה הכי ימנית שהייתה כאן לא החליטה על הפינוי הזה ולא רצתה בו. היא נגררה אליו - חלק מראשיה ושריה בכאב רב וחלקם באדישות - מתוך חולשתה של המערכת הפוליטית אל מול הממסד המשפטי. החולשה הזאת הלכה והעמיקה מתוך שנים ארוכות של עצימת עיניים ואף תמיכה מתחסדת בחמדנותם של שופטים ויועצים משפטיים, שבהדרגה ניכסו לעצמם עוד ועוד סמכויות - על חשבון הממשלה והכנסת ועל חשבון חירותם של אזרחי המדינה.

למרבה הצער, מיטב נציגיו הפוליטיים של המחנה הדתי והלאומי לא השכילו לזהות בעוד מועד את המפלצת המשפטית שהם הקימו על עצמם. כאשר עשו חברי הכנסת את הטעות ההיסטורית וחוקקו את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ואת חוק יסוד חופש העיסוק, רק מעטים מהם התכוונו להסמיך באמצעותם את שופטי בג"ץ לבטל חוקים שתחוקק הכנסת. לא רק ח"כי המפד"ל, גם נציגי החרדים לקו בעיוורון, לא השכילו להרוג את הג'וק הזה כשהיה קטן, ומשלמים מחיר כבד בהתערבות השופטים בנושאים כמו גיוס בני ישיבות, מעמד הרפורמים בכותל, גיור ומקוואות, לימודי ליבה ועוד.

גישת האקטיביזם השיפוטי הרחיבה עוד ועוד את תחום התערבותם של שופטי בג"ץ, בין השאר באמצעות הרחבת זכות העמידה, שאפשרה לעותרים ציבוריים להעביר עוד ועוד נושאים להכרעתם של השופטים. ברוב המקרים פסקי הדין הציבוריים שלהם הם פרי השקפת עולמם, הכרעה אידיאולוגית שאינה מחויבת מצד החוק או הצדק. עתירות מקבילות שהוגשו במקרים שבהם בנו בדואים על אדמה פרטית, הוכיחו מזמן ששופטי בג"ץ נוקטים איפה ואיפה. באמצעות פרשנות יצירתית, חילוקים ותירוצים הם תוקעים את החץ בלב האינטרס היהודי הלאומי, ואחר כך מציירים סביבו עיגולים של הסברים מלומדים.

3

המחנה הליברלי-אוניברסלי של השמאל הישראלי הצליח להפוך את מערכת המשפט למבצרו השלטוני של מיעוט רודני.

בהכרעות דמוקרטיות בקלפי, השקפת העולם שלהם נוחלת תבוסה אחר תבוסה. אבל שופטי בית המשפט העליון לא נבחרים בבחירות דמוקרטיות, אלא בוועדה ממונה שבהרכבה יש לנציגי בית המשפט העליון יתרון מובנה על נציגי המערכת הפוליטית. כך הם משיגים לעצמם רוב בוועדה כדי למנות נציגים בצלמם וכדמותם, כאלה שהם "חלק מהמשפחה" כהתבטאותו המקוממת של הנשיא לשעבר אהרון ברק. כך הם מצליחים להטיל וטו על מינוי שופטים המייצגים את תפיסת עולמו של הרוב השמרני-מסורתי בעל הגישה הלאומית. ולאחר שהם נבחרים, אין דרך להוציא אותם משם עד שיגיעו לגיל שבעים. כך שגם אם נוצר במקרה רוב שמרני בוועדה לבחירת שופטים, היכולת שלו להביא לשינוי משמעותי בהרכב בג"ץ היא מוגבלת ביותר.

הממשלה ניסתה לקבל את אישור בג"ץ להשארת עמונה במקומה, אבל השופטים סירבו. אחר כך היא ניסתה להגיע עם התושבים להסכם על בניית יישוב חלופי על ההר בקרבת מקום, אבל שופטי בג"ץ בלמו את יישום ההסכם בצו ביניים, ולבסוף פסלו אותו אתמול לחלוטין. הח"כים מתנחמים בפיצוי שתקבל ההתיישבות על ידי השלמת חקיקת חוק ההסדרה, שימנע עתירות דומות שיובילו לעוד הריסות בעתיד. אבל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מאיים שלא יגן על חוק ההסדרה בבג"ץ, והשופטים צפויים לבטל אותו. באופן כללי, יועצים משפטיים לממשלה חותרים להתקבל בעתיד אל משפחת השופטים בבג"ץ, ולכן נוטים לקבל החלטות שיסמנו אותם כראויים לכך בעיני השופטים.

4

אנשי הליכוד והבית היהודי, שבמאבקם להצלת עמונה נלחמו כאריות אבל נפלו כזבובים, חייבים תשובה לבוחריהם איך עוצרים את המפולת הזאת ומהר. המאבק ברודנות של הממסד המשפטי הליברלי-שמאלני חייב לעלות שני הילוכים לפחות. איילת שקד, שתלתה את תקוותה ביועץ המשפטי מנדלבליט ובמתווה שלו, חייבת לפעול כעת בקצב הרבה יותר מהיר, כי אף אחד לא מבטיח לה כהונת נצח במשרד המשפטים.

לגבי חוק ההסדרה, יש להשלים במהירות את העברתו בקריאה שנייה ושלישית. אם בג"ץ יבטל אותו, יש לשנות בו סעיף כזה או אחר ולחוקק אותו שוב ושוב - שיטה שהועילה לבסוף לגבי חוק ההסתננות. במקביל יש להחזיר לבקבוק את שד "המהפכה החוקתית" ולקדם חקיקה שתאפשר לכנסת להחזיר לתוקף חוקים שבג"ץ ביטל אותם.

גם התמהיל האידיאולוגי של שופטי בג"ץ חייב לעבור שינוי מהיר. חובה לנצל את הרוב הזמני של הימין בוועדה כדי לוודא שארבעת השופטים שאמורים להתמנות בשנה הקרובה יהיו כולם או כמעט כולם מהמחנה השמרני המובהק. יש למנות שופטים ימניים אסרטיביים ומבריקים, בלי להתחשב באי הנחת שמינויָם יגרום לשופטים המכהנים.

למרות חריקת השן הצפויה של הממסד המשפטי, אין להירתע מביטול "חוק סער", שמקנה למיעוט בוועדה לבחירת שופטים זכות להטיל וטו על דעת הרוב. במקביל, אפשר וצריך להחליט על תוספת תקנים לבית המשפט העליון, שתאפשר לוועדה בהרכבה הנוכחי למנות מספר רב יותר של שופטים בעלי אוריינטציה שמרנית, יהודית ולאומית. ואם כל זה לא יספיק, אפשר לשנות לחלוטין את שיטת מינוי השופטים, ולהפקיד את בחירתם בידי המערכת הפוליטית. השיטה הזאת, שמקובלת בארצות הברית ובהרבה דמוקרטיות במערב, היא מספיק טובה גם בשבילנו.

אין גם שום קדושה במינוי נשיא בית המשפט העליון על פי הוותק, בשיטת הסניוריטי שאיננה מעוגנת בחוק אלא רק בנוהג. שרי המשפטים לשעבר חיים רמון ודניאל פרידמן ניסו לשנות את השיטה. גם איילת שקד רשאית לנסות למנות נשיא כלבבה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com