תערוכה חדשה: רעשנים רועשים

150 רעשנים לפורים עשויים מגוון של חומרים וחפצים ממוחזרים יוצגו החל מהיום, במוזיאון ישראל לקראת חג הפורים.

קובי פינקלר , י"ב בשבט תשע"ז

רעשנים במוזיאון
רעשנים במוזיאון
צילום: אלי פוזנר

ביקור אקראי בשוק הפשפשים באמסטרדם הוליד אצל המעצב יעקב קאופמן, פרץ יצירה שהסתיים ב- 150 רעשנים העשויים ממגוון של חומרים וחפצים ממוחזרים.

תערוכה חדשה שמוצגת החל מהיום (רביעי) במוזיאון ישראל מראה, עד כמה אותו חפץ פשוט יכול להיות מיוחד. בעוד שגלריות המוזיאון ידועות בשקט השורר בהן, אפליקציה ייחודית תאפשר למבקרים לשמוע את קולו של כל רעשן ותציע משחקים למבקרים שיוכלו להרכיב גם רעשנים בעצמם.

הרעשנים נוצרו על ידי המעצב התעשייתי יעקב קאופמן, מבכירי המעצבים התעשייתיים בישראל, בתהליך בו הרעשן המוכר והמסורתי לובש פנים אחרות פעם אחר פעם.

לאחר ביקור בשוק פשפשים באמסטרדם, בו ראה רעשן עשוי במבוק, החל קאופמן לבחון את מבנה הרעשן ופעולתו. לאחר מכן הוא יצר רעשנים בעבודת יד קדחתנית שנמשכה כשנתיים.

הוא פירק את הרעשן לרכיביו, עיצב אותם מחדש ויצר מגוון המשקף את הלימוד הצורני של החפץ וניתוחו, אך יותר מכול מעיד על רוחו היצירתית של המעצב, על השעשוע שהוא מפיק מן האפשרויות הגלומות בחפץ הפשוט ועל חוש ההומור שלו, שהולמים במיוחד את אווירת חג הפורים.

בכמה מן הרעשנים איחד קאופמן בין גוף הרעשן והלשונית, באחרים הציע רעיונות להחלפת גלגל השיניים או הוסיף משקולת, כדי לבחון את השפעתה על התנועה ועל עוצמת הרעש. רעשנים אחדים מבוססים על צורות גאומטריות פשוטות, ובאחרים חוט מתכת סבוך מחליף את גוף הרעשן, את גלגל השיניים או את הלשונית. גוף קופסה סגור של קבוצת רעשנים נוספת מסתיר את המנגנון ורק הפעלתו חושפת אותו.

קאופמן בחן גם את השפעת החומר שהרעשן עשוי ממנו על התנועה והצליל שהוא מפיק. הוא השתמש בחומרים פשוטים, עיבד אותם בטכניקות בסיסיות, ובכמה מן הרעשנים עשה שימוש חוזר בחפצים קיימים (“Ready-Made”), שינה אותם או עיבד אותם עיבוד מזערי.

התערוכה באגף לאמנות ותרבות יהודית, תלווה בפעילות לכל המשפחה. סרטון אנימציה ידגים את התנועה והמוזיקה שניתן להפיק מן הרעשנים, ילדים יוכלו להרכיב רעשן מתוך ערכה שהופקה בשיתוף עם קאופמן ואפליקציה לסלולרי תאפשר משחק והאזנה לרעשים השונים. באגף הנוער יכינו ילדים רעשנים מחומרים ממוחזרים.

הרעשן, היה נפוץ באירופה עוד בטרם החלו היהודים להשתמש בחפץ כזה בפורים. קהילות היהודים בארצות אלה אימצו את הרעשן, חרף התנגדותם של רבנים. אלה חששו שהרעש יפריע לקהל לשמוע את הקריאה במגילה ושבמסגרת המהומה יושחת רכוש בית-הכנסת.

אף-על-פי-כן השתרש מנהג ההרעשה באבנים, בגזרי עץ, בפטישים או ברעשנים בקהילות רבות והיה לחלק בלתי נפרד מחג הפורים, כמו כמה ממנהגי החג האחרים כגון התחפשות.