תחת תאנתם

החברים באגודת אחות"י – אגודת חובבי תאנים ישראלית, מדברים במפגשים החברתיים לא רק על תאנים, אבל ללא ספק הפרי מחבר ביניהם

יוסף ארנפלד , י"ג בשבט תשע"ז

"התאנה היא פרי שורשי, שלא עבר פיתוחים". מימין לשמאל: עודד, יורם ואיז'ו
"התאנה היא פרי שורשי, שלא עבר פיתוחים". מימין לשמאל: עודד, יורם ואיז'ו
צילום: בשמחה - גילי גהוזי

עצי התאנה הרבים המעשירים את הבוסתן המרשים של איז'ו גורן-חיטים בפאתי קיבוץ משמר העמק, בין יקנעם למגידו, הם אחת הסיבות שבעטיין הוא זוכה לארח גם הפעם מפגש של אגודת אחות"י - אגודת חובבי התאנים הישראלית.

ערב ט"ו בשבט, ואני זוכה לסיור אישי בתוך הבוסתן של איז'ו, ששם משפחתו הייחודי אינו מנותק מאישיותו החקלאית. מדובר בבוסתן המכיל בעיקר עצי הדר ומשתרע על פני שטח של שבעה דונמים, ויש בו גם כמה עצים נדירים. כך למשל הוא מצביע על עץ הקפודילה, שמכונה גם צ'יקו. "מקורו של העץ בדרום אמריקה וממנו מכינים את המסטיק", הוא מסביר. "יש בו חלב המשמש כחומר הגלם של המסטיק. מכינים מזה את מה שמכונה אצלנו 'בזוקה'". הוא מראה לי את הפירות שהתחילו לבצבץ כבר עכשיו, אך יבשילו רק במהלך חודשי הקיץ, מה שמסביר את תהליך הגדילה האיטי שלהם. "זה פרי שאוכלים אותו ככה והוא ממש טעים. לרוב מורידים אותו לפני ההבשלה והוא מסיים את ההבשלה בבית, כדי שלא ייפול או יינזק".

הבוסתן של איז'ו נולד בעקבות בוסתנים אחרים שניטעו באזור. "היו באזור המון כפרים ערביים, מהם שרדו רק הבוסתנים. אני לא זכיתי להיות כאן בתקופה שלפני מלחמת השחרור. הגעתי אחרי כן, ולא ראיתי את הכפרים הערביים שוותיקי הקיבוץ הכירו בשמות". הבוסתנים ששרדו עוררו אצלו דחף להקים בוסתן משלו, לפני כארבעים שנה. "הגפן זאת", מצביע איז'ו, "היא מבוסתן עתיק שכזה. ולא רק הגפן, יש עוד כמה עצים כאלה". יש לו גם עצי תמר, שנחשבים אצלו לנדירים, היות שלא מדובר באזור מתאים לגידול תמרים. חלק מהדקלים, שהגיעו לגובה עצום, הוא כבר לא יכול לגדוד מחוסר במכשור מתאים, ולא משתלם לו להביא מכשור מיוחד בשביל כמות קטנה של עצים.

"החלטתי להקים את הבוסתן לפני ארבעים שנה, ובמשך כל השנים טיפלתי בו ולא ידעתי מה יהיה ערכו. בשבילי זו הייתה החצר האחורית של הבית. לא ידעתי שהוא יהפוך להיות אחד ממרכזי החיים של הקיבוץ. כמעט כל יום באים הנה גני ילדים וזו הרוח החיה של הבוסתן. הילדים בקיבוץ רואים את הבוסתן כחלק מההוויה שלהם. אחר הצהריים באים גם הורים עם ילדים ובהמשך גם חברים", מתאר איז'ו. "אחת התכונות הכי חשובות שלו היא שהוא פתוח לציבור, גם לאירועים פרטיים של אנשים. כל מי שרוצה יכול לקטוף כמה פרי שהוא רוצה, איזה שהוא רוצה, לא צריך לעבור דרכי ולא צריך לשאול אותי. פעם היו בקיבוץ עצי פרי שנחשבו לפרטיים, אנשים לא ניגשו לקטוף את הפירות. בגלל הבוסתן, האווירה סביב עצי הפרי בקיבוץ נעשתה יותר חופשית".

הבוסתן פתוח לא רק לכל דכפין בקיבוץ. איז'ו מספר על חבר הקיבוץ דורון נדיב, "שכשמו כן הוא – נדיב", שדואג לקטוף את הפירות לטובת נצרכים באמצעות עמותת 'לקט ישראל'. "הוא מגייס בני נוער מהקיבוץ שקוטפים את ההדרים הרבים שנשארו על העצים". שלושה מיכלים של טון וחצי נקטפו השנה על ידי חברי הקיבוץ בעבור נזקקים. בכניסה לבוסתן אני מבחין במיכל ענק מלא בקלמנטינות, הממתין בסבלנות לאיסוף של 'לקט ישראל'. דורון לא מסתפק ביבול הרב של הבוסתן ומפרסם מודעה לחברי הקיבוץ, כאלה שיש להם עצי פרי ולא יספיקו לקטוף אותם בזמן, להזמין אותו עם הנערים לקטוף בשביל 'לקט ישראל'.

איך מכינים ברנדי מתאנים?

למפגש הנוכחי של אגודת אחות"י התכנסו הפעם יורם קרני, הרוח החיה באגודה, במקור מקיבוץ רמת השופט הסמוך וקיבוצניק בנשמתו, שמתגורר כיום בעיר נצרת עילית; עודד זינגר ממושב תימרת, ליד נהלל; ואיז'ו גורן-חיטים, המארח שלנו, שמתגורר כבר יותר משישים שנה בקיבוץ משמר העמק.

החברים פותחים שולחן לארוחת בוקר. חוץ מהלחמניות הטריות והחביתה שיורם מכין בתנאי שטח כבקיא ורגיל, הוא לא ויתר על ריבת התאנים המפורסמת שלו. איז'ו מספק את הברנדי, שהכין כמובן מתאנים. "איך מכינים ברנדי מתאנים?" אני מתעניין בזהירות, בתקווה לגילוי המתכון. "זה ממש לא סוד", הוא מפריך את חששותיי. "כל מי שיבוא אליי אספר לו הכול. אין שום סיבה להחזיק דבר כזה בבטן".

כמו בשאר המפגשים, גם את המפגש הנוכחי מנצלים החברים לשלל התייעצויות בנושאים חקלאיים. מה עושים עם גפן שלא נותנת פירות, האם תעזור לו הרכבה וכדומה. "באגודה חברים הרבה בעלי בוסתנים, איז'ו הוא אחד מהם", מסביר יורם על חברי האגודה, רובם פנסיונרים בני 70‑80 שעבדו לפרנסתם במקצועות חופשיים. האגודה נוסדה בשנת 2002 ומאז הנפיקה מדי שנה כרטיס חבר מעוטר לחבריה. יורם מראה לי את יבול הכרטיסים המרשים שצבר מאז שהצטרף לאגודה.

"רובנו היינו חברים עוד לפני הקמת האגודה, היינו נפגשים מדי פעם לארוחות או טיולים. בהמשך הגיע בחור בשם דני יקיר מבנימינה, שנפטר לפני כשנה ממחלה. הוא עבד בכימיקלים לישראל, היה לקראת פנסיה והחליט שהוא רוצה להתעסק עם תאנים. הוא קנה בבנימינה שטח שהיה בו מטע זיתים. דני עקר חצי מטע, הסתובב בעולם והתחיל לשתול. היינו נפגשים שם ועובדים איתו. כך נוצרה האגודה".

בבוסתן שדני הקים יש לא פחות מ‑250 זנים של תאנים. "הוא כתב על זה ספר ויש לו שם עולמי, כך שעובדות המחקר והפיתוח נתנו את הידע על התאנים, אבל מבחינת גידול זה פרי בעייתי מאוד בגלל צורת ההפריה. זבוב התאנה אוכל אותו, אם אתה לא מרסס בזמן ולא מטפל נכון זה נרקב במהירות, תוך שלושה-ארבעה ימים הפרי יכול להיגמר. זה לא ענף מושקע וקשה מאוד להרוויח בו. לכן האגודה היא של חובבנים ולא של מקצוענים", מוסיף יורם.

הגרעין הקשה של החברים באגודה הכיר כאמור עוד לפני כן. כיום מונה האגודה כ‑150 חברים. "זה לא אומר שכל הזמן נפגשים", מבהיר יורם, "מאז שדני נפטר המפגשים פחתו. דני היה הרוח החיה באגודה. יש מפגש שנתי אחד בסוף העונה של התאנים, בשלהי הקיץ. לפעמים נפגשים פה בבוסתן. לשאר המפגשים במשך השנה, המתקיימים בערך פעם בשלושה חודשים, מגיעים כ‑20‑30 איש. במפגש השנתי אנחנו מביאים מומחה לנושא התאנים. היה אצלנו למשל דניאל רז מקיבוץ גבע, שהוא איש תאנים, שסיפר על נושא ההפריה של התאנה, היה מאוד מעניין. במפגש אחר דיבר מוקי בצר, שהיה הסגן של יוני נתניהו במבצע אנטבה".

למה דווקא תאנים?

"קודם כול, תאנה היא משבעת המינים. זה גם פרי שאף אחד לא פיתח, זה פרי שורשי וכל כך טעים. אנשים אוהבים אותו ואפשר להכין ממנו הרבה דברים: ריבה, פרי מיובש, אפשר לטחון אותו, להכין ממנו ברנדי ועוד. מעבר לזה, מדובר בפרי מדהים שכמעט לא מת. גם כשהוא מת, כי יש כל מיני מזיקים, אחר כך הוא מצמיח פירות מחדש. יש לו גם סגולות בריאותיות: החלב של התאנה יכול לשרוף פצעונים. אומרים שזה טוב נגד סרטן בקיבה".

יש קשר מיוחד בין ארץ ישראל לתאנים?

"זה פרי שהגידול שלו מתאים מאוד לאקלים בארץ. מי שמתחרה בנו מבחינת גידול תאנים הם הטורקים, כי יש שם אקלים דומה. בדרך כלל המשווקים בארץ משווקים באירופה עד תחילת העונה בטורקיה, אחרי זה אין עם מי לדבר. מהארץ צריך הובלה ימית ומטורקיה ההובלה היא יבשתית. יש בין שלושה שבועות לחודש של שיווק התאנים לאירופה. זה הכול, לא יותר".

"יש לנו מגדל רציני מאזור טבריה שמגדל בסדר גודל עולמי ומשווק תאנים לחברות גדולות באנגליה ובגרמניה וחי מזה. אין הרבה שחיים מתאנים, יש בארץ שלושה או ארבעה שמגדלים תאנים בצורה מסחרית. זה פרי קשה, יש לו חיי מדף קצרים", מדגים יורם את המורכבות. "בשנים האחרונות הוא מתחיל להיות משווק ברשתות, הוא מיובש בגלל שאורך חיי המדף שלו הוא כשבוע. היום המגדלים יודעים לעשות קטיף סלקטיבי, או יותר נכון לאֱרות תאנים, בהתאמה לגדיד התמרים ומסיק הזיתים".

שבע ברכות בבוסתן

מבחינת חברי האגודה, התאנים הן לפעמים רק התירוץ כדי להיפגש. "צריך משהו מאחד, וזה הנושא של התאנים. אבל במפגשים אנחנו מדברים על שלל נושאים", מעיד יורם. לא כולם באגודה מגדלים תאנים בפועל. אז איזה מקום בכל זאת תופסות התאנים בחיי חברי האגודה? "אצל דני ז"ל זה תפס המון, אצל איז'ו יש כמה עצי תאנה בבוסתן וזה תופס אותו הרבה, הוא כל יום נמצא פה. אבל זה לא רק תאנים, יש לו עצי פרי אחרים. לי למשל יש בבית שני עצי תאנה וזהו. לא מתעסק עם זה, לא חי עם זה, אני בכלל איש חשמל בהכשרתי. הייתי מנהל אגף חשמל בחברת הייטק גדולה במשך שנים רבות. האגודה מבחינתי היא טריגר למפגש חברים", מנמק יורם.

"עכשיו למשל, יש שלכת ואין תאנים ובכל זאת אנחנו נפגשים", מדגים עודד, בוגר בית הספר לאמנות 'בצלאל' שעסק שנים רבות בבניין. בחצר הבית שלו הוא מגדל בין השאר שני עצי תאנה, אבל הוא הגיע לאגודה בתור חבר של יורם, חברו לספורט הרכיבה. בחצר הבית שלו יש הרבה עצי זית. אביו היה מדריך לחקלאות שהתמחה בזיתים. בגינה שלו הוא מטפל היטב, גוזם, מרכיב ומתפעל אותה בצורה חקלאית ופחות גינתית.

יורם מציין כי אגודת אחות"י לא לבד בשטח, וישנה גם אגודה של מגדלי פירות אקזוטיים. "אני לא חבר באגודה הזאת, אבל מגיע מדי פעם למפגשים שלה. הקים אותה בחור בשם אברהם חסידים מקיבוץ מעגן מיכאל. יש לו בוסתן מדהים בצלע הכרמל".

איך המשפחה משתלבת בתוך ענייני התאנים?

"כשהבת שלי התחתנה, עשינו לה שבע ברכות בבוסתן של דני בבנימינה", אומר יורם בגאווה, ומספר אגב כך כי שתי בנות שלו חזרו בתשובה. "הכרתי את החתן של הבת הצעירה כשהלכנו בשביל ישראל מאילת לדן לפני כעשור. אבא שלו היה חייל שלי בסיירת שקד, אחר כך במילואים הוא נהרג וככה התחברנו. שמתי עליו עין, וכשהגענו לכרמל צירפתי את הבת שלי למסע. הם נהיו חברים, התארסו ותוך כדי התחילו לחזור בתשובה, התחתנו והיום הם הורים לארבעה ילדים ומתגוררים בגבעת זאב". הבת הגדולה של יורם, קרן, נשואה לרפאל אבן דנאן והשניים מפעילים יחד את בית הקפה 'גוונא' בגוש עציון. גם שתיים מהבנות של איז'ו חזרו בתשובה, אחת גרה באלוני הבשן והשנייה בירושלים.

"התאנים זה משהו שמחבר", מסכימים השלושה, וכך גם שלל המאכלים המופקים מהן. יורם מכין ריבה לשימוש ביתי, אבל במשך הזמן בעקבות הביקוש הרב נאלץ להגדיל את הכמויות כדי לחלק למשפחה וחברים. "באירועים, בבר מצוות ובחתונות שאני מוזמן אליהם, אני לא מביא כסף אלא זיתים, תאנים, ריבות ויין שאני מכין בעצמי". איז'ו מכין ברנדי של תאנים שנקרא בּוּכָה, אך מבקש להדגיש שהוא בוסתנאי כללי. "יש לי ברנדי מתמרים שנקרא מַחְיָה, ברנדי מתפוחים שנקרא קַלְבָאדוֹס, משקה מקליפות של ענבים שנקרא גְרָאפָּה וגם ויסקי שאני מכין מדגנים".

ויש גם טיולים בעקבות תאנים. "מדי פעם אנחנו יוצאים עם ג'יפים לטיול בגליל לחפש זנים מיוחדים. פעם זה היה יותר, היום כבר פחות. לפעמים רואים עץ תאנה בדרך, עוצרים בצד ולוקחים ייחור. היינו מביאים את זה לדני. יש בגוש עציון עץ תאנה שנותן פירות מדהימים, לקחתי ייחורים ושתלתי בבית. זה פשוט מאוד, אני חותך ענף ושם באדמה".

יורם מצביע על עץ השקמה הסמוך ומסביר כי גם הוא ממשפחת התאנים, המכונה משפחת התותיים. "התאנים בתנ"ך מוזכרות אצל עמוס, שהיה בולס שקמים. יש כאלה שאומרים שהוא לא קטף, אלא עשה חריץ והחלב נשפך מאליו ושימש לתרופות".

החבורה המצומצמת יותר הרחיבה את הפעילות מעבר לתאנים, לשני מיזמים נוספים. האחד הוא טיולי יום רביעי, המתקיימים מדי שבוע בעשר השנים האחרונות. "מדובר בחבורה של כעשרה אנשים שיוצאים לטייל ברחבי הארץ, טיול רגלי", מתאר איז'ו. "בשבוע שעבר היינו בטיול בגליל העליון, שבוע קודם ברמת מנשה, לפני כן בנגב. אנחנו בוחרים את היעד לפי העונה ומזג האוויר. בקיץ זה יותר טיולי מים, בחורף בעיקר טיולי מדבר. ככה נקשרים חזק. עם מי נפגשים פעם בשבוע במשך עשר שנים באופן קבוע? בין הפגישות של ימי רביעי נפגשים גם, כמו היום, וזה לא נדיר".

המיזם השני של יורם שעליו מספר איז'ו נקרא 'חברותא בבוסתן'. "כל יום ראשון בשש וחצי בבוקר כשמתחיל האור, לפי עונות השנה. נפגשים פה שלושה-ארבעה אנשים, עושים הליכה בהרים מסביב, בחורשות וביערות, גומרים אחרי שעתיים בבוסתן, אוכלים ביחד ארוחת בוקר ולומדים תנ"ך ביחד". "אנחנו פוגשים בדרך הרבה חבר'ה עם כיפות סרוגות ואז מתחילים דיונים על כל מיני דברים בתנ"ך", מוסיף יורם בחיוך, "אנחנו מנסים לשאול את השאלות הלא נכונות".

הריאיון לעיתון הדתי-לאומי 'בשבע' מציף אצל שלושת הקיבוצניקים את השאלה האם הציונות הדתית היא המשכה של תנועת הציונות. כאן מתגלעים חילוקי דעות נוקבים. "כשאני הולך בגוש עציון ושומעים שאני מקיבוץ רמת השופט, מסתכלים עליי בהערכה. החבר'ה האלה רואים את עצמם כהמשך ישיר שלנו", מתפעל יורם.

עודד ממהר לצנן את התלהבותו ומסביר כי האידיאולוגיה שונה לחלוטין: "המתיישבים סוברים כי מדובר בארץ אבותינו ויישוב הארץ הוא מצווה, בעוד שהקיבוצים קמו על בסיס חילוני מובהק. הציונות הייתה התרסה נגד היהדות". איז'ו מדגיש כי הרצל לא היה דתי ובכל זאת הלך על ציון בגלל ההיסטוריה היהודית, והדבר המשותף בין התנועות היה ליישב את הארץ. "מה זאת הארץ – זאת נקודת המחלוקת". כך או כך, התאנים והזיקה לחקלאות הם המכנה המשותף לכל החברים, שמתענגים על הארץ הטובה ופירותיה ועל כך שוררת הסכמה מלאה.