הצגה: עמודי החברה

סיפורו של איש עסקים במעמד ציבורי-פוליטי בכיר ששובה את לב הציבור באישיותו המעוררת אמון עד שמתגלים הפרטים האמיתיים בעברו.

קובי פינקלר , י"ג בשבט תשע"ז

עמודי החברה
עמודי החברה
צילום: ג'ראר אלון

כמה מתאים הסיפור האנושי הנרקם בהצגה החדשה- ישנה "עמודי החברה" לימינו אנו? למה ישנה? כי היא נכתבה לפני כמאה וחמישים שנה.

למה חדשה? כי משפטים כמו "לא יהיה כלום כי אין כלום" , או שמפניה ורודה תוך כדי דקלום טקסט ההצגה, רק נותנים לנו תחושה והרגשה שאנו בהצגה סופר עכשוית. אז זהו שלא.

ההצגה החדשה והנפלאה הזו החלה את דרכה לפני מאה וחמישים שנים במינכן.

יכול להיות בהחלט שמה שהיה נכון לאז, אקטואלי גם לימינו אלו ובכל מקרה מזה שנים רבות שההצגה מועלת בתיאטראות שונים ברחבי העולם ועכשיו היא גם אצלנו.

הסיפור הוא סיפורו של איש עסקים במעמד ציבורי-פוליטי בכיר ששובה את לב הציבור באישיותו הנלבבת והמעוררת אמון.

אט אט מתגלה שמתחת לתנופת הצלחתו ועלייתו המטאורית מסתתר סוד אפל של שוחד והונאה. בעקשנות ובעקביות הוא מגן על חפותו ועל ניקיון כפיו "לא יהיה כלום כי אין כלום.. ", עד שהאמת, כדרכה, יוצאת לאור.

את תהליך הכתיבה על המחזה החל המחזאי והסופר הנריק איבסן באוקטובר 1875 במינכן, והשלימה ב 1877-.

"עמודי החברה" ראה אור לראשונה ב 11- באוקטובר אותה שנה, בקופנהגן. הצגת הבכורה שלו התקיימה ב 14- בנובמבר בתיאטרון אודנזה בדנמרק, וב 18- בנובמבר בתיאטרון הדני המלכותי בקופנהגן. הצגת הבכורה בנורבגיה נערכה בברגן ב 30- בנובמבר

150 שנה אחרי שנכתב, מפתיע המחזה באקטואליות החברתית-פוליטית שלו.

איתי טיראן השחקן הראשי והאיש ש"מחזיק על גבו" את ההצגה, תרתי משמע, מספר שמה שמשך אותו את המחזה הוא העבודה שהמחזה רווי חסד,ויש לו עוצמה קתרטית מאד גדולה. המחזה אוגר במהלכו כמות אדירה של מתח שהולך ונבנה עד לאיזו נקודת שיא, שבסיומה, איבסן, נותן לנו את האפשרות לסוף טוב. זה לא מובן מאליו, מפני שכל הסממנים הדרמטיים במחזה שועטים לעבר טרגדיה. ובכל זאת איבסן מצליח לתת לנו הפי אנד ומרוויח אותו בגדול.

מדובר בעלילה מסועפת רבת פיתולים ותהפוכות, שמרתקת לא פחות מסרט מתח. הדמות של קרסטן ברניק מושכת בזכות המורכבות שלה - לכאורה הוא דמות שלילית, אישיות ציבורית מושחתת, ויחד עם זאת הוא מצליח לגרום לנו להבין אותו, ובמידה מסויימת גם לסלוח לו.

הצגה ומשחק מצוינים, בימוי נפלא וכמו שאמרנו 150 שנה אחרי והאירועים לא נס ליחם. שעתיים וחצי של הנאה.