התעללות מטפלים בקשישים – זו תופעה

מומחית לגיל השלישי קובעת כי התעללות מטפלים, גם בני משפחה, בקשישים הפכה לתופעה בישראל, ומציגה דרכי התמודדות זיהוי ומניעה.

שמעון כהן , כ"ג בשבט תשע"ז

אלוסטרציה. למצולמים אין קשר לאמור בכתבה
אלוסטרציה. למצולמים אין קשר לאמור בכתבה
צילום: אביר סולטן. פלאש 90

המשטרה עצרה חמישה עובדי בית אבות בחיפה לאחר חשיפת התעללות חמורה בדיירים משוכני המקום.

על התופעה וממדיה ועל דרכי מניעה וזיהוי מוקדמים שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר שלומית בן-נון, עובדת סוציאלית ומומחית לגיל השלישי, מייעצת באתר 'רעות משפחה מטפלת', ומנהלת דיור מוגן של עמותת 'רעות'.

"זה מדיר שינה מעיניי", היא אומרת בעקבות הכתבה בה נראו צילומיהם של המטפלים המתעללים ומספרת על הפניות הטלפוניות הרבות שקיבלה לאחר משמרת שסיימה בדיור המוגן בראשו היא עומדת, והפניות לכתבה הקשה. "היה מזעזע לראות 13 דקות של גיהנום עלי אדמות".

ד"ר בן-נון מספרת כי עם התחושות הקשות עולות גם מחשבות המבקשות גם לבדוק ולוודא שאצלה זה לא יכול להיות שכן הצוות מסור ומקסים, היקף הדיור המוגן קטן יותר ומאפשר מעקב וטיפול ראוי, אך עם כל זאת היא קובעת כי התעללות מטפלים בקשישים היא תופעה של ממש בישראל.

בן-נון מספרת כי במסגרת עבודתה כדוקטור לגרונטולוגיה "ריכזתי שיעורים על בתי אבות ועסקנו במחקר סביב תופעת ההתעללות בקשישים. מסתבר שאחד מחמישה מהנכנסים למחקר מדווחים שחוות התעללות בשנה האחרונה לפני המחקר. אם היו בוחנים אחורה מי יודע לאיזה מספרים היינו מגיעים...".

עוד היא מצינת ומדגישה כי "המחקר הזה נעשה בבתים של אנשים. מה שעצוב הוא שרוב המתעללים הם המטפלים העיקריים, זה יכול להיות בן משפחה, עובד זר וכו'. גם בסרט הזה ראינו שאותם שאמורים לדאוג לרווחת הקשיש הם שמתעללים".

באשר לשאלת הזיהוי המוקדם וההתראה שאליה אמורים בני משפחה לתת את הדעת היא אומרת: "יש פרופיל שמאפשר לזהות את המצב - שינויי תזונה, שינוי מצבי עירנות ושינה, סימנים על הגוף וכו'. צריך להיות הרבה יותר מעורב. יש תחושה שעובד זר מסדר את העניינים ובמידה מסוימת מנקה את הראש לבני המשפחה אבל אין להסתפק בכך".

לדבריה נכון להתקין מצלמות מעקב ואף ליידע מראש את המטפל ולהבהיר לו כי מבלי לחשוד בו המשפחה מבקשת להיות שקטה ולכן מתקינה את המצלמות. להערכתה דיווח מוקדם שכזה יביא את המטפלים והמטפלות להישמר מלפגוע במטופל. "עצם הידיעה תגרום למטפל להיות זהיר".

בדבריה מציינת ד"ר בן-נון כי הסיטואציה בה נתון המטפל היא סיטואציה קשה ומורכבת שלא כל אחד יכול לעמוד בה, "אלו סיטואציות קשות. קח בן משפחה שיקר לך, חולה אלצהיימר ותשמע את הבקשות והשאלות חוזרות על עצמן בתוך שעה אחת, מי לא היה משתגע?", היא שואלת ומיד מדגישה כי "זה לא מצדיק, אלא מחייב אותנו להיות ערניים ומפוקחים יותר".

באשר לאופן בו מתנהל המוסד בו מוחזק הקשיש היא מציינת מניסיונה שלה: "אני הרבה יותר שקטה כשאני יודעת שהצוות מתחלף כל שמונה שעות ולא בכל עשרים וארבע שעות, שאין משמרות כפולות, שהעובד יתאוורר וירגיש את משפחתו. מוסד שלא מקפיד נמצא בבעיה תמידית".

בן-נון מציינת כי החוק אמנם מחייב יום מנוחה שבועי למטפלים ומתן שעתיים מנוחה מדי יום, אך בפועל הדבר לא תמיד נשמר שכן המשפחות מעדיפות לשלם תוספת ובלבד שהמטפל יישאר גם ביום החופשי לטפל בקשיש, "המשפחה מפתחת תלות במטפל", וגם כאשר המטפל או המטפלת יוצרים ליום חופשי הם אינם ממהרים לנפוש ביום זה אלא מעדיפים למצוא עבודה חלופית, כך שהאיוורור הנצרך כל כך אינו מגיע.

ומה באשר לענישה? בן-נון מעדיפה לזכור את האמצעים שקיימים עוד קודם לשלב התערבותה של המשטרה, ובהקשר זה היא מזכירה את תכניות הרשויות המקומות לטיפול בתופעת האלימות נגד קשישים, את העזרה הסוציאלית, את המעורבות המשפחתית המוגברת ועוד.