היחס לנצרות כאל עבודה זרה – מוצדק?

הרב עדו פכטר פורס את המניעים לשינוי המתבקש, לטעמו, ביחס לנצרות בעולם המודרני, ומספר על תגובות אוהדות בעולם הרבנות לדבריו אלה.

שמעון כהן , כ"ד בשבט תשע"ז

למצולמים אין קשר לידיעה
למצולמים אין קשר לידיעה
צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90



טוען....

בסדרת מאמרים שהתפרסמה בעלון פרשת השבוע 'שבתון' פרס הרב עדו פכטר, רב קהילת ישראל הצעיר ברמת פולג ועורך עלון 'מסביב לשולחן', גישה חדשנית לסוגיית יחסה של היהדות לנצרות, הדת שרבים מהפוסקים רואים בה עבודה זרה לכל דבר.

במאמריו תולה הרב פכטר את השינוי שלטעמו יש להחיל ביחס לנצרות במספר תמורות שהתרחשו במרוצת השנים – שינויים בנצרות, שינויים ביהדות, שינויים ביחס הכללי לדת ועוד. ביומן ערוץ 7 סיפר הרב פכטר על עיקרי גישתו ועל התגובות שקיבל מאז מפורסמים מאמריו בסוגיה הטעונה הזו, סוגיה המלווה את העם היהודי מזה אלפיים שנה.

"עיקר הטענה הוא – הדיון לגבי יחס היהדות לנצרות נדון כבר הרבה בהרבה במות פסיקה. רובם של הפוסקים מנסים למצוא הצדקה לכך שבמדינה יהודית וריבונית משהו צריך להשתנות ביחס לנצרות, גם אם היא נחשבת לעבודה זרה. כלומר אנחנו לא באמת מצפים שנחיל את דיני עבודה זרה על הנצרות וננהל מלחמת חורמה נגדם, נגד סמלים, תשמישים וכנסיות שלהם. הפוסקים מדברים על דיאלוג ונותנים גדרים שונים. אני חושב שהחידוש, אם ניתן לקרוא לו כך, הוא שיש סיבה מרכזית שבגללה נכון שלא לנהל מלחמת חורמה נגד הנצרות, ובכלל נגד עבודה זרה.

''הסיבה היא שבעולם המודרני המלחמה בעבודה זרה היא כאשר המרחב הציבורי הוא מרחב דתי, ושם יש עניין לנהל מלחמה על דת האמת, כפי שהרמב"ם הגדיר זאת. לעומת זאת העולם המודרני שינה את היחס למעמדה של הדת. כאשר היום המרחב הוא חילוני במהותו והדת אינה שלטת, אז מלחמות הדת הן חסרות תועלת ומשמעות, כי בזה שניצחת והורדת את הנצרות והעבודה זרה מעל הבמה לא העלית את קרנה של היהדות כדת האמת. בכל מקום שאתה לא יכול להכריז על ניצחון לא שייך להכריז על מלחמה".

על כך נשאל הרב פכטר אם קיים תקדים הלכתי כלשהו המלמד שאכן כאשר ממילא אין טעם בניצחון לא יהיה מקום לצאת למלחמה, ובתשובתו הוא מציין כי מאחר וגדולי ישראל לא הכירו את התקופה המודרנית הרי שלא יכולים היו להתייחס למציאות החדשה הקיימת ולא הכירו מציאות שבה המרחב הופך להיות חילוני.

"ניתן להתנגד ולהילחם במודרנה אבל זו התודעה שבה העולם קיים, ואני לא יכול למצוא את התודעה הזו ברמב"ם ובשולחן ערוך, כפי שלמעט מעט ברמב"ם לא נמצא בשולחן ערוך ובגמרא הלכות לגבי התנהלותה של מדינה ריבונית".

על החשש שאותו העלו קדמוני הפוסקים, חשש 'איבה' ו'מה יאמרו הגויים' כעילה לכך שלא לצאת במלחמת חורמה נגד הנצרות, אומר הרב פכטר כי אל מול האמירות הללו יש לחשוב באופן עקרוני מה הייתה עמדת היהדות לו היו הגויים מאפשרים לנו לעשות כרצוננו בעולם הנוצרי ובכנסיות, האם אז היינו אנו, יהודים דתיים, נוהגים באלימות כלפיהם? "הסתמכות על 'מפני איבה' היא לא מספיק משכנעת ואינה הסיבה האמיתית שמביאה פוסקים למסקנתם. במאמרים ניסיתי לפענח את הסיבה האמיתית והיא שבעולם המודרני מלחמות דת יצאו מהלקסיקון. גם אם יאשרו לנו, לא נהרוג ולא נשרוף".

תקדים לאמירה של חז"ל המתייחסת להשתנות הדורות מוצא הרב פכטר בקביעת חז"ל שעיר הנידחת לא הייתה ולא אמורה להיות. "מה כוונתם? זה לא טיעון היסטורי אלא אמירה שהעולם השתנה. כך גם מלחמת עמלק, זה כבר לא קיים. אני סבור, לענ"ד, שגם אם יגידו לנו בוודאות שיש תינוק עמלקי אני לא בטוח שירימו עליו סכין".

מוסיף הרב פכטר ואומר: "גם האורתודוקסיה התפתחה במרחב מודרני וגם היא הייתה צורה אחת לתגובה למודרנה, הוקמו גדרות ושמרנות כתגובה למודרנה. גם זה היה סוג של פירוש. התודעה העולמית, המרחב שבו אנחנו פועלים, מחייב פירוש מחדש. כך היה לאורך כל ההיסטוריה אצל גדולי חז"ל".

הרב פכטר נשאל אם יתכן שהסיבה שהרתיעה מהנצרות הוטבעה בעם היהודי מחשש להשפעתה של דת שהייתה מאוד בעלת כוח, כדי להרחיק את העם מהנצרות שמא תכבוש את ליבו של ההמון, ואולי התרחקות שכזו נדרשת גם כיום.

"אני לא חושב שגדולי ישראל הטמיעו בנו את הרתיעה. היסטורית אנחנו רואים גדולי החכמים, כמו המאירי ובעלי התוספות, שדיברו על הנוצרים במבט מאוד אוהד, והם עצמם הפקיעו אותם מדין עובדי עבודה זרה. ניתן לראות בפוסקים שבכל מקום שהיו קשרים טובים בין היהודים לנוצרים לא דיברו עליהם כיסוד הרשע. הרתיעה הטבעית לא נובעת מהשקפה אלא מחשבון היסטורי הפתוח שיש לנו איתם, חשבון שכולל את האינקוויזציה מסעות הצלב ועד השואה.

''דמנו עדיין רותח ממה שהנוצרים עשו לנו, ולכן עדיין יש רתיעה מהעיסוק בנצרות. אני לא אומר שצריך להכניס מוטיבים נוצריים אבל צריך להבדיל – מבחינה פרטית אנחנו לא יוצרים קשר איתם ולא נכנסים לכנסיות כי אנחנו רוצים לשמר את המרחב הדתי שלנו, אבל לנהל מלחמה עיקשת בנצרות זה כבר דבר שאין לו בסיס בימינו".

ואולי, נשאל הרב פכטר, מקור תיוגה של הנצרות ככזו שיש להתרחק ממנה נובע דווקא מהקרבה לכאורה ליהדות, קרבה מבלבלת שכוללת את יחס הנצרות לנביאי ישראל, את ראיית הנוצרים את הברית החדשה כהמשך ישיר לתנ"ך ואת ישו כחלק בלתי נפרד משורת נביאי היהדות, שילוב פרקי תהילים בתפילות הכנסיות. האם יתכן שמשום החשש לבלבול יצרו חכמי ישראל את המרחק?

"אני לא חולק על כך שכל אדם צריך לשים גדרות, אבל יש הבדל בין לשים גדרות לבין לצאת למלחמה. המניע לכתיבת המאמרים הללו היה אירוע הצבת האשוח בטכניון והפסק שיצא בעקבות האירוע להחרמת המקום. זה דבר שהוא הרבה מעבר להצבת גדרות כהתנהלות שגרתית. מובן שאני כרב קהילה אם מישהו ייכנס כמיסיון וינסה להשפיע אוציא אותו כמו כל מי שמוציא מזיק מביתו, אבל יש הבדל בין הצבת גדרות לבין ניהול מלחמה כוללת שמגיעה לדפוסים אלימים ואמירות נחרצות שאסור להיכנס למקום שבו הציבו עץ אשוח, שאין בו עניין של עבודה זרה, רק כי יש לנו מלחמה וחשבון עם הנוצרים".

לגבי התגובות שקיבל מאז פרסום המאמרים, מספר הרב פכטר: "להפתעתי התגובות דווקא אוהדות. גם אני ציפיתי להתנגדות חריפה וקיבלתי דווקא תגובות ענייניות, כאלה שדנו בשאלה אם דייקתי בניסוח או אם הצגתי נכונה את הפוסקים השונים. בסופו של דבר זה משקף את הלוך הרוח שלפיו אף אחד לא יעלה בדעתו, במדינה ריבונית, לנהל מלחמה פיזית מול הנצרות. השאלה כעת היא המינוחים – האם זה משהו של דיעבד מאימת הגויים, או אמירה ישירה שמלחמה בנצרות ועבודה זרה היא לא מה שאעשה גם אם כל העולם יאפשר לי זאת כי אני עצמי משוכנע שזה לא הדבר הנכון. לכן בשורה התחתונה כולם מסכימים".

על העמדה הקיצונית יותר ולפיה אמירות הטוענות שמלחמת חורמה בנצרות אינה מוסרית נובעות ממוסר הגויים שדבק בנו במשך אלפיים שנות הגלות, אומר הרב פכטר: "לצערי תפיסות שכאלה שאינן מקבלות את המוסר הטבעי מתכחשות לכך שיש דמות מוסרית של אדם שאינה נובעת מהשולחן ערוך אלא מאבותינו שנקראו ישרים כפי שלימד הנצי"ב בהקדמתו לתורה, שנקראו האבות ישרים כי נהגו על דרך הישר כשם שאברהם התפלל על סדום, זו יושרה בסיסית.

''מי שהולך לקיצוניות וחושב שכל דבר שיש בו ריח הומאניות נובע מהגויים אני מציע לו ללמוד מחדש את ספר בראשית, ללמוד מחדש את כתבי הרב קוק. שם רואים את הגישה היהודית האוטנטית. מי שלא עושה את הדבר הזה הוא שמתרחק מהיהדות ומתקרב לדתות שזרות לנו, למרבה הצער".