אין  כמו בבית
אין כמו בביתצילום:אלי פוזנר

מאה שנים לאחר שמרסל דושאן הציג משתנה הפוכה ושינה את עולם האמנות, מוזיאון ישראל הופך את היוצרות ומחזיר את החפצים הביתיים המככבים במוזיאונים ובגלריות המובילות בעולם אל מקומן "הטבעי" – אל בית שנבנה במוזיאון.

לאורך המאה האחרונה יוצרים כמו אנדי וורהול, רוברט גובר, ייוֹי קוּסאמה ואמנים בולטים נוספים, השתמשו בחפצים ביתיים, הוציאו אותם ממקומם "הטבעי", והפכו אותם ליצירות אמנות שחתרו תחת החוויה היומיומית של הבית. האמנים חוללו שינוי בחפצים יומיומיים מוכרים באמצעות שינוי החומר, עיוות קנה-המידה, פירוק של חפצים או הכלאתם.

התערוכה החדשה "אין כמו בבית" מעוררת מחשבה על החפץ הביתי ועל גלגוליו, על פעולת היצירה ועל היחס בין החפץ לבין ההקשר שהוא מוצג בו. התערוכה פותחת פתח להתבונן בחפצים מזווית רעננה ובתוך כך מאירה היבטים מחיינו – תפקידים מגדריים, איסוף ואגירה ומעמדו המרכזי של הבית בעיצוב המשפחה, הזהות והזיכרון.

פומפיית הענק של האמנית הפלסטינית-בריטית ילידת לבנון, מונה חאטום, אשר הופכת לחיץ בין יריבים פוליטיים, או אולי לאזהרה מפני דיכוי בורגני ותפקידי מגדר קבועים - מעין "חומת הפרדה" גדולה תוצב ב"מטבח" שיוקם באותו חלל ביתי במוזיאון.

חפצים ביתיים שמאבדים את הפונקציונליות ומעוותים את תפיסת המרחב של הצופה, יגרמו למבקרים למצוא עצמם תחת השולחן הענקי של האמן רוברט ת'ריאן, תחתיו אולי יזכרו במשחקי מחבואים מהילדות. ב"סלון", יוכלו המבקרים לשבת על ספה בהשראת דאלי, לצפות בטלוויזיות של האמן נאם ג'ון פייק ולהציץ אל "המזרקה" של דושאן שתוצב ב"שירותים".

כמו בכל בית חדש בישראל – גם מקומו של הממ"ד לא נפקד והאמן בן גיתאי בונה בימים אלה מרחב מוגן ייחודי בתוך התערוכה. יצירות אלה יחד עם פרטי Ready-Made נוספים יאירו נקודות מבט חדשות על החפצים הביתיים, על תפקידם בחיינו ועל חיינו בכלל, תוך כדי ניסיון לשמור על הזהות והתפקיד הכפול שלהם כפריט ביתי וכיצירת אמנות.