גלעד אך
גלעד אךצילום: מרים פייגא בונימוביץ'

התחלה: לפני 33 שנים. נולד בנתניה אבל את רוב ילדותו העביר במושב אלישיב שבעמק חפר. בן זקונים מתוך ארבעת ילדי משפחת אך.

אבא: אריה (77), פסיכולוג. "גם כיום אבא עדיין ממשיך לעבוד, בעיקר במוסדות החינוך במגזר הדתי והחרדי. איש של חסד ולב טוב. לאבא יש אופי יקה. אצלו זמן זה זמן והכול צריך להיות במקום. אני מקווה שלמדתי ממנו קצת סדר בחיים".

אמא: ניקול (66), עבדה כאחות במשך שנים רבות. כיום פנסיונרית. "אמא מסורה ודואגת לילדים ולנכדים שלה. אין כמוה".

למושב: בגיל שלוש עבר עם משפחתו למושב אלישיב, שהוקם לפני קום המדינה על ידי קבוצת עולים מתימן. "הייתי האשכנזי היחיד בין כל החבר'ה, אבל הרגשתי לגמרי בבית". לאורך ילדותו התפלל בבית הכנסת נוסח תימן שבמושב. "אם צריך אני יכול לקרוא בתורה בנוסח תימני".

לטיול יצאנו: כנער זוכר הרבה טיולים בטבע באזור המושב. "טיילנו המון בשדות עמק חפר, בפרדסים, בנחל אלכסנדר. כיף גדול". ביסודי למד בממ"ד כפר הרוא"ה. את לימודי התיכון השלים בפנימייה הצבאית תורנית לפיקוד אור עציון.

מדריך 1: בכיתה י"א נכנס להדרכה בסניף בני עקיבא במרכז שפירא. "הייתי מדריך שרוף. ויתרתי על נסיעה הביתה בשבתות חופשיות ונשארתי שעות על גבי שעות בסניף. ההדרכה העניקה לי תחושת אחריות ובגרות. יש חניכים שעד היום אני בקשר איתם".

אור עציון: "אחת התקופות היפות של חיי. קיבלתי מהישיבה המון. המורים שם היו דמויות מיוחדות שידעו להקדיש לנו זמן ולהחדיר בנו אמונה וערכים". עם סיום לימודיו בישיבה התיכונית פנה למכינה הקדם-צבאית 'בני דוד' בעלי.

מכינה: "שנים משמעותיות של בניית אישיות ויכולת לברר סוגיות עומק. הרב אלי סדן, דמות שמאוד השפיעה עליי. לא במקרה החבר'ה שם בוחרים לגזור את הקוקו ולהתמקד בלימוד. יש שם רצינות ועומק אמיתי".

אחי הבכור: אחיו הבכור דוד אך ז"ל, לוחם שייטת 13, נפגע בעת שצלל בנחל קישון המזוהם. "הוא הוכר כנכה צה"ל". לפני כשמונה שנים הלך לעולמו בגיל 42, לאחר שנפטר מסרטן ריאות. השאיר אחריו אישה ושני ילדים.

המחלה: "אחי היה חלק מקבוצה שצללה בקישון. פתאום הידיים שלו הפכו כחולות. זה היה מוזר. בסוף אובחן שלקה במחלה נדירה בשם סקלרודרמה. ואז, בסוכות 2007, התגלה שהוא גם חלה בסרטן ריאות עם גרורות בכל הגוף. הוא ידע שהוא הולך למות אבל נלחם כמו אריה".

האובדן: "קשה מאוד. הייתי באותה תקופה סמ"פ, קצין בקבע, ואחי הגדול היה דמות לחיקוי בשבילי, כזה ששירת ביחידות המיוחדות ונראה חסין ולא פגיע. עד שבסוף גם הוא הוכרע".

החצי השני: בגיל 22 נישא לגליה, שעלתה בגיל תשע מרוסיה. בוגרת אולפנת בנ"ע אמנה בכפר סבא. כיום בת 32, קלינאית תקשורת במקצועה. לבני הזוג חמישה ילדים.

זכיתי: "אין ספק שבלי אשתי לא הייתי מצליח לעשות את כל מה שאני עושה. זכיתי באישה שמוכנה להכיל את כל השיגעונות שלי וגם לגדל חמישה ילדים ולעבוד במשרה וחצי - ואת הכול לעשות ברוגע ובלי לחץ. זה לא מובן מאליו בכלל".

צבא: התגייס לסיירת גולני. בצבא שירת שש שנים, שלוש מתוכן בקבע. "הייתי בעזה שמונה חודשים אינטנסיביים מאוד עם המון פעילות מבצעית בתוך השכונות שלהם. השלמתי קורס קצינים, נח"ל חרדי ואז חזרתי לגדס"ר גולני ולפלוגת עורב".

יוצא לחיים: בגיל 26 השתחרר מהצבא וחזר לבית המדרש במסגרת הישיבה לבוגרי צבא בעלי. "למדתי שם שנתיים. רציתי ללמוד ולהתקדם אבל הייתה לי גם משפחה לפרנס, אז במקביל ללימודים שימשתי קומונר בסניף וגנן ביישוב".

ישראל ירוקה: עם קבוצה של חברים מהישיבה והצבא הקים את עמותת 'הפורום לישראל ירוקה', שמטרתה לתעד מפגעי איכות סביבה. "חלק מהמוטיבציה שלי לפעילות הירוקה נבע מהמקרה של אחי ז"ל".

נלחמים בהשחתה: "90 אחוזים מהפגיעות בטבע מגיעות מגורמי תעשייה ובעלי אינטרס כלכלי". הוא וחבריו תיעדו עבודות במחצבות פיראטיות, משאיות ששופכות פסולת בניין במקומות ציבוריים, זיהום של נחלים בכימיקלים ועוד. את המידע המפליל העבירו למשרד להגנת סביבה.

מובילים שינוי: "בהתחלה לא התייחסו אלינו, אבל עבדנו בצורה מסודרת ועקבית ולא הרפינו. העברנו את המידע לשר הממונה ולתקשורת ולאט לאט זה יצר שינוי בשטח".

אקדמיה: במקביל לפעילות הירוקה השלים תואר ראשון בממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, ובהמשך גם תואר שני בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. "מאוד נהניתי מהלימודים".

האנרכיסטים: תוך כדי הפעילות הירוקה נתקל שוב ושוב בארגונים בינלאומיים ובאנרכיסטים שמתסיסים ומתפרעים מול חיילי צה"ל. "ראינו איך החיילים מגיבים בחוסר אונים לפרובוקציות שלהם ואיך הסרטונים שלהם מופצים בכל העולם ופוגעים בחוסנה ובתדמיתה של מדינת ישראל".

הפתרון: יחד עם חבריו, יוצאי יחידות מובחרות וקציני צה"ל, נרתם למשימה והקים את עמותת 'מגן לישראל יהודית ודמוקרטית' המפעילה את 'עד כאן', שתכליתה חדירה לפעילות ארגונים אנטי-ישראליים וחשיפת דרכי פעולתם.

חושפים: העמותה מבצעת תחקירים על ארגונים כמו שוברים שתיקה, תעאיוש, בצלם, רבנים למען זכויות האדם, אנרכיסטים נגד גדרות ועוד. לטענתו במהלך הפעילות נחשפו שורה של עבירות, הסתות, קשרים חסויים בין ארגונים שונים ועידוד הפרות סדר והפגנות אלימות נגד חיילי צה"ל.

השותף: יו"ר 'עד כאן' אבירם זאבי. "היה לא מעט שנים לוחם בשירותי הביטחון, וכיום הוא תושב נתניה. הכרנו במילואים כשאבירם שירת בפלוגה שפיקדתי עליה. לאחר צוק איתן הוא הצטרף לארגון".

עד כאן: "החדרנו אנשים לארגונים האלו. הם הלכו להפגנות, הפכו חלק מהנוף. מהר מאוד גילינו דרכם שבעזרתן ישנם גורמים שמגלגלים הרבה מאוד כסף כדי להתסיס את השטח".

הפריצה: חומרים של העמותה הובילו לפני שנה לתחקיר ששודר ב'עובדה', שם הוצג, בין השאר, פעיל תעאיוש עזרא נאווי, שהתחזה למתווך קרקעות כדי להפליל ערבי ישראלי ולהסגירו לביטחון המסכל הפלשתיני באשמת מכירת קרקעות ליהודים. באותו תחקיר נראה נאווי מתגאה כי כבר הסגיר בעבר ערבים נוספים. בסרטון נאווי נראה מקבל על פעילותו שכר מזומן מארגונים שונים.

תיק פתוח: בעקבות הכתבה נאווי נעצר ונחקר במשטרה. "לצערי, אנחנו כבר יותר משנה אחרי וכאילו כלום. הפרקליטות מגלה חוסר נחישות והתיק נותר פתוח".

דרך ארוכה: "החלטנו לחקור את פעילות הארגונים האלו לעומק, מבפנים, לקחת על עצמנו דרך ארוכה, מסוכנת וקשה, עם מעט אמצעים, כי חשוב לנו שהאמת תצא לאור. אנחנו מאמינים שצריך להציף את הסוגיה הזאת בקרב מקבלי ההחלטות ובציבוריות הישראלית".

אם זה לא היה המסלול: עבודת חקלאות. "אחח, לקום בבוקר ולצאת לשדות, לעבוד בטבע. חלום".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: משכים קום בשעה שש בבוקר. את היום מתכנן כל יום מחדש. "אין סדר יום קבוע. תלוי במשימות של אותו יום".

מוזיקה: נהנה להאזין למוזיקה עברית, בעיקר הישנה והטובה. "מוזיקה מהימים שלפני קום המדינה. לדעתי היה משהו קסום בימים האלו שקצת חסר היום, כמו המוכנות לוותר על הכול למען אידיאלים נשגבים. וזה לחלוטין בא לידי ביטוי בשירים של אותה התקופה".

אוכל: ממש לא בררן בנושא. "מסתדר לגמרי עם מה שיש לפניי".

אחזקת הבית: "בישולים וכביסות עליי. בגדול זכיתי באישה ממש תקתקנית, כך שהיא דואגת לרוב המלאכות בבית, אני פשוט לא מספיק לעמוד בקצב".

דמות מופת: שמעון בר כוכבא. "איש חזון. אחרי השבר האדיר שעבר על עם ישראל עם חורבן בית שני והטבח הנורא, במצב שנראה אבוד, בחר לא להביא בחשבון אפשרות של ייאוש או שעבוד".

מפחיד אותי: "נראה שכאומה אנחנו מתקדמים ממש יפה במאה השנים האחרונות. אני מקווה שלא נעצור בדרך ושלא נצטרך שיזכירו לנו את היעדים שלשמם חזרנו לתפקד כעם אחרי אלפי שנות פיזור".

משאלה: "שהשאיפה הבוערת להפוך את המציאות לטובה יותר לא תגרום לנו לפספס את כל הטוב שכבר נמצא פה עכשיו ברגע הזה".

כשאהיה גדול: "עדיין חושב על זה. כל האופציות פתוחות".

[email protected]