בשבע מהדורה דיגיטלית

יש דין ויש דיין

על בתי הדין לממונות מוטלת האחריות להתמקצע כמערכת ממלכתית, אך לא פחות מכך אחראי הציבור לנהל את ענייניו הכספיים על פי ההלכה

הרב עדו רכניץ , כ"ז בשבט תשע"ז

הרב עדו רכניץ
הרב עדו רכניץ
צילום: עצמי

שני יסודות למשפט התורה: פרשת שופטים ופרשת משפטים.

פרשת שופטים עוסקת בהקמת מערכת המשפט התורנית, כפי שפסק הרמב"ם: "מצוות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך" (הלכות סנהדרין פרק א, הלכה א). ספר החינוך מוסיף: "וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הציבור כולן שבכל מקום ומקום" (מצוה תצא). הטלת מצווה זו על הציבור מובנת מאליה. תפקיד בית הדין להכריע במחלוקות בין אנשים שונים, ולכן יש צורך במוסד שמוסכם על הכול.

פרשת משפטים פונה אל הפרט ומורה לו להגיש את התביעות שלו לבית דין של תורה. חז"ל למדו מהוראה זו לאן אסור להגיש את התביעה: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, לפניהם – ולא לפני עובדי כוכבים, דבר אחר: לפניהם - ולא לפני הדיוטות" (גיטין פח, ע"ב). כלומר, אין להתדיין לפני גויים ולא לפני מי שאינם תלמידי חכמים סמוכים (הדיוטות). אמנם בימינו אין תלמידי חכמים סמוכים, אולם תלמידי החכמים שישנם פועלים מכוחם ובשליחותם של הסמוכים שהיו בעבר.

בלי מערכת משפט אין לפרט לאן לפנות, ובלי פנייה של הפרט למערכת המשפט אין לה משמעות. האחריות היא משולבת, של הציבור ושל היחיד גם יחד.

שכירות כפעולה רוחנית

בפתיחת טור חושן משפט מאריך רבי יעקב בעל הטורים להסביר את חשיבות המשפט. הוא סוקר את העיסוק במשפט החל מאברהם אבינו, אשר "ידעו השם וקראו אוהבי על אשר הלך בדרך המשפט" וכלה ב"מלך המשיח שיגלה במהרה בימינו משבחו הפסוק בדבר משפט".

יתרה מזו, עיון שטחי בספר משנה תורה לרמב"ם, שכולל את התורה כולה, מלמד שחלק המשפט בתורה הוא אדיר. לשם השוואה, מתוך כאלף פרקי הרמב"ם, רק אחד מוקדש להלכות בשר וחלב (מאכלות אסורות פרק ט'), לעומת כמעט 300 פרקים שמוקדשים לספרי המשפט!

וכאן עולה השאלה: מה פשר חשיבותו של המשפט? ומדוע כותב עליו הטור "כי המשפט הוא יסוד ועיקר גדול בעבודת השם"?

חשיבות המשפט טמונה בכך שהוא מממש את הערכים ועקרונות האלוקיים דווקא בעולם המעשה. המשפט מלמד שקניית ושכירת דירה היא פעולה שיש לה משמעות רוחנית, וכך גם שכירת פועל וקבלן, כתיבת צוואה וחיוב נזיקין. לכן ראה הרב קוק (אורות, ישראל ותחייתו ג) סכנה כבירה בנצרות, מכיוון שהיא התבססה על "עקירת יסוד המשפט מתכנו הא-להי".

בימינו הדברים מובנים לכול. זאת לאור הדגשת הממד הערכי של פסיקות בתי המשפט, אשר בחלק מהמקרים נעשה בניגוד בולט לתורת ישראל.

משפט התורה בימינו פעיל בשתי מסגרות, האחת היא בתי הדין הרבניים העוסקים בעיקר בנישואין ובגירושין והשנייה היא בתי הדין לממונות.

בתי הדין לממונות פועלים במסגרת חוק הבוררות, שמאפשר לשני צדדים שיש ביניהם מחלוקת לקבוע בורר שיכריע בעניינם. על פי החוק, לאחר חתימת הצדדים על הסכם בוררות והכרעת בית הדין (ואישור פורמלי של בית המשפט המחוזי), ניתן לאכוף את פסק הדין במסגרת הוצאה לפועל.

יש הטוענים כי לבתי הדין אין יכולת לדון על פי משפט התורה לאור השינויים הטכנולוגיים והחברתיים הכבירים שהתרחשו במאות השנים האחרונות. אולם המציאות מורה אחרת. לכל מערכת משפט, ובכלל זה למשפט התורה, עקרונות קבועים. לצד זה ישנו מרכיב של גמישות בהתייחסות לתופעות חדשות.

לדוגמה, תחום זכויות היוצרים הוא תחום חדש יחסית שנוצר עם המצאת הדפוס (בערך לפני 400 שנה). שהרי עד לאותו שלב, כל מחבר רצה שיעתיקו את כתביו כדי להפיץ אותם. לעומת זאת, מרגע המצאת הדפוס רצו המחברים והמדפיסים להגן על זכויותיהם. גם בעולם ההלכתי נעשו פעולות בעניין, וזאת בעזרת "הסכמות" שאסרו העתקה ואפילו תחרות במקרים מסוימים.

אחד הכלים להתמודד עם התחומים החדשים האלה הוא הסתמכות על חוקי המדינה, כפי שכתב הריא"ה הרצוג (תחוקה לישראל ב, עמ' 72) ש"בנוגע למציאות שנתחדשה בעולם המסחר והתעשייה... יש לקבל דין המלכות בזה". אולם בתחומים שבהם לא היה שינוי משמעותי, כגון מכר, חוזים, שכירות ועוד – יש לפעול על פי עקרונות ההלכה כפי שהם.

חוזה לפי ההלכה

בשנים האחרונות משפט התורה צובר תאוצה: בתי דין קמים, איכות עבודת בתי הדין משתפרת, ומספר הפניות וגודל התביעות עולים בהתמדה. כיצד מאיצים את התהליך הזה?

אם נחזור לדברים שבהם פתחנו, הרי שברוח פרשת שופטים חצי מהאחריות מוטלת על העוסקים בהקמת בתי הדין. עליהם (וליתר דיוק, עלינו) להמשיך בתהליך ההתמקצעות, לחקור עוד ועוד נושאים, להקפיד על הליך הוגן ושקוף, לכתוב פסקי דין מנומקים ולדרוש מעצמם את מה שהציבור מצפה ממערכת ממלכתית.

חצי האחריות השני מוטל על הציבור. הכוונה כמובן להבאת מחלוקות כספיות לפני בית הדין. אבל חשוב מכך, הצעד הראשון הוא לחתום על חוזים לפי ההלכה (ראו למשל חוזים להורדה בחינם באתר "דין תורה") ולקבוע בכל חוזה שבמקרה של מחלוקת יכריע בית דין מסוים. חוזה כזה מאפשר פנייה קלה ומהירה לבית הדין שנבחר מראש. אולם מלבד זאת, יש בכך הצהרת אמון אישית במשפט התורה.