צאצאי האנוסים והרב אמסלם במפגש מרגש

כאלף קהילות בברזיל טוענות לזיקה לעם היהודי. נציגים מהם נפגשו עם הרב חיים אמסלם במעמד של בכי, תקווה וגם אכזבה מהיחס שקיבלו עד כה

שמעון כהן , ל' בשבט תשע"ז

הרב אמסלם ואורחיו בתמונה קבוצתית
הרב אמסלם ואורחיו בתמונה קבוצתית
צילום: באדיבות הרב חיים אמסלם



טוען....

ביום שישי האחרון התקיים בבית הכנסת של הרב חיים אמסלם מפגש מרגש בין הרב אמסלם עצמו לקבוצת נציגי קהילות צאצאי האנוסים המתגוררים כעת בברזיל.

על המפגש, על חייהם של צאצאי האנוסים ותקוותיהם שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הרב אמסלם.

"מדובר בקבוצה שמונה כ-17 איש שבאו מברזיל, ראשי קבוצות קטנות שמפוזרות בכל ברזיל. הם מדברים על כאלף קהילות, בחלקן חברים בודדים וחלק כוללות מאות ואלפים. כיום לומדים הרבה על יהדות ועל ישראל דרך האינטרנט. כבר כמה עשרות שנים יש מחקרים רבים על צאצאי האנוסים בספרד איטליה פורטוגל ועוד. הם שואלים מי אנחנו ואיך מדינת ישראל מתייחסת אלינו".

ממשיך הרב אמסלם ומספר על מפגש שהתקיים לפני כשנה על ידי משרד התפוצות ובו נדונה שאלת היחס לצאצאי האנוסים וזיקתם העכשווית ליהדות, זיקה שמתגלה בשנים האחרונות לאחר מאות שנים שבהן הסתירו את הזיקה הזו מאימת האינקוויזיציה ורדיפות.

משרד התפוצות מנסה לגבש קו שמדינת ישראל תפעל על פיו. מסתבר שמדינת ישראל לא יודעת איך להתמודד איתם. מדובר במספרים דמיוניים, רק בברזיל מדובר בשלושה מיליון. מובן שהם לא יהודים על פי ההלכה כי למרביתם קשה להצביע במדויק על השתלשלות המשפחה. בודדים הצליחו. היה ביניהם מישהו שבמשך שנים חקר עד שהגיע לכתבי האינקוויציה וגילה שאמו בת אחר בת אחר בת עד גירוש ספרד, כולן יהודיות, אבל אלה בודדים.

"הרוב יודע שעל פי ההלכה לא ניתן לקבל אותם. לא כולם רוצים לעבור הליך גיור. היה מי שסיפר על שלושים משפחות שלומדים עברית, מצוות ויהדות ורוצים לעבור הליך גיור, אבל אין ספק שמדובר בפוטנציאל עצום לתמיכה מדינית. השאלה איך מתייחסים אליהם. הם לא מבקשים לעלות לארץ או לקבל את חוק השבות אלא לקבל יחס".

מדגיש הרב אמסלם בדבריו כי קבוצה זו אינה מבקשת יותר מהכרה בה, "מתקיים בהם הפסוק שלמדתי איתם יחד במפגש, הפסוק בספר יחזקאל ל"ד, שם כתוב במפורש על הצאן האבודות והנידחות 'שאין דורש ואין מבקש'. זה נושא גדול מאוד על הממסד, בוודאי הממסד הרבני שאם ישמעו את האפשרות של גיור יקבלו שם פיק ברכיים, הרי הם לא מטפלים במאות האלפים שנמצאים כאן וצריכים גיור ובכך מרבים התבוללות, אז אם יגידו שגם להם מגיע חוק השבות אם לאותם גויים מברית המועצות הגיע חוק השבות, הממסד הפוליטי והממסד הרבני לא יודע איך להכיל אותם".

על חייהן של הקהילות שנציגיהם נועדו איתו מספר הרב אמסלם: "כל הקבוצות הללו, כל אחד מספר על מסורת שעוברת מאם לבת, לא עובדים בשבת, מדליקים נרות בערב שבת, לא נכנסים לכנסייה, לא אוכלים חזיר ומנהגים שונים, חלקם מצחיקים ומעוותים וחלקם מדהימים. הם באו מהעם היהודי והתפזרו לכל עבר ולכל רוח והשנים והאינקוויזציה גרמו להם לפחד מלחשוף כל סממן יהודי. אני לא יודע מה עושים איתם. חזון הנביאים מדבר על קיבוץ נדחי ישראל ואברבנל כותב על כך שמדובר בכאלה ששכחו שהם יהודים ומשורש יהודי. כך כתב כמו דברי נבואה שנזרקו מפיו".

"צריך להושיט להם יד ולאפשר למי שרוצה להעמיק ביהדות. יש להם אתרי אינטרנטס שלהם ויש להם גם בית כנסת וירטואלי שהם מתפללים בו יחד בכל בוקר. הקבוצות מכירות זו את זו. אין ספק שבין הפלאות והניסים המיוחדים שהקב"ה עושה איתנו מתקיים בנו הפסוק שכנסת ישראל שואלת מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה... אני לא רוצה לזרוק מספרים באוויר אבל חוקרים מדברים על מספרים גדולים הרבה יותר.

מדינת ישראל, העוסקת במלחמה על שרידותה, לא היו לה האנרגיות לטפל בעניין הזה, אבל אולי הנה ימים באים ונוכל לחשוב מה היחס שאנחנו צריכים לתת לאנשים הללו".

במפגש המדובר הביעו חברי הקבוצה האורחת לא מעט רגשות, והרב אמסלם נשאל אם בין הרגשות הללו היו גם רגשות כעס. "יש רגשי כעס על ארגונים שהשלו אותם במשך שנים על כך שיגיירו אותם. יש אכזבה מכך שאין דורש ואין מבקש, והם מצפים ממדינת ישראל שתיתן את דעתה ותחשוב עליהם. היו דמעות. הם פשוט בכו. כשדיברתי על הפסוק שמספר על תפוצת הצאן ביום ענן וערפל ואמרתי שלדעתי הוא מרמז על יום גירוש ספרד שבו מאות אלפים מתו בדרכים, הרמתי עיניים וראיתי אותם פשוט בוכים בהתרגשות".

לקראת סוף דבריו מחדד הרב אמסלם את עיקרי דבריהם של חברי הקבוצה שטענו כי די להם להיות מקור לסיפורי פולקלור ומחקר היסטורי, די להם לתאר את המנהגים שהשתמרו בקהילותיהם. כעת הם רוצים זהות ומעמד מסוימים.