גן עדן וגיהנום זה אותו המקום?

המוות הקליני של איל כהן, 'גשם גשם מטפטף', שרגא מחפש משמעות בעולם העליון וכיפת המחמד של אביב גפן.

עוזיאל סבתו , ל' בשבט תשע"ז

צלילים שנפלו מגן עדן
צלילים שנפלו מגן עדן
צילום: Casanowe || iStock

עוזב את הרקיע | איל כהן | חדשיר

זהו סיפורו של שרגא הזקן, שאחרי מאה ועשרים, הגיעה שעתו להיפטר מן העולם.

הוא נפרד מבני ביתו ומחבריו, עצם עיניים ותכף המיר גופו בנפשו ועלה עימה מעלה.

המשפט היה מותח. זקני בית הדין של מעלה לא זכרו בינוניות שכזו ואיזון שכזה בין צדי המאזניים. לא עזרו הפלס ומכשירי המדידה שהוזעקו ממחסן בית הדין. שרגא היה באמצע. לא צדיק ולא רשע. לא טוב ולא רע. לא זכאי ולא חייב. מה עושים?

היה זה שומר השערים שהציע את הרעיון – שרגא יוזמן לסיור זריז בין עולם העונש לעולם הפרס ויחליט לאן יילך.

תחילה בא שרגא בפתחו של הגיהנם.

שולחן ארוך ומלא בכל טוב נפרס למול עיניו ומשני צדיו –יושבים הנידונים רעבים, נואשים, גוועים.

התבשילים העירו את כל בלוטות הטעם של שרגא, שרק אז נזכר שלא הכניס דבר לפיו מאז המאה ועשרים. "נו, כולם רעבים, האוכל חם, למה אף אחד לא אוכל?" תהה, ואז שם לב כי זרועות הסועדים, חסרי מרפקים. איך אפשר לאכול בלי לקפל את היד? "רחמנות עליהם", הרהר ומיהר לצאת משערי הגיהנם ולבוא בשערי גן העדן.

אותם סועדים, אותם תבשילים, אותו השולחן ואותן הידיים הישרות. דבר אחד שונה – כולם שמחים, שבעים ורוויים. "מה קורה פה?" הוא התבלבל. "ובכן", הסביר לו שומר הגן, "אנשי גן העדן הבינו שאת עצמם הם לא יכולים להאכיל, אך את רעיהם יכולים גם יכולים".

את הסיפור גדוש המסרים הזה שמעתי לראשונה לפני שנים בפעולת בני עקיבא כלשהיא, ומאז שוב ושוב ושוב בעשרות וריאציות. ובפעם האחרונה בשבוע שעבר, בעוד הודעה מיותרת באחת מקבוצות הווצאפ המיותרות שלי, כמה דקות לפני שפתחתי את תא-דואר 198 שלי וראיתי אור.

אשא מבטי | איל כהן | שיר

לפני שנדבר על העיגול העונה לשם 'אל תילחם בזמן', נדבר קצת על המעגל, איל.

איל כהן הוא אח בנפש וחבר בלב, ואת שני התארים הוא ממלא בכנות, בכישרון ובח' גרונית עמוקה.

את השיר הקודם ששמעתם ('עוזב את הרקיע') הוא שם בתחילת האלבום כדי לקבל את פנינו ולהבהיר לנו מה אנחנו הולכים לשמוע בארבעים ושמונה הדקות הקרובות, בכפולותיהן ובמקרים קשים כמוני, אף בשילושיהן (ברצף, כן?).

עזבתי את החיים הזוהרים והמתעתעים ההם, התחבאתי מהפלאשים ממיסי המייק-אפ, התגנבתי תחת המיקרופונים המחומשים של כתבי הרכילות, יותר אני לא הבחור של 'טדי הפקות', המחמד של אביב, כיפת הזהב של הבהלים לרייטינג, אני מוזיקאי. מוכשר. רגיש. טומן בגרוני מטען מרהיב שמתבייש להתפוצץ. אני הבחור ההוא שביקר בגיהנם והחליט לשמח את האחר, להאכיל ולהרוות את החבר. להסיט את עיגול האור ממני לקהל. להפוך את הגהינם לעדן.

שיר חשוף | איל כהן | שיר

אז איל קם ממוות קליני. חזר מהאור ההוא שכולם רוצים לגעת בו, הגיע אפילו לשלישיית הגמר בתכנית הריאליטי המצליחה ביותר בזא'נר. והתרסק.

ייקח לו שנים לאסוף את עצמו ולהרים תו אחרי תו ממצולות, בדרך הוא יעבור קמפיין מוצלח לגיוס ההמונים, ניהול בית יהודי בהודו, הופעות סלון, המראות קטנות ונחיתה בדרך הארוכה שהיא הקצרה עד שבסוף ייצא הפלא הזה: אלבום הבכורה.

יש פה הכל. שירי אהבה מהטובים שיש לנו – ולא משנה מי מושא האהבה ('בואי נאהב' עם הלחן הלא ייאמן, 'תיקון חצות', 'אסירי תקווה'), שירי רוק יהודי בסטייל 'צמאה' ('אל אבושה'), בלדות ישראליות ('אל תילחם בזמן' עם חמי רודנר, 'הפוך'), קומדיות מוזיקליות והומור המסתיר משמעות עמוקה ('אסתר' המלכה, 'במקום'), חוויות רוחניות מטריפות ('שיר חשוף'), גלגל"צ ('עוזב את הרקיע') ושכינה ('נרדמתי' הכה מורכב, 'אשא מבטי').

זה לא חכמה לכתוב רק דברים טובים על חבר כל כך טוב. באמת שהשתדלתי למצוא משהו רע, חסרון, ולו בשביל האיזון.

שום כלום.

אני פשוט משוחד.

ומילה אחת בשבילכם – בין עוד קליפ פורימי לחיקוי נוסף של 'גשם גשם מטפטף', תנו מקום של כבוד לאיל. גם אתם תצאו משוחדים, האמינו לי.