גלעד אלפר
גלעד אלפרצילום: דוברות מפלגת זהות

הבעיות הכלכליות של אזרחי ישראל הן די ברורות. יחסית למדינות המערב המצליחות, אנחנו עובדים שעות ארוכות, משלמים מסים גבוהים, מרוויחים משכורות נמוכות ומשלמים ביוקר עבור דירות, מכוניות, מזון, ומוצרים נוספים.

המחקר הכלכלי מאשר שהתחושה שאזרחי ישראל נהנים מרווחה כלכלית נחותה, מעוגנת במציאות, ואפילו המחאה החברתית של 2011 זיהתה את רוב הבעיות האלה.

אלא שרוב ההצעות לשיפור המצב, ובוודאי ההצעות שהועלו ע"י מובילי המחאה החברתית, הן עצות אחיתופל, שיישום מלא שלהן היה מחמיר את מצבו של האזרח הישראלי. לעומת זאת, מפלגת 'זהות' מציע את הפתרון הקלאסי שמיושם בכל המדינות המצליחות בעולם בעבר ובהווה – ליברליזציה כלכלית.

לפני שנגדיר מה זה בעצם ליברליזציה כלכלית, אני רוצה להדגיש - 'זהות' אינה ממציאה את הגלגל מחדש. כאמור, אנחנו מציעים לחקות - עם ההתאמות הדרושות - את השיטה הכלכלית הנהוגה במדינות כמו שווייץ, הונג-קונג, קנדה, אוסטרליה וסינגפור, מדינות שנחשבות ע"י מכוני מחקר בינלאומיים למדינות החופשיות ביותר בעולם מבחינה כלכלית.

במדינת ישראל, שגדלה על ברכי הסוציאליזם המאפייניקי המדכא, רעיון החופש הכלכלי נראה זר ומוזר, אבל אין הגיוני, מוסרי וחברתי ממנו.

אם כך מה זה בעצם ליברליזם כלכלי? בליברליזם הכוונה היא שלאזרחי ישראל יהיה החופש לסחור, לעבוד, ליזום, לבנות עסקים, ללמוד, לשתף פעולה אחד עם השני, ולעזור אחד לשני, ללא להקות של פוליטיקאים, פקידים, ורגולטורים שמתערבים, מפקחים, מתעמרים, עוזרים למקורבים, עובדים בשביל קבוצות אינטרסים צרות וכך הלאה. וכמובן שהחופש הזה מוגן ע"י חוקי קנין, חוקים נגד גנבה ואלימות וכו'.

בכוונה הזכרתי את המלה "רגולטורים" בפסקה הקודמת, כי זוהי אולי הדוגמא הבולטת ביותר להתעמרות המתמשכת של ממשלות ישראל באזרחים.

על פי נתוני מכון פרייז'ר (מכון מחקר קנדי), ישראל סובלת מעול של חוקים ותקנות (רגולציה) כה חמור, שיש 78 מדינות בעולם שנהנות מעול קל יותר.

במילים אחרות, בכל מדינה נורמלית בעולם, עול הרגולציה הוא קל יותר. לכן כה קשה לפתוח כאן עסק, לקבל רישיון לבניית בית, לפתוח מסעדה. כשחושבים על ההתעמרות המתמשכת הזו של הביורוקרטיה הישראלית, מפתיע שיש כאן כלכלה מתפקדת בכלל.

מפלגת 'זהות' מציעה פתרון מתבקש - דה-רגולציה מסיבית שתביא את עול הרגולציה בישראל לרמה שקיימת במדינות המצליחות בעולם. שווייץ נמצאת במקום ה-19 בעולם מבחינת עול הרגולציה, 60 מקומות לפני ישראל. מגיע לנו יותר טוב מזה.

התלונה הנפוצה ביותר שנשמעת בישראל היא יוקר המחיה. אבל אין בכך שום מסתורין. כאשר מוטלים מכסי ענק על מוצרי מזון, כאשר המדינה מתערבת ומפקחת ביד בוטה ע"י הטלת מכסות, המצאת תקנים מגוחכים, כפיית מועצות שיווק בולשביקיות על שוק החקלאות, התוצאה ברורה - המחירים יקרים משמעותית ממה שהם היו יכולים להיות אילו בישראל שרר משטר כלכלי ליברלי.

לכן גם כאן 'זהות' מציעה פתרון מתבקש – סחר חופשי. כלומר ביטול מכסים, מכסות, מועצות שיווק ושאר טריקים שמיועדים להיטיב עם קבוצות פריבילגיות על חשבון רמת החיים של 8 מיליון ישראלים.

זהו פתרון שמצטיין לא רק ביעילות הכלכלית שלו אלא גם במוסריותו – הרי בסה"כ מדובר בחופש של בני אדם ריבוניים לסחור אחד עם השני, מתוך רצון חופשי וללא מגע ידו הכבדה של השלטון.

קצרה היריעה מלתאר את כל הבעיות ואת כל הפתרונות. נוסיף רק שאת בעיית הדיור בארץ אפשר לפתור אחת ולתמיד ע"י שחרור הקרקעות מידי השלטון והורדת נטל הרגולציה בשוק זה – אפשר למשל ליישם את תכנית "המפץ הקטן" של פורום קהלת לשחרור קרקעות באזורי ביקוש.

בנקודה זו אולי צריך לשאול, אם השיטה הליברלית היא כה נהדרת, מדוע 'זהות' היא המפלגה היחידה שמעלה אותה על נס?

השאלה הזו דורשת תשובה מפורטת. אבל נאמר רק זאת – השיטה הליברלית היא נהדרת בראש ובראשונה לעניי החברה ולקשישים שנהנים בצורה לא פרופורציונלית מהורדת יוקר המחיה ומתחרות חופשית. השיטה הזו נהדרת גם לכלל האוכלוסייה, ליזמים, לחרוצים, לצעירים. אבל השיטה הזו רעה לפוליטיקאים ולביורוקרטים והיא רעה לקבוצות הפריבילגיות שנהנות מהמצב כפי שהוא.

וכאן ייחודה של 'זהות'- לא רק שאנחנו יודעים להסתכל על שאר העולם ולראות מהו הפתרון שעובד, יש לנו גם את האומץ לצאת נגד הסדר הקיים. ולצערי, זה די נדיר.

גלעד אלפר הוא בוגר החוג לכלכלה באוניברסיטת ת"א בהצטיינות, ומחזיק בתואר שני מביה"ס לכלכלה ומנהל עסקים של נורווגיה. גלעד הוא אנליסט פיננסי מזה 18 שנה ועבד בקומרצבנק ובמריל לינץ'. כיום הוא חבר בוועדה המייעצת של שר האוצר וסגן שר האוצר.