משה פייגלין
משה פייגליןצילום: הדס פרוש, פלאש 90

1. פעמים רבות אני נוהג לפתוח את דעותי במעשיות מאוצרו של ר' אלתר אשר אברהם אבא דרויאנוב ז"ל. הפעם אני רוצה לפתוח דווקא במעשייה ששמעתי ממו"ר אבי, יאריך ה' שנותיו בטוב.

מעשה ביהודי שנכנס לחנותו של הרצען וביקש לרכוש חגורה. שאל את הרצען: כמה תעלה לי חגורה? השיב לו הרצען "כך וכך שקלים". אמר לו היהודי, "הרצען ברחוב השני מוכר את החגורה במחצית הסכום", השיב לו הרצען "אז קנה אצלו". ענה ואמר היהודי, "אבל אצלו נגמרו החגורות", ועל כך השיב לו הרצען, "אם לי לא היו חגורות, גם אני הייתי מוכר אותן בחצי המחיר".

2. הקמפיין בו פתח לאחרונה משה פייגלין הוא אחד הקמפיינים האגרסיביים, ואולי גם המוצלחים, שנראו כאן בשנים האחרונות. המותג "מפלגת זהות", שלא היה ידוע כמעט לאיש עד לפני כמה חודשים, חדר היטב לתודעה. הדבר נעשה בעזרת עשרות פעילים שרופים שקידמו היטב את ההאשטאג "#למה_זהות" ברשתות החברתיות, ובעזרת קמפיין עתיר ממון שמוקד לפלחי אוכלוסייה ספציפיים ביעילות רבה.

במוקד הקמפיין עומד "מצע זהות". טקסט רב אורך ורב פרטים, אשר מבקש לספר לנו כיצד ינהל פייגלין את מדינת ישראל, כאשר יבחר לעמוד בראשה.

3. חלקים רבים במצע זהות מפתים מאוד בקסמם. קחו למשל את המשפט הראשון במצע המדיני של זהות, "ארץ ישראל היא ארצו של עם ישראל לבדו, מכח רצון בורא העולם, כפי שבא לידי ביטוי בספר הספרים". אתם מכירים אדם ימני בעל הכרה שלא היה חותם על זה?

זה לא מסתיים כמובן במצע המדיני. המצע החברתי גם הוא יקסום לרבים, גם אם חלקו ידבר בעיקר ללבם של המאמינים בעקרונות השוק החופשי, ובליברליזם ליברטריאני נוסח אמריקה.

אז איפה כאן הבעיה? בעיקר בכך שמצע "זהות" מתחזה לתוכנית עבודה, אולם הוא איננו תכנית עבודה אלא אוסף של ססמאות שמשולות למוצרים מעולים, בחצי מחיר, כשהחנות ריקה.

4. בניגוד למיתוס שמנסים לטפח תומכי מפלגת "זהות", את משה פייגלין כבר ניסינו. לא מדובר במועמד אלמוני שהגיע משום מקום, אלא בפוליטיקאי כושל במיוחד שפסגת הישגיו הפוליטיים היתה קדנציה קצרה של שנתיים בכנסת, בספסלים האחוריים של מפלגת השלטון, "הליכוד", שבה לא קידם את האג'נדה שבה הוא מאמין אפילו לא במילימטר.

פייגלין הוא הוגה בעל דעות מקוריות, חלקן ראויות וחלקן מופרכות (כמו למשל הזיהוי בין מושג החירות המקראי והיהודי לבין ליברטריאניזם המערבי, זיהוי שגוי שעוד נדבר בו בעתיד), אך חסר כל כישורי הנהגה וכישורי עשיית פוליטיקה. זאת מאחר שאצל פייגלין כל תפיסת העולם בנויה על העיקרון "הכל או לא כלום". אם אי אפשר להשיג הכל עוברים מייד ללא כלום.

למעשה, אם לשפוט לפי ניסיוננו העיקרי בכל הנוגע לפייגלין, במידה שמפלגתו לא תקבל לפחות 31 מנדטים, כל קול לפייגלין ולמפלגתו הם בזבוז טהור. בכל מקרה כזה פייגלין ומפלגתו ישבו באופוזיציה, ולא יעשו בה דבר. ההשפעה שלהם על התנהלות המערכת הפוליטית תהיה אפס גמור, בדיוק כפי שהיה כשפייגלין היה ח"כ בליכוד.

5. אחרי תקופה ארוכה של התעלמות מכוונת מהמגזר הדתי לאומי מישהו בסביבתו של פייגלין הבין ככל הנראה שבלי המגזר פייגלין ישאר עם כלום ביד. תומכיו של פייגלין מחוץ למגזר הם אירועים נחמדים בשביל הקוריוז, אבל לא מספרים ללכת אתם לקלפי. לכן כבר התחלתם בטח לראות יותר נוכחות תקשורתית של פייגלין ואנשיו בגזרת המגזר הדתי לאומי, וככל שיחלוף הזמן זה יתגבר.

אל תתנו לזה להטעות אתכם. הבוז של פייגלין ואנשיו למגזר ולכל מה שהוא משדר הוא עמוק מאוד. לו היה יכול היה פייגלין מתעלם לחלוטין מהמגזר הדתי לאומי, ולא רואה אותו אפילו מקילומטר. כל אחד יקח את זה לאן שהוא רוצה.