השאלה ששאל הח"כ את האב השכול

14 שנה מאז שכל את בתו בפיגוע תופת בחיפה, מספר רון קרמן על היחס העוין מהתקשורת ועל שאלה מטרידה אחת ששאל אותו חבר כנסת.

שמעון כהן , ז' באדר תשע"ז

הפיגוע בקו 37
הפיגוע בקו 37
צילום: פלאש 90

מעוררים להם את תיאבון הטרור. קרמן

היום (ראשון) מצוין מלאת 14 שנים לפיגוע התופת בקו 37 בחיפה, פיגוע שבו נרצחו 17 בני אדם בהם תלמידי ותלמידות רבים.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם רון קרמן, אביה של טל הי"ד שנרצחה בפיגוע, על המאבק שהוביל יחד עם הורים נוספים מאז הפיגוע נגד תופעת שחרור המחבלים בעסקאות כאלה ואחרות.

"כל המאבק שלנו לא היה נגד המשפחה עצמה", הוא אומר בהתייחסו למשפחת שליט, "אלא פנינו לדרג המדיני ולמקבלי ההחלטות, זה התחיל באולמרט והגיע לנתניהו, והדרישה של אז נותרה תקפה גם היום – תפקיד ראש ממשלה לא להיות נחמד ולא לדאוג לפרט אחד כזה או אחר אלא לדאוג לכלל האזרחים".

"הצבענו על דרכים שונות שניתן היה לשחרר בהם את החייל החטוף, פרט לכניעה ושחרור 1027 מחבלים ועוד 20 מחבלים. הצענו שבנק ישראל לא יאפשר החלפת מטבעות ישנים של שקלים שהגיעו מעזה בשטרות חדשים, הצענו הפסקת משלוח מכונות כביסה ודרכים נוספות פרט לכניעה ושחרור אלפי מחבלים, מה שמסכן אזרחים בישראל, מה שהתברר כנכון - כבר שבעה אנשים נרצחו ומנהיג החמאס החדש הוא ממשוחררי העסקה. היום אנחנו בוכים על חלב שנשפך".

על ההתמודדות שלו מול התקשורת במרוצת המאבק נגד שחרור מחבלים מספר קרמן: "בזמנו ניגנו הרבה על הרגש. שאלו אותי מה הייתי עושה אם זה היה הבן שלי, ואמרתי שהייתי מחזיר את תל אביב. זה לא דבר אישי. התקשורת היא שהובילה את הקמפיין כי הייתה לה האג'נדה שלה, ולצערי נתניהו נכנע משתי סיבות - הוא חזר מהאו"ם כשאבו מאזן איים בהקמה חד צדדית של מדינה פלשתינאית וכאן היה המאבק על צדק חברתי.

"שני הדברים הללו היו רועשים והפריעו לו והוא שלף את האס של השחרור ושני הדברים הושתקו. כולם שכחו שבשחרור המבלים נתניהו גייס 600 מחבלים חדשים שחזרו למעגל הטרור. וכדי להוסיף חטא על פשע, בראש מעייני ארגוני הטרור נמצאת חטיפה של חייל או אזרח כי זה מה שמביא לשחרור מחבלים. היו ועדות חקירה שהמסקנות שלהן לא פורסמו. לצערי אני לא יכול לומר שהזזנו הרבה. אולי הזזנו קצת.

"אני נזכר שלפני שנה או שנתיים ניסו להרים קמפיין לשחרור את גופות החילים והאזרחים וזה לא צלח. אולי היה בזמנו שילוב שהוביל לכניעה הישראלית לטרור והתוותה את דרכם של ארגוני הטרור. אני מקווה שמקבלי ההחלטות לא יחזרו על שגיאות ההנהגה שהייתה ולא יכנעו שוב ועל ידי זה יפיחו רוח בתקוות הטרוריסטים".

על היחס שקיבל באולפני התקשורת נשאל קרמן אם חש שהוא 'אויב העם' מול מראייניו, והוא משיב בחיוב. לדבריו גם מעמדו כאב שכול לא סלל את הדרך לליבם של המראיינים. "הם העלו את נושא הנקמה, וזה בכלל לא נושא של נקמה. חשבתי על זה הרבה באחרונה, כל מה שעבר עלי ב-14 השנים האחרונות מאז היום ששינה את חיי, אין בי שום רצון של נקמה כי את טל שלי אף אחד לא יחזיר לי ולא משנה איך אפעל. יש דאגה כנה - אני לא חסין מפיגועים בעצמי, אבל תהינו למה דווקא הורים שכולים הם צריכים להוביל את המאבק.

"הרי אותם שבע משפחות שכולות חדשות נמצאות איתנו. אם משהו היה מתרומם אז ואותם מחבלים לא היו משוחררים החייל היה יושב עוד קצת ולא משתחרר בכניעה הזו אולי היינו יכולים למנוע את הצטרפות אותן שבע משפחות לשכול".

קרמן אינו תולה תקווה כלשהי גם בפוליטיקאים שלדבריו כמעט ולא ניתן למצוא ביניהם איש שיוכל להביא את מחאתו לידי ביטוי. "למדתי בשנים האחרונות שעם הפוליטיקאים אתה לא יכול לדבר על דבר קונקרטי, אלא על מה שייצא לו מזה. אני אומר זאת בלב כבד. בעבר היו מנהיגים, אבל כיום לא מצליחים להרים דבר לגופו של עניין.

"לא אשכח את השאלה השנייה ששאל אותי חבר כנסת אז ושר כיום 'כמה אנשים אתם מייצגים?'. כששמעתי את השאלה הזו הבנתי במה מדובר, אין לי את תג המחיר שהוא רוצה והבנתי שכאן הסתיימה הפגישה. זו שאלה שמהדהדת לי באוזניים כבר 14 שנה. למדתי ללמוד שמתי-מעט מהפוליטיקאים ניתן לדבר איתם על דברים קונקרטיים".