אלמנות שוטרים וסוהרים: הכירו בנו

עשרות אלמנות שוטרים וסוהרים דורשות הכרה בהן ובזכויותיהן. "בעלינו נתנו את חייהם למדינת ישראל וכיום נותרנו חשופות וחסרות כל".

רעות הדר , ז' באדר תשע"ז

ארכיון
ארכיון
צילום: משה שי, פלאש 90

במשרד הביטחון הוחל הסדר מנהלי עד שנת 2004, לפיו כל איש קבע שהשלים 10 שנות שירות בצה"ל ונפטר במהלך שירותו – הוכר כחלל ומשפחתו הוכרה כמשפחה שכולה, גם אם סיבת המוות אינה קשורה במילוי תפקידו.

לאורך שנים רבות לא היו זכאיות אלמנות השוטרים והסוהרים בישראל לאותו הסדר מנהלי, על אף שזכויותיהן מושוות לאלו של אלמנות צה"ל החל משנת 1981.

בשנת 2001, נעתר שר הביטחון דאז בנימין בן אליעזר ז"ל לבקשת שר המשטרה, ליישם את ההסדר המנהלי הנוהג במשרתי הקבע גם על השוטרים והסוהרים – הכרה גם במשפחות אשר יקיריהן השלימו 10 שנות שירות ונפטרו במהלך שירותם, לא משנה מהי סיבת המוות.

אולם ההסדר הוחל באופן שרירותי ומפלה, לשבע שנים רטרואקטיבית בלבד – רק החל מאוגוסט 1994 ואילך ולא מיום השוואת החוק, בשנת 1981.

כתוצאה מכך, עשרות אלמנות שוטרים וסוהרים, שיקיריהן נפטרו במהלך שירותם במשטרה בין השנים 1981 עד 1994, נותרו שלא בצדק מחוץ להסדר המנהלי והופלו לעומת אלמנות ויתומים אחרים, עליהם כן חל ההסדר.

כעת דורשות האלמנות הללו, כמה עשרת בודדות בסך הכל, מן השנים 1981 ועד אוגוסט 1994, הכרה בהן וקבלת כל הזכויות כפי שזכאיות להן אלמנות אחרות. יש לפצות אלמנות אלו באופן רטרואקטיבי על כל הזכויות הכספיות והסוציאליות שנשללו מהן לאורך השנים.

האלמנה מרים יצחק, שבעלה גבריאל יצחק לקה בדום לב בעת שחזר מן העבודה, מספרת: "תמיד חשבתי שהם ידאגו לי שהם יעשו הכל בשבילי ובשביל הילדים. לא יכול להיות שפתאום ביום אחד זורקים את הבית, את המשפחה, את הילדים. אני זוכרת שאמרתי כל הזמן: 'אל תשאירו אותי לבד עם חמישה ילדים'".

האלמנה אסתר שמיר, שבעלה שמחי שמיר נהרג בתאונת דרכים בעת שחזר מן העבודה, אמרה "אני מרגישה אלמנה פעמיים. פעם כשהבעל נהרג ופעם כשהמדינה זנחה אותנו".

אביגיל שררה, מנכ"לית ארגון נשות השוטרים והסוהרים, המייצג את האלמנות במאבקן, הדגישה כי "הבעלים שלהן נתנו את הנשמה שלהם ואת החיים שלהם למדינת ישראל, ומדינת ישראל טורקת בפניהם את הדלת. הגיע הזמן לעשות צדק עם אותן אלמנות, אחרת זו תהיה בכיה לדורות".