קשה להבין את התחרות בין מתמודדים שנושאים עיניים למעמד של יו"ר פח האשפה. מפלגת העבודה
קשה להבין את התחרות בין מתמודדים שנושאים עיניים למעמד של יו"ר פח האשפה. מפלגת העבודהPhoto by Tomer Neuberg/Flash90

תרבות השקר שעלתה וצפה במפלגת העבודה, בין שלי יחימוביץ' לאיתן כבל, מעלה הרהורים נוגים.

זו התמונה האמיתית בשמאל הישראלי שמתחפש למרכז – השתכשכות ברפש מי האפסיים בימים שבהם הכול מוקלט, מצולם ומשודר שוב ושוב. המבוכה רבה והחרפה מולכת, ובכל זאת אין בושה כי הפוליטיקה במחנה הזה היא תרבות המיוסדת על אדני שקר. מראים לשקרנים את תמלילי השקר, משמיעים באוזניהם את דברי השקר המעוטרים ביטויים גסים – והם מסובבים בכחש.

איתן כבל יפרוש מן הסתם מן המרוץ לראשות מפלגת העבודה. שלי יחימוביץ' כבר פרשה ואחריה יצעד מעדנות גם בוז'י הרצוג. מי נשאר? עמיר פרץ, אראל מרגלית, אלדד יניב, אבי גבאי ועומר ברלב. הדעת נותנת שלמועמד הוותיק עמיר פרץ יש את מרב הסיכויים לגבור על האחרים ולזכות לעמוד בראש מפלגה מוכה וחבוטה, שאפילו אחד מבכיריה, איתן כבל, כינה אותה פח אשפה. קשה להבין את התחרות בין מתמודדים שנושאים עיניים למעמד של יו"ר פח האשפה.

בתוך כך מתמסמס לו מותג המחנה הציוני. ציפי לבני משקיפה על בניין האו"ם בניו-יורק ועורגת לבוא אל בין כתליו. האלקטורט של מפלגת העבודה מייחל לעשרה מנדטים בכנסת שלא יעלו ולא יורידו מאומה. אבל הפוליטיקה של תרבות הכזב יכולה להוכיח שהיא אמנות הבלתי אפשרי. מפלגות העבודה בראשות עמיר פרץ, יש עתיד של יאיר לפיד, כולנו עם משה כחלון, ושאריות מרצ ביחד עם הרשימה הערבית המאוחדת, יכולות לאתגר את מחנה הימין. אם נוסיף את התמיכה המסיבית של כל מיני קרנות, מכונים, עמותות, ארגונים, אנשי רוח ואקדמיה, התקשורת ומערכת המשפט – זו כבר מסה קריטית מאיימת ממש.

הריסת הבתים בעמונה ובעפרה וגירוש יושביהם לכל הרוחות, מוכיחים את אוזלת ידו של השלטון הנבחר מול השמאל בישראל. הזירה החשובה ביותר כיום מצויה במגרש המערכת המשפטית. המהלך שהובילה שרת המשפטים לשינוי פני בית המשפט העליון הוא צעד בכיוון הנכון אבל רק צעד אחד. עורך עיתון זה, עמנואל שילה, הציע בשבוע שעבר צעדים נוספים שיכולים להכריע – הוספת תקנים חדשים למינוי שופטים נוספים, העברת חוק שיסתפק ברוב של חמישה או שישה תומכים בוועדה לבחירת שופטים, ריסון האקטיביזם השיפוטי על ידי חקיקת פיסקת ההתגברות וביטול שיטת הסניוריטי האנכרוניסטית.

הזירה הבאה היא התקשורת הממלכתית. הסמכות לאיוש התפקידים השונים בתאגיד החדש נמסרה לידי שני אנשי גלי צה"ל מובהקים. גם כאן יכולה מפלגת הבית היהודי לעשות מעשה לפני שהפורענות תהיה לעובדה מוגמרת.