הצגה: קוראים לו מלך

ימי הקיבוצים של פעם, חשבונות, מעשי קונדס, התעללות באדם מוגבל שכלית והרבה תובנות לכולנו.

קובי פינקלר , ט"ו באדר תשע"ז

קוראים לו מלך
קוראים לו מלך
צילום: יחצ

שם ההצגה מטעה. אכן קוראים לטיס הקרבי מלך. אבל הסיפור כולו, מתרחש בימים אפלים מבחינתו. ימים שהוא לא הכיר את הוריו, ימים שלא ידע על עברו.

בכך בבימוי מעולה של אלון אופיר, מצליחה ההצגה לעבור מתקופה לתקופה, במעברים כל כך ברורים ומוחשיים שרק ניתן לך לדמיין שאתה בדרכך בואכה עמק הירדן.

ונדגיש כבר מתחילת הדברים. להעלות כזו הצגה עם כזה תוכן, דורש אומץ, אומץ לוותר על דברים מקודשים (פיגור שכלי, הונאת הקיבוצים, פיגור סביבתי), ובמילים שלנו על "הפרות הקדושות".

המחזה, שכתבה סביון ליברכט, עוסק בדוביד (דויד), רווק בן 40, מתקבל כחבר קיבוץ בזכות דירה שהוא מוסר לקיבוץ. שלושה חברי קיבוץ נרתמים לעזור לו להיקלט, אך בגלל אופיו השונה והמיוחד הם נסחפים למעשי קונדס על חשבונו, מעשים שראשיתם שעשוע, המשכם חציית גבולות ואחריתם אסון. וכך הם משדכים לו אישה, וכאשר נולד לשניים תינוק מעניקים לו אנשי הקיבוץ את השם "מלך".

19 שנים לאחר מכן, מלך, עכשיו טייס קרבי מצטיין בן 24, מגלה את הנסיבות הטרגיות של עברו ויוצא לבוא בחשבון עם האשמים.

"מאוד טבעי לי להיכנס לתפקיד כזה של אדם מוגבל", מסביר אבי גרייניק שמגלם את דוד. לדבריו, "זה אזור הנוחות שלי, לא יודע למה. אני חושב שזה גם היה ניכר שהתפקיד מחובר אליי ואני אליו".

הבמאי אלון אופיר אמר כי למרות שהקיבוצים הם מיתולוגיה בישראל, חייבים לגעת בעצב החשוף הזה. "מדובר באנשים שחיים בחברה שבה הם אדוני הארץ, הם חברה מדושנת עונג ששכחה קצת את האידיאלים שלה הם עדיין סוגדים. אני חושב שחברות מדושנות עונג כאלה, שליטות ואדוניות אנחנו עדיין חווים - דווקא לא מהצד הזה של המפה הפוליטית".

נתי קלוגר המגלמת בהצגה את דבורה, האחות של הקיבוץ ומי שגידלה למעשה את בנו של דוד מספרת על עצמה "דבורה היא בת קיבוץ, עמוד התווך של הקיבוץ", "היא ובעלה אהרון (דני גבע, מ"כ) הם הפוסטר של הקיבוץ. היא אישה טובת לב, חשוכת ילדים, חזקה מאוד".

הצגה טובה של בית לסין, איכותית, מסר נפלא ותובנות, כולל הסוף המפתיע של אחד משלושת החברים.

כשעה ועשרים ללא הפסקה.