למה לצה"ל לא אכפת מרבני המכינות?

הליקוי הערכי של ראשי המכינות בזמן הגירוש מתפוצץ להם עכשיו בפנים, כשצה"ל לא חושש לאבד את הקצינים הבאים שמתחנכים אצלם. דעה

בועז העצני , י"ח באדר תשע"ז

בועז העצני
בועז העצני
צילום: עצמי

בשנתיים האחרונות ביצע צה"ל תפנית ערכית שמאלה לפי מיטב ערכי הקרן החדשה.

המסרים במשלחות למחנות ההשמדה משדרים לקצינים שאנחנו הצד שנמצא בסיכון להידרדר לנאציזם במשוואה המזרח-תיכונית, סגן הרמטכ"ל "מזהה תהליכים" לכך, ערכי הלהט"בים הפכו לסוג של משאת נפש, הוראות (אי) פתיחה באש מטורפות, ושילוב הנשים ביחידות בכלל וביחידות הלוחמות בפרט, שנראה כסוג של התגרות במגזר הציוני-דתי, רומז להם "תסתגלו, תתאימו את עצמכם לקו הזה, ואם לא נוח לכם - אל תהיו כאן".

ניכר בעליל שצמרת צה"ל אינה חוששת ממגמה של ירידה במוטיבציה של קצינים וחיילים דתיים להמשיך להתגייס ולהתנדב, אם משום שהם רוקדים לחלילי מאמרי 'הארץ' הקובלים על "הדתה", ואם משום שלמרות הכול הדתיים ממשיכים להתנדב, ובנות דתיות דווקא מעדיפות שירות צבאי על לאומי.

זה המצב המתסכל שהוציא את הרב לוינשטיין מכליו והוביל אותו לסגנון דיבור שגרם נזק גדול למגמות שבהן הוא דוגל.

דומה ששלטונות צה"ל גם אינם חוששים משינוי כיוון של ראשי המכינות הדתיות, למשל שהרבנים סדן ולוינשטיין יכריזו על מכינתם בעלי כישיבה גבוהה ויפסיקו לייצר דורות מפוארים של קצינים מסורים, ערכיים ובעלי מוטיבציה. מדוע זה קרה וכיצד איבדו הרבנים הללו את השפעתם הן על תלמידיהם והן על הצבא?

הקריסה הגדולה של רוב רבני הציונות הדתית, ובייחוד ראשי המכינות, קרתה מזמן. הכוונה היא לכישלונם המנהיגותי והחינוכי בתקופת הגירוש מגוש קטיף והשומרון. הכישלון היה בעל שני מרכיבים. הראשון היה בגישה החינוכית ששידרה שהצבא הוא מטרה ולא כלי, שהמטרה היא להיות חלק מהמנגנון הצבאי עם נאמנות ללא סייג כלשהו. הכישלון השני היה בהסכמה, למעשה, לגירוש, שבאה לידי ביטוי בכך שלא הייתה נכונות לשבור את הכלים. מסירת חלקי ארץ ישראל וגירוש של התושבים היהודים בכוח לא נתקבלו במכינת עלי באותו חרון ומילים קיצוניות כמו שינוי הגישה הצבאית לגבי הנשים, למרות שמדובר במעשה חמור לאין שיעור. בוגריהם שירתו לאורך חודשי ההכנות לגירוש, התייעצו וסיפרו על כך, מן הסתם, ולא קיבלו תשובה אידיאולוגית נחרצת. הליקוי הערכי של אז מתפוצץ לרבנים בפרצוף כעת.

התיקון יכול לבוא באמצעות שינוי גישה חינוכית שתגדיר קווים אדומים שמעבר להם מאבד הצבא את "קדושתו". כדאי להתחיל בסוגיית ארץ ישראל, הנקודה שבה התחילה הטעות. לנגדם עשוי לעמוד המופת של התלמיד המובהק והמפורסם ביותר של מכינת עלי, סא"ל עמנואל מורנו הי"ד, שהודיע למפקדיו שבמקרה שיתבקש לקחת חלק בגירוש, יפשוט את מדיו.