הופעה מיוחדת יקיימו מחר כשבעים מתלמידי ישיבת בני עקיבא 'כינור דוד' בתיאטרון ירושלים. זאת כחלק מתכנית הלימודים בישיבה.
באירוע יופיע יחד עם התלמידים גם המוזיקאי והזמר עמיר בניון עמו שוחחנו ביומן ערוץ 7 לקראת האירוע.
בניון מספר על החזרות המשותפות עם תלמידי הישיבה ואומר כי הוא אמנם לא יודע מה יהיה בכל ערב המופע, אך באשר לחזרות המשותפות "אין לי מילים לתאר כמה נהניתי וכמה זה היה מדהים". בחזרות עבדו המוסיקאים הצעירים עם בניון על ביצוע של ניגון ושל השיר 'עומד בשער'.
"החבר'ה שם שיחקו אותה. עושים שם עבודת קודש. הם חבר'ה מוזיקאים לכלך דבר והם מנגנים פצצה. מדובר בתזמורת גדולה של כשבעים חבר'ה. זה לא פשוט וזה עבד. זה היה יפה. שמחתי לראות שיש דבר כזה. לא עלה על דעתי שיש כזה דבר ומדובר במוזיקאים ברמה גבוהה. יפה לראות את השילוב של הדברים יחד".
בדבריו דוחה בניון את הטענה לפיה אמנים, מוסיקאים ואחרים, צריכים לעסוק כל היום כולו בתחום האמנות שלהם כדי להגיע להישגים. "אלו שטויות", הוא קובע. "הבל הבלים שקר וכזב, עבודה זרה כפשוטו. מי שאמן זה עניין של השראה וזה בא לו. מי שמתעסק כל הזמן באמנות כאילו הוא לומד תורה הוא מבזבז את זמנו לריק ולשווא. אין מה ללמוד באמנות. מי שלא אמן אין מה לפתח בו גם אם ילמד אמנות כל החיים".
האמנות, קובע בניון, אינה תלויה בהשקעת היום כולו בה. אפשר לקום, להתפלל, ללמוד תורה ככל שאדם חפץ ובהמשך היום לנגן להקליט ולהופיע, "מעבר לכך, לימוד התורה מכניס עומקים לאמנות. מאיפה נביא עומקים?", הוא קובע ומבהיר כי אין כוונתו רק לעומק המילולי של היצירה אלא גם לעומק המוסיקאלי. "אחרי שיעור חסידות או שיעור גמרא, לא דומה איך שאתה נכנס לכלי או איך שאתה ניגש לכל דבר אחר".
בניון גם אינו מקבל את הגישה הרואה באמנות, יצירה ומוסיקה כלים לבעוט במוסכמות ולפרוץ גדרות. לדבריו גישה שכזו אינה אלא הרס החיים של היוצר. לטעמו יוצרים וירטואוזיים שהשקיעו 8-9 שעות ביממה בנגינה אינם באמת אמנים אלא יותר מתרגלי אחזקת המכונה כדי שזו תנגן היטב, "זה השקעה בחיצוניות של האמנות".
בניון אינו חושש ממסגרות המונעות פריצת מסגרות ביצירה. "אפשר לפרוץ הכול בתוך הלב פנימה. אפשר לעוף לכל מקום בלב פנימה ולא חייב להיזרק מבית הספר. אפשר להיות אמן אמתי. אפשר להקדיש את חייך לאמנות ואפשר להיות 'אמן ממילא' ועלי אהוב 'האמן ממילא'".
על השיחות עם תלמידי הישיבה נשאל בניון אם אלה העלו בפניו חששות שמא לא יוכלו ליישם את כושר וכוח היצירה שבהם בפועל בעולם המוסיקה הישראלי. "הם נראים לי כל כך בטוחים בעצמם, שהם יודעים שהם יצליחו". לטעמו אין כל מקום לחשש שמא יוצר שמגיע מעולם בית המדרש לא יוכל לבטא את עצמו כפי שהיה רוצה. "אם הייתי זוכה לבוא משם (מעולם בית המדרש) הייתי זוכה לעשות בתחום המוסיקה דברים שמעולם לא נעשו. אמנם אין חדש תחת השמש אבל מי שמשקיע בתורה והוא מוסיקאי הוא יכול לעשות דברים אדירים. אתה מגיע לבית הכנסת ושומע את הקריאה בתורה, את הטעמים, זו מוסיקה, הדברים הלכו תמיד ביחד ואין סתירה, 'כתבו לכם את השירה הזו'".
לטעמו של בניון במרוצת שנות הגלות נדחקה היצירה המוסיקאלית מעולם בית המדרש ולכן כל יוצר "היה חייב לקחת איזה ארבע אוי-אוי-אוי ולהוסיף להם פסוק מתהילים והנה יש לך שיר, אבל זו לא אמנות, זה לא עובר. תביא מעצמך את מה שאתה למדת".
על דורו של הרב שלמה קרליבך ז"ל שבו אכן נוגנו פסוקי תהילים, אומר בניון שלתקופה ההיא הדברים התאימו ונועז היה בעיניהם שרב ייקח גיטרה וייצא לעולם בניגוניו, "אבל לכל אדם יש את היכולות שלו להביא את הרוח שהקב"ה נתן בו בכל מצב, ולא צריך לזה אישור מבני האדם".