אף פעם לא חשבתי שאצייר
אף פעם לא חשבתי שאציירצילום: שאטרסטוק

האם גיל המעבר מעיד על הזדקנות ודעיכה? אובדן אפשרויות, פוטנציאל שלא הוגשם וגם קרוב לוודאי לא יזכה להתגשם, אובדן הנשיות והנעורים, כוחות מתדלדלים ובעקבות זאת צרכים גוברים לעזרה, מחלות ועוד? האם התמונה היא רק בכיוון של הידרדרות? האם אין גם צד שני, אופטימי? כתוצאה מעליית תוחלת החיים, העיסוק בגיל המעבר ראוי לבחינה מעמיקה.

אין מוצא

ליזה היא אישה בשנות החמישים לחייה, נשואה כשלושים שנה ואם לחמישה ילדים. לאחרונה היא חשה במין דעיכה, דכדוך ואדישות למציאות. דבר בחייה אינו יכול להצביע על סיבה לתחושות אלו.

בפגישתנו הראשונה שמתי לב עד כמה היא מטופחת. החמאתי לה על הופעתה והיא הודתה לי והעירה שתמיד היה לה חשוב להשקיע במראה החיצוני.

על פניו לא נראתה כל עננה שיכולה להוות גורם לדכדוך. מצבה הבריאותי תקין ואפילו המחזור עדיין סדיר. "אני יכולה עוד ללדת", היא צחקה. יש לה בעל מפרגן והנישואים יציבים וטובים, המצב הכלכלי סביר פלוס. "בבקשה עזרי לי, אני בתחושת אין מוצא כי אני לא יודעת איפה הבעיה. הכול בסדר, אבל כלום לא בסדר". היא הייתה מוכנה לשתף אותי בכול, העיקר שנמצא את שורש הבעיה ומהר.

בהמשך השיחה התמונה הלכה והתבהרה. הבנתי שליזה עוברת משבר זהות. משחר ילדותה, כל הסובבים אותה הדגישו את הופעתה החיצונית. יום יום היא שמעה כמה היא יפה ומצודדת, כמה היא חמודה ונאה, כמה כיף להסתכל עליה. באופן טבעי, היא הפנימה שהיופי הוא מקור העוצמה שלה. דמותה הבולטת והמצודדת צדה את עינו של בעלה מיד, והם נישאו בתוך כמה חודשים. עם השנים הוא למד להכיר ולאהוב את פנימיותה, שהייתה מרשימה לא פחות. הבעיה הייתה שהיא לא. בדימוי הפנימי שלה היא נותרה עם תבנית החשיבה שאומרת: אני שווה כי אני יפה.

סיפור אחר

לאחרונה המראה החלה לספר לה סיפור אחר. פה קמט, שם כתם שמש, ויום בהיר אחד היא קלטה את דמותה במראה ולראשונה בחייה לא אהבה את התמונה. היא חיפשה את דמותה מן העבר אך לשווא. יחד איתה נגוז כל ביטחונה העצמי, שהיה מבוסס כולו על המראה החיצוני.

האימון עם ליזה התמקד בבניית דימוי עצמי אמיתי, המבוסס על עובדות. ליזה למדה להכיר את עצמה כפי שהיא באמת, לא כפי שהשתקפה במראה. בהדרגה החלה להצטייר בעיני רוחה דמותה הנכונה יותר, דמות בוגרת הנושאת בחובה איכויות נפלאות כמו מידות טובות, חוכמה ותבונה, יכולות יוצאות מן הכלל, לצד הישגים מרשימים כמו הקמת משפחה לתפארת, שמירה על קשר זוגי יציב ועשיר מלא חום ואהבה, וילדים נפלאים שהולכים כולם בדרך ישראל סבא. ליזה אימצה לעצמה זהות חדשה, בוגרת ופנימית הרבה יותר.

התחלה חדשה

גיל המעבר לאישה אינו כמו לגבר. האישה נפתחת כמו פרח. במחצית חייה הראשונה היא עסוקה בבניית משפחתה. היצירתיות שלה מתמקדת בילודה. גם כשהיא אישה עובדת, כל עוד היא בגיל הפוריות היא עסוקה סביב נושא זה.

במחצית השנייה היא מרשה לעצמה להפנות את מבטה החוצה אל העולם. היא מחפשת להגשים את עצמה בתחומים שבהם לא הייתה יכולה להשקיע עד כה. נשים רבות שלא התעמלו מתחילות להתעמל. חלק מהן מגלות לפתע את הנטייה למוזיקה, לציור, לפיסול ועוד כהנה וכהנה.

רבות אומרות לי: "אף פעם לא חשבתי שאצייר, פתאום נפתח חוג, הצטרפתי ונשביתי". בגיל עשרים או שלושים היא לא חשבה על זה, כי המיקוד המחשבתי היה ביצירת המשפחה וגידולה. עכשיו הזמן להתחיל התחלות חדשות, לפתח תחומי עניין, תחביבים ואפילו עיסוק עיקרי שפרנסה בצדו. עיסוקים חדשים אלו משנים את התפיסה העצמית של האישה ויש בהם כדי להעשיר לא רק את חייה שלה, אלא את חייהם של כל בני משפחתה.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי