איך הגיעו מים לבתי צפת הקדומה?

מחקר חדש, שכדי לקיים אותו היה צורך לרדת בחבלים לעומק של 9 מטרים מתחת לבתיה העתיקים של צפת, חושף כיצד הגיעו מים לבתי בירת הגליל.

שמעון כהן , כ"ג באדר תשע"ז

ד"ר שבטיאל במערה חצובה בכליל
ד"ר שבטיאל במערה חצובה בכליל
צילום: מכללת צפת

מחקר חדש שפרטיו נחשפו, וככל הנראה עוד ייחשפו בעתיד, בכנס משותף למכללה האקדמית צפת ולרשות העתיקות, מגלה מפעלי מים קדומים שדרכם הגיעו מים לבתי צפת במאות ה-14 וה-15.

על המחקר סיפר ביומן ערוץ 7 ד"ר ינון שבטיאל, איש המכללה העומד מאחורי המחקר, אך את דבריו פתח בדגש על חשיבות קיומו של הכנס שהתקיים אתמול (שני) וכינס אליו את מיטב המוחות והמרצים לדיון על הארכיאולוגיה והעבר של צפת וסביבותיה. בין השאר הוצג שם מחקרו של פרופ' משה אידל, מחשובי חוקרי הקבלה, שתיאר כיצד נוצרה תורת הקבלה למעשה בתוך מערה.

על מחקרו שלו הוא מספר כי מפעלי המים התת קרקעיים שגילה נחצבו והותקנו להערכתו "אי שם בסביבות המאה ה-14 לספירה". מדובר ב"מכלול של מערכת בה מעבירים מים לצפת הידועה בחסרון המים שלה, שהרי אין לה מעיינות משלה. צפת הייתה אמורה לקבל מים מרחוק או מנחל עמוד וללא חשמל קשה להעלות אותם".

ד"ר שבטיאל מספר כי כוח הגרביטציה נוצל על ידי מקימי מתקן המים כך שהמים הגיעו עד לבור הקדום שבמצודה הצלבנית הממלוכית העתיקה שבמרכז העיר, "הבור הזה קלט את המים שרצו באמה פתוחה ממעין ביריה שנמצא שלושים מטרים גבוה יותר, ומשם סופקו המים לתושבי העיר צפת".

ריכוז זה של מים לא הספיק ככל הנראה שכן "לקראת סוף המאה ה-14 תוקנה האמה על ידי הסולטן והיא הופעלה מחדש. האמה התת קרקעית יותר מרתקת מפני שלא יודעים מי בנה אותה", והיא מפעל המים השני שאותו חושף ד"ר שבטיאל:

מפעל מים שני אותו חשף שבטיאל נמצא ברובע היהודי, "במאה ה14-15 מאן-דהו חצב ניקבה תת-קרקעית שעברה דרך כל בתי העיר העתיקים בטרם חרבו ברעידת האדמה של 1837. בעומק של תשעה מטרים נאספו מים ממעיין שכבה, כלומר מנביעה מקומית בתת הקרקע, והיא משכה את המים מבית לבית עד שהסתיימה במקווה האר"י שבמרגלות המדרונות שמובילים לבית הקברות של צפת".

"בתוך כל זאת", מוסיף שבטיאל, "העיר חצבה קרוב לאלף בורות בבתים, בשכונות היהודיות והערביות של העיר. מים שירדו מנגר עילי של מרזבים שירדו ממי הגשמים לבורות, ואלה סיפקו את המים לתושבי צפת שלקראת המאה ה-15 16 הפכה לבירת היהדות הרוחנית של העולם כולו, בירה שהעניקה את כל המוחות ההלכתיים של היהדות, ומצפת יצאה תורה והיא הכילה בתוכה מאות ואלפי אנשים שהיו זקוקים למים".

"מי שחצב את הנקבה", אומר שבטיאל בהתייחסו לנקבה העוברת בין הבתים, "חצב אותה לאורך ציר מסוים לאורך הבתים והבור שהיה בתוך הבית שאבו מתוכו מים מהנקבע ולא רק ממי הגשמים שהתנקזו. כך הייתה תוספת מים בהובלה תת קרקעית".

על אופן קיומו של המחקר וביצועו הוא מספר: "אני מוזמן לבתים פרטיים בצפת, גולש בחבלים לעומק של תשעה מטרים ובודק בור אחר בור. עד היום הספקתי לחקור 15 בורות. עוד 20-30 בורות ואוכל להציג את המחקר בצורה יותר מקצועית".

לדבריו זקני צפת ברובם אינם מופתעים לשמוע על מחקרו. "זקני צפת מספרים אחרי הרצאה שלי על בורות בביתם ועל בורות ששמעו עליהם מסבתא שלהם וכו'. הם לא התפלאו, אבל כשרואים שיש כאן תופעה הדבר מעיד על כך שמדובר במפעל ממלכתי שמרתק אותנו מאוד, כי אנחנו חושפים את היחס לצפת שקיבלה יחס מאוד מכובד בתקופה הממלוכית, היא הופכת לבירת הגליל ולבנון".

את דרך החציבה משווה ד"ר שבטיאל לחציבות של בורות מים בירושלים במקומות נוספים, כמו גם מקוואות טהרה ומחילות מסתור שהיו פזורות בכל רחבי הארץ בתקופת בית שני.

על המשכו של המחקר הוא אומר: "כל מה שאני צריך כעת הוא לקבל מחבריי ברשות העתיקות רשיון חפירה מסודר, ואז אוכל לרדת לאחד הבורות וללקט חרסים שראיתי שם ואז אוכל לבדוק מי חצב ומי השתמש בבורות הללו", זאת על מנת לדעת בוודאות של 20-30 שנה את זהותו של הסולטן שעמד מאחורי חציבת מפעל המים המפואר של צפת הקדומה.