המהפכה השקטה של הגרעין באשקלון

הרב אופיר כהן, ראש גרעין 'קהילות' באשקלון, מספר על הדרך שעשה בית הספר המקומי מנטישה והישגים נמוכים ביותר ועד לפרס החמ"ד.

שמעון כהן , כ"ד באדר תשע"ז

הרב אופיר כהן
הרב אופיר כהן
צילום: חזקי ברוך

מהפכה שקטה. הרב אופיר כהן

בראשית השבוע הוענק פרס החמ"ד לבית הספר עוזיאל באשקלון שבו התחוללה תפנית של ממש במרוצת השנים האחרונות בעקבות הקשר ההדוק עם גרעין אורות של קרן קהילות באשקלון.

בראיון לערוץ 7 מספר הרב אופיר כהן, ראש הגרעין על הקשר בין הגרעין לבית הספר ועל התפנית שהתרחשה בו.

כבר בראשית הדברים נזהר הרב כהן מהגדרות קיצוניות לתפנית שחלה בבית הספר ומזכיר כי הגרעין שבראשו הוא עומד פעל במשך שנים עוד קודם להגעתו שלו למקום. על הגישה המובילה את פעילות הגרעין בעיר בכלל ובבית הספר בפרט הוא אומר: "האנשים אומרים שאנחנו כאן כדי להיות חלק מהעיר ומהמרקם. כשיש בית ספר שהיה של 500-600 תלמידים והלך ופחת כי השכונה השתנתה ומרקם התושבים השתנה, מתברר שיש כאן אתגר ואנשי הגרעין רוצים להיות שם".

בעקבות פעילות הגרעין והשתלבותו בבית הספר נותר אופיו כממלכתי דתי, צוות המורים נשאר, התווספו מורים והתחלפו, ובניצוחה של המנהלת עליזה סופר, גם היא חברת גרעין, החזירו הורים את ילדיהם ללימודים בבית הספר לאחר שהיו שנים בהם העבירו את הילדים למסגרות עצמאיות.

הרב כהן מדגיש את הגישה לפיה אנשי הגרעין אינם מגיעים להשתלט או לשנות אלא להשתלב ולחיות בתוך הקהילה, ומתוך כך כוחה של השפעתם על המקום ומוסדותיו גדולה. לדבריו אותם הורים ששלחו בעבר את ילדיהם למסגרות אחרות, כדוגמת אלה של ש"ס וחב"ד, השיבו את ילדיהם לבית הספר מתוך הכרה שבמקום חינוך ערכי תורני המחובר לעם ישראל וארץ ישראל.

הרב כהן נשאל אם הפער בין המגמה התורנית המאפיינת את הגרעין בראשו הוא עומד לבין אופיו של בית הספר בתקופתו ה"חלשה" יותר לא יצר מתחים קשים לגישור. לדבריו אופי הפעילות של גרעיני קרן קהילות, המונים למעלה מחמישים גרעינים, הוא התאמה לצרכיה ואופייה של האוכלוסייה המקומית. הוא מדגיש בדבריו כי הפעילות בבית הספר התבצעה יחד עם ההורים ובתיאום איתם, בהנחיית אנשי העירייה ומשרד החינוך, ושיתוף הפעולה הזה הוא שהניב את ההצלחות שאותן מונה צוות בית הספר, הצלחות לימודיות וערכיות. "כיום כל אחד יודע שבית הספר הטוב ביותר לבנות באשקלון הוא בית ספר עוזיאל", מציין הרב כהן השב ומדגיש כי דבר לא נעשה כאקט כפייתי אלא כשיתוף פעולה אינטגרטיבי של רבדי האוכלוסייה השונים – עולים, וותיקים, משפחות מסורתיות ועוד, "כל מי שמקבל את הערכים של בית הספר כולם מוזמנים, והדבר מחולל מהפכות", הוא אומר ומציין כי ההשפעות באות לידי ביטוי גם מעבר לתחומי בית הספר, גם לאפיק הקהילתי חברתי כחוגי הורים ופעילויות נוספות המתקיימות סביב בית הספר ומחוצה לו.

עוד נשאל הרב כהן אם הוא מקבל את הטענה לפיה הציונות הדתית הזניחה את הפריפריה ובעקבות הזנחה זו מצאה את עצמה נאבקת לא פעם את מאבקיה בתחומים אחרים, כדוגמת ההתיישבות, כשהיא לבדה, ללא עזרתם והשתתפותם של אנשי הפריפריה שחשו ניכור כלפיה. הרב כהן אינו מתכחש לניכור ההיסטורי שנוצר, ולטעמו זו גם הסיבה לפער שנוצר בין הציונות הדתית למציאות בשטח, פער שהניב תנועות כדוגמת ש"ס ואחרות שנתנו מענה במקום בו לא הייתה הציונות הדתית. עם זאת הוא מדגיש כי כיום המציאות הולכת ומשתנה ומרבית גרעיני 'קהילות' ממוקמים בפריפריה, "אנחנו שם, בענווה, ואנחנו בתחילת הדרך. זו תופעה שהייתה בעבר. צריך להוקיר ולהכיר את ההתיישבות וזה לא סותר, צריך אוכלוסייה גם כאן וגם כאן. זהו חלק מתופעה גדולה של התורה הגואלת. ברור לי שהדברים קורים ויקרו דרך השטח ודרך החיבור של אנשים למציאות ולאנשים. הכי חשוב שזה יבוא מתוך ענווה, מתוך הערכה של מה ניתן ללמוד, להכיר את המנטאליות המקומית. לא כמישהו שמגיע מבחוץ ורוצה שיחקו אותו".

מעט פרטים על בית הספר הזוכה, בית ספר 'עוזיאל' שהוקם לפני כ-53 שנים. מבחינה פדגוגית, בשנת תשס"ח בית הספר עמד על ממוצע 385 בבחינות המיצ"ב במתמטיקה, כאשר הממוצע הארצי עמד על 500. כיום בית הספר עומד על ממוצע 582, כאשר הממוצע הארצי הוא 554. כך גם בעברית. בשנת תשס"ח עמד בית הספר על ממוצע 310 כשהממוצע הארצי היה 500, ואילו כעת בית הספר עומד על 554 כשהממוצע הארצי הוא 537.

מבחינת כמות תלמידים, בית הספר התרחב פי 5 מאז שנת תשס"ח, וכיום הוא כולל בית ספר לבנים ובית ספר לבנות, כאשר כמות הבנות עומדת על 365. בית הספר נחשב על-אזורי ואליו מגיעים תלמידים שחלקם מבתים שאינם שומרי מצוות. בהיות בית הספר דוגל באינטגרציה התלמידים בו מגיעים משכבות אוכלוסייה רבות ומגוונות. הקשרים בין התלמידים ובין משפחות התלמידים נשמרים גם מחוץ לשעות הלימודים ולמסגרת החינוכית הפורמאלית.

ועדת פרס החמ"ד קבעה בהחלטתה כי "השיפור במצב בית הספר התאפשר תודות לגרעין התורני אורות של קרן קהילות באשקלון שהתחבר לקהילה המקומית ויחד איתה חולל את השינוי. בתחילה, אנשי הגרעין שלחו את ילדיהם (12 במספר) ללמוד בבית הספר. כך, הרגישו באופן שהם חלק מהקהילה. בהמשך, אנשים רבים מהגרעין שולבו בצוות בית הספר ושינו את מצבו והביאו אותו להפוך בית ספר שמשדר קהילתיות חזקה. בני הגרעין ביצעו את החלטתם לשלוח את ילדיהם לבית הספר מתוך ידיעה כי רוב תלמידי בית הספר באים מבתים קשים, וחלקם גם מבתים לא דתיים".