לא מקבל גיבוי בליכוד. נתניהו בסין
לא מקבל גיבוי בליכוד. נתניהו בסיןצילום: חיים צח, לע"מ

כשראש הממשלה יוצא לחו"ל, הוא בדרך כלל הרבה יותר נינוח. אפילו כשיצא לארה"ב בתקופות העימות עם אובמה, נראה שנתניהו נהנה מהנסיעות. אבל הנסיעה לסין השבוע הייתה שונה. גם מקורביו של נתניהו שמו לב שהוא אינו כתמול שלשום. את מקומה של הנינוחות תפסה הפעם רצינות ודריכות.

נתניהו יצא הפעם לביקור רשמי על רקע משבר קואליציוני ואיום בהליכה לבחירות, גם אם מדובר בתסבוכת שהוא עצמו יצר. ראש הממשלה אמנם לא היה כאן רוב השבוע, אבל הקולות מישראל הגיעו לאוזניו. השר ישראל כץ התבלט בביקורת על העלאת רעיון הבחירות בגלל המשבר עם 'התאגיד', אבל גם אחרים ב'ליכוד' רמזו בקול רם וברור שהם לא בדיוק נותנים לנתניהו גיבוי.

"עובדי רשות השידור זועקים כבר זמן רב את זעקתם. איך פגישה קצרה אחת איתם שינתה את כל התמונה?", תהה באוזנינו השבוע גורם ב'ליכוד', כשהוא מתייחס למפגש בין נתניהו לעובדים, שבעקבותיו החליט ראש הממשלה לחזור בו ולדרוש את סגירת 'התאגיד' והשארת רשות השידור על כנה. נכון, את דוד ביטן הם עוד לא הצליחו לכבוש, אבל נראה שמרבית הסיעה של ראש הממשלה אינה עומדת מאחוריו הפעם, בעיקר בגלל שהייתה כאן עסקה בין נתניהו לכחלון – 'התאגיד' תמורת חוק התקשורת.

איך כל זה ייגמר? אף אחד מהצמד נתניהו וכחלון אינו רוצה להיות זה שימצמץ ראשון. אבל כל אחד מהם ישמח למצוא את מי שיסייע לו לרדת מהעץ - במקביל, כמובן, לרעהו.

הגן הכוחני

רק לפני שבוע דובר כאן על ההתקרבות שחלה בין נתניהו וכחלון, ואפילו על תכניות משותפות, אלא שברגע שאחרי, נתניהו יזם פיצוץ. האם מדובר בצעד אסטרטגי? קשה להיכנס לראש של נתניהו, אבל אין ספק שגם הוא מבין שבחירות בעת הזאת עלולות להותיר אותו מחוץ למשחק ולגרום נזק ל'ליכוד'.

אז מה בכל זאת הוא עושה? נראה שעל נתניהו קפץ הרצון להראות קצת כוח בקואליציה. כחלון הוא השר שהתקרב אליו באחרונה, ונתניהו הימר על האפשרות שהוא יצא כשידו על העליונה מן המשבר הזה, ויראה בכך לכל המפלגות החברות בקואליציה מי בעל הבית. בין הצדדים מ'כולנו' ומ'הליכוד' היו מגעים רציפים לאורך כל השבוע. אם ננטרל את ההתבטאויות של שני הצדדים, מתחת לפני השטח נעשו ניסיונות כנים להגיע לפשרה, שנמשכו כל העת.

אלא שכדרכו של ראש הממשלה, הוא הסתבך עם התכנית שהגה, או שהגו עבורו. הציבור מתקשה להבין את סיפור 'התאגיד', ובוודאי את טענות הדאגה לעובדים. הרי בכל אחת מהאופציות אחד הגופים ייסגר ומאות עובדים ילכו הביתה, אלא אם עובדי 'התאגיד' ייקלטו ברשות השידור באופן מלא או להפך.

וכך נותר נתניהו עם איום שצריך להטריד בעיקר אותו. אף אחד לא רוצה בחירות מוקדמות - אולי למעט יאיר לפיד ו'יש עתיד', שכוחם בסקרים עולה. האם נתניהו ילך עד הסוף? על פי ההיגיון, מדובר בתרגיל אסטרטגי בלבד - משבר נוסף שיחלוף כלעומת שבא. אבל היגיון ופוליטיקה לא תמיד הולכים יחד.

אגב, על פי הערכות במפלגת 'כולנו', אם נתניהו ילך לבחירות על רקע 'התאגיד', הצעד יחזק דווקא את מפלגתו של כחלון, שמצבה בסקרים אינו טוב במיוחד, ואולי יציב אותה בעמדת מפלגת המחאה, שמצליחה בכל מערכת בחירות בשנים האחרונות לסחוף קולות רבים.

להרוויח זמן

מצב רוחו של נתניהו היה יכול להשתפר מעט אילו נסע לוועידת אייפא"ק בארה"ב, שם היה מקבל אהדה ומחיאות כפיים. מצד שני, מכיוון שטיסה לוושינגטון הייתה מחייבת פגישה נוספת עם הנשיא, נתניהו חשש שהוא עלול לספוג מפח נפש, במיוחד אחרי השיחה שניהל בישראל עם השליח המיוחד של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, ג'ייסון גרינבלט. בשורה התחתונה, נתניהו העדיף להישאר בארץ, ולזכותו ייאמר שאנשיו אמרו כבר לפני שבועות אחדים שהוא אינו צפוי להגיע לוועידה. ההסבר שהוצג היה פשוט - הממשל עוד לא מאורגן מספיק, ואין טעם לפגישה נוספת עם טראמפ לאחר זמן כה קצר מאז הפגישה הקודמת.

אלא שזו לא הסיבה היחידה. בירושלים חוששים שפגישה נוספת בין מנהיגי המדינות עלולה לקדם את המנגנון לתיאום הבנייה בהתיישבות, שעליו סוכם בביקורו הקודם של נתניהו בארה"ב. נתניהו, שקיווה שטראמפ יסייע לו לעקוף את בנט מימין, קיבל בסופו של דבר מהממשל האוהד דרישה דומה לזו שהציב בפניו ממשל אובמה.

ראש הממשלה שוקל היטב אם כדאי לו בשלב הזה להתעמת בנושא עם טראמפ, ולפי שעה הוא הגיע למסקנה שזו לא העת. הוויתור על הנסיעה לוושינגטון הוא במידה מסוימת ניסיון להרוויח זמן או לשכנע בצדקת הדרך.

בונים על אבו-מאזן

מי שכן המריא השבוע לוושינגטון הוא ראש הסגל של נתניהו, יואב הורוביץ. המטרה של הורוביץ היא להגיע להבנות עם הפקידים הבכירים בממשל טראמפ לגבי הבנייה בהתיישבות, ולשם כך הוא התרוצץ במסדרונות וושינגטון לאורך כל השבוע האחרון, כשלצידו שגריר ישראל, מקורבו ואיש סודו של נתניהו, רון דרמר.

בשורות גדולות הם לא הביאו, כשאחת הסיבות המרכזיות היא שהממשל עדיין לא מגובש במאת האחוזים. יש כיוון ויש תכניות בסיסיות, אבל עדיין אין מי שייקח עליהן אחריות. אם בעבר ג'ון קרי היה מעורב עד צוואר בסוגיה הישראלית-פלשתינית, הרי שאת רקס טילרסון, מזכיר המדינה הנוכחי, כמעט ולא שומעים. אגב, את הפקידים שלו, ובעיקר את הדוברים, דווקא שומעים היטב.

ועדיין, למרות הדרישות הקשות בעניין ההתיישבות, הממשל הנוכחי קשוב יותר לנושא הזה מאשר קודמו. גרינבלט עצמו נועד במהלך ביקורו כאן עם שניים מראשי המועצות האזוריות ביו"ש - צעד שנחשב חסר תקדים מצד שליח כזה. בצד הפלשתיני, אם ננסה להשוות, הוא נועד עם אבו מאזן, אך לא עם ראשי רשויות. עושה רושם שהאמריקנים מנסים להבין מה כל כך חשוב לישראל בהתנחלויות. גרינבלט אמנם יהודי, אבל נראה שהוא היה זקוק להסברים של יוסי דגן ועודד רביבי כדי להבין לעומק את עמדתם.

חילוקי הדעות נשארו גדולים. האמריקנים אמנם לא מעוניינים בהקפאה, אבל כן רוצים להגביל בצורה מאוד משמעותית את הבנייה, כדי לאפשר להם לייצר הזדמנות לחזור לשולחן המשא ומתן עם הפלשתינים. הממשל החדש נותן כרגע הזדמנות לאבו מאזן לבוא ולהתדיין ללא תנאים מוקדמים.

יכול להיות שזו הסיבה לכך שנתניהו מבקש למשוך את הזמן כמה שיותר, שהרי ההיסטוריה מוכיחה שכשמגיע רגע האמת, אבו מאזן נסוג בו מכל הבטחה, ומחפש תמיד תנאים מוקדמים. אולי לשם מכוון ראש הממשלה. הוא מחכה שהפלשתינים יעשו טעות כדי שיוכל לומר לטראמפ: ידנו מושטת לשלום, אבל הצד השני לא רק שאינו עוסק בשלום, אלא מעודד הסתה וטרור.

נתניהו לא רוצה לפגוע בשום צורה באפיק האמריקני. הוא יודע שהממשל הנוכחי הוא הזדמנות פז עבורו. גם בצד האמריקני, לפחות לפי הרושם שניתן לקבל ממקורביו של טראמפ, רואים בנתניהו שותף אמיתי. האם השותפות הזאת טובה להתיישבות? ימים יגידו. בינתיים, אם לא תושג פשרה לרוחו של ראש הממשלה, הוא ינסה לדחות את ההכרעה מול האמריקנים בעניין הבנייה כמה שיוכל.

לתגובות: [email protected]