השקעת אנרגיה נפשית בזוגיות איננה פעולה אוטומטית שמתרחשת באופן טבעי. נדרשת החלטה פנימית להפנות את כוחות הנפש לכיוון הזוגיות.
העבודה, החברים, הבילויים וכל הדברים שמעסיקים אותנו צריכים לפנות את מקומם לטובת הזוגיות.
כדי שקשר זוגי יעמיק ויתחזק נדרשת השקעה שתבוא לידי ביטוי במגוון דרכים, כגון זמן איכות, גילויי חיבה, אכפתיות, עזרה, שותפות וכו', וכל זוג לפי עניינו וסגנונו. אך הנקודה הפנימית היא שכל אחד מבני הזוג מקדיש חלק מעצמו לזוגיות. השקעה בקשר הזוגי איננה יכולה להיעשות מן השפה ולחוץ, אלא מתוך התכווננות פנימית להשקעה זו.
מעיין יבש
כאשר בני זוג זונחים את אותה התכווננות, וכל אחד מהם מתמקד בעצמו, במטלותיו ובטרדותיו – מעיין הקשר הזוגי הולך ודועך, הולך ומתייבש, והקשר הזוגי מאבד את עומקו ואת עושרו. בני הזוג עשויים למצוא את עצמם חשים ריחוק ובדידות, וייתכן שלא יבינו מה גרם להתדרדרות. לא מריבה או אירוע ספציפי גרם למצב, אלא דעיכה מתמשכת שנובעת מחוסר השקעה.
הרשו לי לשאול שאלה: מהי מידת הקושי שלי להתנתק מכל מה שנמצא מחוץ לקשר הזוגי, ולתת את עצמי אל בן זוגי ? עד כמה העניינים שמעסיקים אותי כל הזמן רודפים אחרי ושואבים את תשומת לבי?
אל הבית, פנימה
במציאות החיים הקדומה, זו שלפני האינטרנט והסלולרי, היה אדם נכנס אל ביתו, ומוצא את עצמו מנותק מבחינה טכנית מכל מה שמחוץ לביתו, והיה קל להפנות את לבו ואת מעייניו לענייני משפחתו.
אנחנו חיים היום בדור הזמינות. הכול זמין לנו. בידור ופנאי, אתרי חדשות, ספורט, משחקים, קבוצות, מעגלים ורשתות חברתיות זמינים לנו בכל עת ובכל מקום. סל שלם של עניינים שמושכים את הלב ומרתקים את הנפש זמין לנו בלי הגבלת זמן, מקום או כמות.
ולא רק הכול זמין לי, אלא גם אני זמין לכול. לכל מסר והודעה, לכל חבר וקבוצה ולכל עניין. הזמינות שלי היא הכרזה שתשומת לבי ממתינה לכל מי שרוצה אותי. בדור הזמינות בטלה החלוקה בין בית לבין חוץ.
ובעומקם של דברים, הזמינות היא צורך נפשי מובהק. לכאורה, הזמינות שלי אל הכול ושל הכול אליי היא הפך הבדידות. לולא אותה זמינות החיים שלי דהויים, משעממים וחסרי עניין. זהו צינור גדול שדרכו נכנסים לחיי צבעים וחוויות מרתקות ומעניינות. הזמינות גואלת אותי מהבדידות ומהשעמום. אמנם יש דרכים אחרות לעשות את החיים עשירים ומעניינים, אך הן קשות יותר ומאתגרות יותר, ומצריכות יותר משאבים.
מחיר גבוה
האמת הכואבת היא שהזמינות מעבירה את משקל הכובד של החיים מן הפנים אל החוץ. היא מרגילה אותנו לחפש את טעם החיים בחוץ ולא בפנים. הזמינות הופכת אותנו לזקוקים לריגושים ולחוויות מן החוץ, ואנו רודפים אחריהם ומצפים להם ללא הרף. במצבים חמורים יותר מתפתחים דפוסי צריכה אינטנסיביים ואובססיביים, ובמקרים חמורים עוד יותר עלולה להתפתח התמכרות של ממש.
כמה פעמים נקטעה לנו שיחה חשובה עם בן הזוג או עם חבר בגלל צפצוף סמארטפון? כמה פעמים יצאנו לפגישה חשובה או לנופש זוגי והתקשינו להתנתק מהזמינות? כמה פעמים מצאנו את עצמנו מכלים את זמננו לריק באמצעות הסמארטפון, למורת רוחנו? כמה זמן איכות עם המשפחה הפסדנו בגלל הצורך שלנו להיות זמינים? האם אנחנו לוקים בזמינות אובססיבית?
*הכותב הוא רב היישוב מבואות יריחו ויו"ר עמותת 'חיים של טובה', המסייעת למשפחות ולאנשים הזקוקים לטיפולים פסיכולוגיים
פורסם בפנימה