זמן לגאולה
זמן לגאולהצילום: שאטרסטוק

בכל שנה לפני ראש חודש ניסן, מקבלות בנות ישראל את הכוח של נשות ישראל במצרים, כך אומר השפת אמת.

את מקבלת כוח של לוחמת, של אישה שיכולה לקום מהמצב הכי קשה ולומר "אני יודעת שמחכה לי ישועה". וזה לוקח זמן, וזה קשה.

אבל למה ככה? למה בייסורים? למה בצער? אי אפשר בלי מִצרים? אי אפשר בלי האסונות הרעים האלה? חייבים ליפול כדי לקום? בשביל מה ה' עושה לנו כזה צער נורא?

משה רבנו אוסף כסף מכולם: "חברה', זה למשכן, ומה יהיה במשכן? שכינה". והנה, שבוע לפני ראש חודש ניסן הכול מוכן, ומשה מנסה להעמיד את המשכן – והוא נופל. השכינה לא שורה מעליו.

שבעה ימים הוא מנסה להקים את המשכן והוא נופל, וכל הליצנים מלעיגים: "סתם נתנו לך את כל הכסף, והשכינה איפה? המשכן איפה?"

"מתי כבר תקימי בית?", "מתי כבר תעלי על הדרך?", "מתי כבר תקני דירה?", "מתי תסתדרו כלכלית?", "מתי הילדים שלך יהיו נורמליים?" – כמה הבטחות הבטחת, כמה שטרות חוב פיזרת, ואת ממתינה ובינתיים רק בושות קורות לך...

"ה', למה אתה נותן לכולם לצחוק עליי?", אומר משה. משה, דע לך: לכל דבר יש שעה טובה. כל דבר מגיע בדיוק בשנייה שלו, לא שנייה לפני ולא שנייה אחרי.

סיפור אמיתי: הזוג כבר מבוגר, הם עומדים תחת החופה והחתן אומר לכלתו "הרי את מקודשת לי בטבעת זו", ו... הטבעת נופלת. הוא מרים אותה שוב ואומר בהתרגשות "הרי את מקודשת לי בטבעת זו", והטבעת נופלת שנית על הרצפה. וכל המרוקאיות בקהל אומרות "יא וֶולי, סימן רע".

ואז הרב המתוק, הרב הצדיק, אמר לכולם: "תשמעו, לכל דבר יש שעה טובה. אסור לכם להתחתן שנייה לפני או שנייה אחרי, אלא רק בשנייה המדויקת שלכם. ועכשיו, חתן, תחזיק את הטבעת, תאמר לכלה 'הרי את' ותענוד את הטבעת על אצבעה".

כולם יודעים לומר לך הכול ולתת לך את העצות הכי טובות, אבל מתי תגיע הישועה – את זה איש לא יכול לנבא לך. גם אולטרסאונד, זו בדיקה כל כך מדויקת. הרופאים יודעים לספור פרקי אצבעות, למדוד היקפי ראש, לראות את העורקים בחדרי הלב. הם ידעו לספר לך מתי תצא שן הבינה של העובר, ומה יהיה הציון שלו במתמטיקה. ומתי הוא ייוולד? לאיש אין מושג. במאה העשרים ואחת יודעים על העובר הכול, ולעולם לא יודעים מתי זה יקרה. זה יקרה בשבוע השלושים ושבע או בשבוע החמישים ושמונה. ותמיד בשעה לא צפויה.

זה נכון גם בניתוחים קיסריים. בלידה של אהובה הוזמנתי לניתוח קיסרי בשעה שבע בבוקר. באתי חגיגית כולי, מוכנה לניתוח, מוכנה לצאת מבית החולים בתשע על עקבים עם עגלה. ולבסוף נמרחתי, נותחתי רק בחמש אחר הצהריים, מסמורטטת כולי.

יש שעה. יש שעה שבה הדברים צריכים לקרות. זה לא יקרה לפני ולא יקרה אחרי אלא רק בזמן הנכון והמבורך.

לכל גאולה יש שעה מדויקת. מהי? "אז מה זה שעה טובה, ה'?" שואל משה. "עד מתי יצחקו עליי?". בראש חודש ניסן, אומר ה'. ראש חודש ניסן הוא החירות מן הציניות, מקטנות האמונה. מדוע? כי ביום הזה נולד יצחק, וכמה צחק על כולם. "רוב שחוק היה בעולם" (רש"י). כמה לעגו לסיכויים של הוריו – "הלבן מאה שנה ייוולד?".

מזל מחודש

השל"ה הקדוש אומר כך: יש אדם דואג, ויש דאגן. יש אדם כועס, ויש כעסן. יש אדם חולם, ויש חלמן. ויש נס – ויש ניסן. מה ההבדל בין דואג לדאגן? דואג – פעם אחת. דאגן – זו כבר תכונה קבועה. נס – התרחש פעם אחת ונגמר. ואילו ניסן – זו תכונה. אומר השל"ה הקדוש: ניסן – זמן חירותנו. מבינה? זה זמן שבאופי שלו יש גאולה ויש ניסים. זה זמן חירותנו. כתוב "הוקם המשכן". גם המשכן שלך יקום בראש חודש ניסן.

אם נשים לא יאמינו באפשרות לנקות בית, לקנות בית חדש, לתקן בית ישן, מה יישאר לנו? רק תעוררי את הרצון שלך, כי הוא ה‑כול.

אל תפסיקי לחכות לנס. התנערי. יאללה, האביב מגיע גם אלייך! הניקיון הוא לא רק של הבית - הוא בנפש שלך. את לא מבינה עד כמה הכול מתחדש עכשיו. איזו פריחה בעזרת ה' מחכה לך השנה. השנה - זוהי השעה הטובה שלך, בעזרת ה'.

ולפי השפת אמת את מקבלת לתוכך את הכוח של נשי מצרים, הכוח להפוך אפר לאיפור. ה' עובר עלייך, רואה אותך מתבוססת בדמייך, בדמעותייך, ואומר לך: חזק חזק ונתחזק.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי