הדיינים פעלו להתיר את בעיית הממזרות

תחקיר יסודי של הדיינים התיר בעיית ממזרות לעשרות צאצאי עולים מגיאורגיה - באמצעות ביטול קידושין.

אלירן אהרון , ב' בניסן תשע"ז

בית הדין הרבני
בית הדין הרבני
צילום: פלאש 90

בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע פרסם פסק דין בו "התיר לבוא בקהל" – הנוסח ההלכתי להתרת ממזרות, לעשרות בני משפחה שעלו מגיאורגיה.

הפרשה מתפרסת על פני שלושה דורות: הסבתא התחתנה לפני כ-60 שנה בגיאורגיה ולאחר כמה שנים נפרדה מבעלה.

לפני כ-40 שנים היא עלתה ארצה ונרשמה בתעודת הזהות כאלמנה, זאת לאחר שלדבריה ועל פי המידע שבידיה בעלה נפטר. כאן היא הכירה גבר ונכנסה להריון, כשלקראת סיומו נודע לה כי בעלה האשון עדיין חי.

לבני הזוג נולדה בת ושנתיים לאחר מכן היא התגרשה מבעלה הראשון בגט שליחות באמצעות בית הדין הרבני ברחובות. בשלב יותר מאוחר היא נישאה לאבי הילדה באמצעות הרבנות בכפר סבא, וכעבור כמה שנים התגרשה.

בית הדין הרבני דן בשאלת כשרות היוחסין של בני הדור השני והשלישי שהם צאצאיה של הבת, שנולדה כאמור לאישה נשואה שלא מבעלה שהיה עדיין בחיים.

חברי בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע, בהרכב מיוחד של שלושה אבות בתי דין ותיקים, הדיינים הרב אליעזר איגרא, הרב אליהו אברג'יל והרב בנימין בארי, דנו ארוכות בתיק על ההיבטים העובדתיים וההלכתיים המורכבים והמסובכים שבו וערכו תחקיר יסודי וממושך עד שהצליחו לאתר אנשים שנכחו במהלך אירוע הקידושין שהיה בגרוזיה לפני 60 שנים.

בפסק הדין נכתב כי "בשנים אלו שלטון הרשע הקומוניסטי היה בשיא תוקפו והדת היהודית כבר נעקרה עשרות שנים קודם לכן, כך שבשנות ה-60 היו העדים בחזקת עמי הארצות ומחללי שבת בפרהסיה".

הדיינים ביצעו מחקר מקיף המבוסס על מקורות הלכתיים ודנו בכמה היבטים: נאמנות האם – כלומר הרצון הטבעי שלא להביא ממזר לעולם מלכתחילה, כשרות עדי הנישואין – ניתוקם המשפחתי של העדים משני בני הזוג בנוסף לדרישה להיותם שומרי מצוות, הספק האם הטבעת נקנתה ונמסרה על פי דיני ההלכה, העובדה כי הקידושין שנערכו על ידי "עם הארץ" ולא על ידי רב מוסמך וכן סוגיות נוספות על רקע מצב החיים היהודים בגיאורגיה בשנות ה-60.

במהלך התחקיר ועל פי העדויות שנגבו בבית הדין, התברר כי הקידושין המקוריים של הסבתא שנעשו בגרוזיה היו אמנם כדת משה וישראל, אבל ללא הקפדה על פרטי ההלכה.

מסתבר כי עדי הקידושין היו פסולים – אחד בשל קרבה משפחתית והשני משום שאינו שומר מצוות.

גם הרב שסידר את הקידושין לא היה רב מוסמך אלא חזן בית הכנסת ואפילו לא ברור אם הייתה טבעת והאם היא נקנתה על ידה הבעל מכספו.

בפסק דין ארוך ומנומק, המשתרע על פי עשרות עמודים, מסכמים הדיינים את העדויות השונות ומבטלים למעשה את הנישואין הראשונים של הסבתא שנעשו שלא כדין – אם היא לא הייתה נשואה כדין הרי שבתה לא נולדה לאשת איש ולכן היא כשרה.

על כל פנים נכתב בפסק הדין כי "יש כאן לפחות שני ספקות בקידושין ויש ספק ספקא של ספקות שקולים שעל פיהן נוכל לקבוע שהיא בחזקת פנויה, ומכוח זה בלבד יש להתיר".

פסק הדין נשען על מקורות הלכתיים רבים החובקים את כל ההיסטוריה ההלכתית החל מהשולחן ערוך ועד ימינו. בסופו של דבר עשרות צאצאיה של הסבתא המתגוררים כיום באזור הדרום מותרים לבוא בקהל ונוקו מחשש ממזרות.