בין בן גוריון לבר כוכבא-סיכון וסיכוי

בניגוד להיסטוריונים הקובעים כי בר כוכבא סיבך את העם במרד שהביא לאסון מציג פרופ' גיחון ז"ל הסבר אחר לחלוטין. פרס מולדובן לספרו.

שמעון כהן , ב' בניסן תשע"ז

בין סיכוי לסיכון
בין סיכוי לסיכון
צילום: כריכת ספרו של גיחון

בימים הקרובים יוענק זו השנה הרביעית פרס מולדובן לספרות צבאית לספרים בעברית בנושאים צבאיים-ביטחוניים בעלי משמעות אקטואלית עכשווית. הפרס מוענק לאחר הכרעתה של ועדה אקדמית בראשותו של ד"ר רון שלייפר.

אחד הספרים הזוכים הוא הספר 'דרך כוכב מיעקב – בר כוכבא וזמנו', אותו כתב סא"ל במיל' פרופ' מרדכי גיחון ז"ל. את הספר העוסק בהשלכות הצבאיות והתפיסתיות של מרד בר כוכבא לימינו ערך ד"ר ישראל בן דור, עמו שוחחנו.

ד"ר בן דור מסביר כי בניגוד לטענות שהועלו במרוצת השנים, ומתוך מגמות שונות, החל מימי חז"ל ועד ימינו אלה, ולפיהן טעה בר כוכבא בעצם היציאה למרד מול הרומאים, בספרו מוכיח פרופ' גיחון כי שיקוליו של בר כוכבא היו הגיוניים והתבססו על מידע תקופתי שהצטבר על קרבות אחרים של הרומאים במזרח התיכון ובאירופה.

ממחקרו של גיחון עולה כי מאחר ומרד בר כוכבא לא היה המרד היחיד נגד הרומאים, ולמעשה קדמו לו מרידות נוספות באנגליה ובמקומות נוספים ניתן היה ללמוד את תקדימי המרידות ההן ולהגיע למסקנה שאכן לא פעם הרומאים נסוגו בעקבות מרידות ובחרו לקיים מאבקים נחרצים יותר במקומות נוחים יותר. לטעמו של פרופ' גיחון המנוח בר כוכבא סבר כי גם במקרה ארץ ישראל יגיעו הרומאים למסקנה דומה אל מול המרד שלו ויבחרו לסגת או להגיע להסדר אזורי כלשהו שעימו יוכל הישוב היהודי בארץ ישראל לחיות.

המחקר הארכיאולוגי בן ימינו מגלה חפיר משמעותי של מנהרות מסתור והיערכות, ולמעשה מדובר בכשלושת אלפים מנהרות, עובדה המלמדת על היערכות צבאית ראויה ולא על פעולה חסרת היגיון צבאי וטקטי מצידו של בר כוכבא.

בספרו מדגיש פרופ' גיחון את החשיבות שאותה ראה בר כוכבא לקיומו של מרד, ולמעשה מדובר היה כמעט במעשה הכרחי שלא ניתן לחמוק ממנו, שכן הרומאים תכננו להעמיד את פסלו של זאוס במקום המקדש, מהלך שהיה בלתי ניתן להכלה עבור יהודי התקופה ההיא.

לנוכח כל אלה ונתונים נוספים המתבררים בספרו קובע גיחון כי הטענה לפיה דרדר בר כוכבא את יהודי התקופה למרד חסר סיכוי רק בשל גחמה אישית מול הרומאים, ולמעשה הוביל לטרגדיה לאומית, היא טענה שאינה במקומה.

באשר להתנגדות חז"ל לבר כוכבא, התנגדות לה מתייחס גיחון בספרו, מציין בן דור כי התנגדות זו נבעה מהניסיון הטראומתי של אותם ימים, ניסיון של שפיכות דמים נוראה בידי הרומאים, כפי שהדברים תוארו כנחלי דם המגיעים עד גובה ארכובות רגלי הסוסים ושוטפים את רחובותיה של ירושלים.

האירועים הטראומטיים הללו הובילו את חז"ל לחשש מתוצאותיו של מרד ולכן העדיפו לעלות לגליל ושם לייסד ממלכה רוחנית שתשמר את הניתן לשימור ללא עימות חזיתי פיזי מול כוחות האימפריה.

עם זאת גיחון אינו מתעלם גם מעמדה הפוכה שהוצגה באותם ימים, עמדתו של רבי עקיבא ודומיו שתמכו בבר כוכבא ובמהלכיו.

ד"ר בן דור מציין בדבריו כי הניסיונות להשליך מהמרד ההוא לימינו רלוונטיים שכן גם ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, ביצע מהלכים דרמטיים אל מול ובניגוד לעמדת האימפריות שמסביב ומעבר לים, אם ארצות הברית ואם המדינות השכנות. כאשר לקח בן גוריון את הסיכון ובחר במהלך שכזה הדברים יכולים היו להסתיים באופן טראגי של שואה לאומית, אולם הדברים הסתדרו באופן שונה לחלוטין ומהלכו של בן גוריון מתקבל כמזהיר.

לדבריו של בן דור שני המנהיגים, בן גוריון ובר כוכבא, נטלו סיכון מחושב המושתת על שיקול דעת מדיני וביטחוני, נערכו כראוי ויצאו למהלך בו בחרו, אלא שהתוצאות ההיסטוריות היו שונות ואין לשפוט אות ראשית המהלך על פי תוצאתו ההיסטורית בלבד כפי שעושים היסטוריונים בני זמנינו.