להיות חלק מתחת לאלונקה, לא מהטריבונה. אילוסטרציה
להיות חלק מתחת לאלונקה, לא מהטריבונה. אילוסטרציהצילום: Nasser Ishtayeh, פלאש 90

בתקופה שקדמה לגירוש היהודים מגוש קטיף התווכחתי עם חבר על הלגיטימיות של סירוב פקודה בצה"ל.

אני טענתי שסירוב ימני לפנות יישובים יביא בעתיד לסירוב שמאלני להגן על יישובים, ויפורר את צה"ל ואת החברה הישראלית כולה. הוא טען שאת הישראלי הממוצע מכפר סבא או ראשון לציון מעניינים רק חייו האישיים, וממש לא אכפת לו אם כן יפנו או לא יפנו, העיקר שיעזבו אותו בשקט. אמרתי לו שאני חושש במקצת שהוא, שגדל וחי ביישוב הומוגני על הרי בנימין, לא ממש מכיר את החברה הישראלית. הוא ענה לי שהוא חושש שאני, שחי כל חיי בערים מעורבות, לוקה בעירוב מושגים ולא מבין שהישראלים אדישים, ורק חלוצי גב ההר מסוגלים להוביל קדימה.

שנה אחר כך פרצה מלחמת לבנון השנייה, ובשדות הקרב לחמו שוב יחדיו לוחמים מכפר סבא ומקריית ארבע, מראשון לציון ומגוש עציון. מספיק להזכיר את ארבעת השריונרים מ"כוח בניה" – בניה ריין מקרני שומרון, אורי גרוסמן ממבשרת ציון, אלכס בונימוביץ' מנתניה ואדם גורן מקיבוץ מעברות. ארבעה אנשים מרקע שונה, חינוך אחר ודעות מגוונות, אבל אף אחד מהם לא היה ראש קטן. להפך – ארבעתם זכו לאחר מותם בצל"ש על גבורתם. והם לא היחידים.

בצלאל סמוטריץ' הוא לא היחיד שרואה שמשהו מוזר עובר על צה"ל. בעצם, אם חיילים וחיילות צריכים/צריכות להיות שווים/שוות בכל דבר/דברות, למה לחיילות מותר לגדל שיער ולחיילים לא? אם הצבא רוצֶה/צָה שלחיילים ולחיילות יהיו מגורים/ות משותפים/ות ושירותים/ות משותפים/ות ושכולם יהיו שווים/ות לגמרי, למה הבנים מקבלים בבקו"ם ערכה עם סכיני גילוח, והבנות מקבלות תיק עם מוצרי היגיינה? ולמה בנים בעלי פרופיל גבוה מחויבים לשרת ביחידות קרביות ובנות לא? ולמה יש עדיין הוראות פתיחה באש ולא באישה? זו/זה לא אפליה?!

אז כן, עושה רושם שצה"ל מדרדר/ת את עצמו/ה ואותנו לאבסורדים/ות הזויים/ות ואפילו מפחידים/ות. אבל כשחבר הכנסת סמוטריץ' קורא מעל דפי העיתון המכובד שאתם אוחזים בו כרגע (לא בזמן התפילה, נכון?), לעצור את הגיוס של בני הישיבות עד שצה"ל יתעשת, הוא מפגין חוסר הבנה בסיסית לרוחה של החברה הישראלית. אולי בגלל שכל חייו הוא מתגורר ביישובים דתיים. יש לי הרבה חברים וגם קרובי משפחה שגרים ביישובים דתיים-לאומיים הומוגניים, ואני אוהב אותם ומעריך מאוד את החלוציות ואת ההיאחזות בקרקע בתנאים שהם לא תמיד קלים. אבל מי שגר עם אנשים כמוהו עלול לפספס את הפסיפס המגוון של כתונת הפסים הישראלית. וכן, זה נכון גם לגבי אנשים שמתגוררים בעיר אבל בשכונות הומוגניות. ולא, זה שאתה פוגש במקום העבודה שלך אנשים שהם לא ממש כמוך, ואפילו משלים מניין בתל אביב מדי פעם, עדיין לא אומר שאתה מבין לנפשו של הישראלי הממוצע, אם בכלל יש דבר כזה.

לכן, כשסמוטריץ' מציע להקפיא את הגיוס זו לא קריאת תיגר, זאת סטירת לחי מצלצלת. זה ערעור התפיסה שהציונות הדתית היא חלק בלתי נפרד מהמדינה ומהחברה, ולא ציבור אנשים שיושבים בחיבוק ידיים ודואגים לאינטרסים המצומצמים שלהם עד שיבוא המשיח, ואולי גם אחר כך. אתה לא יכול לרצות להשפיע על אופייה של המדינה, ומצד שני לשבור את הכלים בכל פעם שהיא הולכת לכיוון שלא נראה לך. אתה לא יכול מצד אחד להפריח סיסמאות על זה שהגיע הזמן להנהיג את המדינה מהעמדה של נהג הקטר, ומצד שני לרדת מהרכבת בכל פעם שמישהו יורד מהפסים. אתה לא יכול מצד אחד לדבר על כלל ישראל ונשמת האומה ועם הנצח ודרך ארוכה, ומצד שני לראות רק את טובת המגזר שלך. ומה עם חיילים חובשי כיפה שאינם בני ישיבות? וחיילות שומרות תורה ומצוות (בדקתי, יש כאלה)? ומה לגבי חיילים וחיילות שהם לא דתיים אלא סתם ישראלים? אותם אפשר להפקיר? ונניח שצה"ל יעבור לדום ויקים פלוגות בני"ש מהדרין ללא חשש עירוב ופריצות ואפילו ללא חשש קטניות – מה נאמר אז? אני את נפשי הצלתי, ושכל השאר יסתדרו בעצמם?

הסיפור הזה מלווה אותנו עוד מימי פרוץ הציונות, כאשר גדולים וחכמים הזדעזעו מהתפיסות המודרניסטיות של מנהיגי הציונות וקבעו שאסור לשתף איתם פעולה. מנגד, גדולים וחכמים לא פחות אמרו שצריך למחות, אבל לא לשחוט. לעלות לארץ, להקים מדינה, ושם להיאבק על דמותה.

היום, גדולים וחכמים מזדעזעים מהתפיסות הפוסט-מודרניסטיות של צה"ל. רבים מאלה שישבו אז בצד ממשיכים לשבת שם גם היום. אבל מי שרוצה להיות חלק מהמהלך הציוני הגדול וגם להשפיע עליו, עושה את זה מתחת לאלונקה. לא מהטריבונה.

וייוותר יעקב לבדו

כשחמום מוח אחד איים על הרמטכ"ל, המשטרה עצרה אותו. בצדק.

כשכמה חבר'ה עם פתיל קצר מדי שלחו איומים מרומזים אל השופטת שישבה בראש ההרכב שהרשיע את אלאור אזריה, המשטרה עצרה אותם. בצדק.

אם מישהו יציק לקצין בגלל תפקידו, מינו, עדתו, מעשיו, דעותיו, בעצם לא משנה בגלל מה, הארץ צריכה לרעוש. בצדק.

אבל כבר יותר משנתיים שחוליגנים המכנים עצמם חרדים ממררים את חייו של רס"ן יעקב ראשי, ראש מדור גיוס חרדים ובני ישיבות גבוהות. הם מתקהלים ליד ביתו, קוראים קריאות גנאי כלפיו וכלפי בני משפחתו, מפיצים נגדו פשקווילים ארסיים, זורקים אבנים ולא מחמיצים שום הזדמנות לעשות לו "מי שבירך" עסיסי כמו שרק חובשי כיפות שאין א‑לוהים בלבם יודעים לעשות. לאחרונה הם אפילו הפיצו קריאה להתפלל למותו של "צייד הנשמות", כך הם מכנים את הקצין חובש הכיפה הסרוגה שעובד קשה כדי להעניק גם לחרדים את הזכות לשרת בצה"ל.

ההסתה החמירה עד כדי כך שקהילות דתיות לאומיות החלו לערוך הפגנות תמיכה ליד ביתו של ראשי כדי לחזק אותו. המשטרה, מצִדה, משתדלת לא להפריע. מדי פעם מגיעה ניידת, פה ושם גם נעצר מישהו על הפרת סדר, ויכול להיות שמתישהו הם גם יפתחו בחקירה. בינתיים ההפגנות נמשכות, האלימות משתלהבת וההסתה מרקיעה שחקים. כבר יותר משנתיים.

איפה הצבא? מסתפק באמירות לקוניות של "גורמים במערכת הצבאית" שמגנים את התופעה ומצהירים שהם לא יירתעו. איפה שר הביטחון? עושה הורדות ידיים עם המכינה בעלי. איפה מנהיגי הציבור החרדי?

באמת איפה הם?

קושיות טובות, נשמור אותן לפסח. אולי סוף סוף מישהו יעשה פה סדר.

לתגובות: [email protected]