בספרם החדש 'ברגע האמת' (הוצאת כנרת) פורסים שלושה עיתונאים, שניים חרדים ואחד לא, את סיפור הקשר המדיני והביטחוני ההדוק בין ראשי המדינה לאורך עשרות שנים עם הרבי מלובביץ'.
השלושה הם יוסי אליטוב, אריה ארליך ושלום ירושלמי עמו שוחחנו על הספר, התובנות העולות ממנו ועל כתיבתו המשותפת.
בפתח השיחה עמו נשאל ירושלמי כיצד עלה הרעיון להוציא לאור את פרשת הקשרים המדיניים פוליטיים ביטחוניים של הרבי. ירושלמי מספר כי כאשר הגיעו אליו שני העיתונאים, אנשי חסידות חב"ד, והציעו לו לכתוב ספר על הרבי טען כי אין לו חיבור נפשי כלשהו לחסידות, אך "הסתבר שלרבי מלובביץ' יש גם צד אחר, לא רק דתי ורוחני אלא גם ביטחוני פוליטי ומדיני, וזה מאוד עניין אותי כפרשן פוליטי במדינה הרבה שנים. כשעבדנו על הספר נחשפו בפני כל כך הרבה פרוטוקולים, מכתבים, אגרות ומידע על פגישות עם ראשי המדינה בזמנים קריטיים שאמרתי שזה לא יכול להיות אבל הכול כתוב, והכול מובא בספר".
בין דפי הספר מנסים שלושת הכותבים לפענח את המניע שהביא מדינאים ואנשי ביטחון להגיע אל הרבי ולהיוועץ בו. ירושלמי נשאל אולי כל הסיבה מאחורי הקשר הזה אינה אלא אינטרסנטית פוליטית של אנשים המבינים שכדאי להם להיראות בסביבתו של אדם הזוכה להערכה לאומית ובינלאומית. ירושלמי דוחה את הדברים מכל וכל ומציין כי רבים מהמפגשים נעשו בחשאי, בחלקם כאשר תפקידו של הנפגש עם הרבי אינו ידוע, כמו במקרה יעקב פרי כראש שב"כ.
בדבריו מזכיר ירושלמי בהקשר זה גם את מפגשיו של ראש אמ"ן האלוף אהרון יריב עם הרבי, על אף הפער האידאולוגי העצום ביניהם, בהיות יריב איש שמאל שהוביל את רעיון המדינה הפלשתינית, בעוד הרבי מתנגד לכל מסירת שטח לידיים זרות, והנה אף על פי כן יריב, כאלוף בצה"ל, נועץ עם הרבי בנושאים ביטחוניים חשאיים. "במקום מסוים הרבי אפילו נוזף בו על דליפת מידע על פעולה במצרים. הם דיברו על המורדים כורדים בעיראק ועל סודן והשתמשו בשמות קוד".
כשהוא מנסה לתת מענה לשאלת הסיבה לקשר בין אנשים כמו רבין, שרת, שרון ונתניהו לרבי, הוא אומר: "ניסיתי למצוא תשובה והגעתי למסקנה שהם חיפשו משענת. הם רצו להישען על אדם שיש לו עמדות ברורות ומשנה ברורה גם אם לא מסכימים איתה. היציבות שהרבי הקרין כטוטאליסט ללא אזורי ביניים. הרבי היה אדם שרצה זקיפות קומה יהודית, גאווה יהודית והכרעה לאומית ונסך באנשים הללו ביטחון. בגין מספר על הפגישה שקיים עם הרבי לפני המפגש עם קרטר וציין שהוא קיבל הרבה כוח מהמפגש הזה".
"הרבי מלובביץ היה איש מאוד משכיל ורחב אופקים, והראייה הביטחונית שלו הפתיעה גם אותם. יעקב פרי מספר לנו שאחרי הפגישה הממושכת עם הרבי הוא הבין שהטרור האיסלאמי יכה גם באמריקה, וזה היה עשר שנים לפני אסון התאומים. הוא אומר שהוא לא הרגיש שהוא מדבר עם איש דת אלא עם בכיר בקהילת המודיעין שקורא חומרים שחורים".
בדבריו מבהיר ירושלמי כי הספר מתאפיין בניתוק מהגישה המיסטית והמאגית המאפיינת חסידים כלפי רבם. "העניינים האמוניים הם ספרה נפרדת. אנחנו מנסים להיות הרבה יותר ריאליים", הוא אומר ובהתייחסו לסוגיה המקבלת מענה מיסטי בפי החסידים, סוגיית ה'איך הרבי ידע', משיב ירושלמי ואומר: "אנחנו מנסים לאתר את מדליפי החומרים הללו, והגענו לשלושה או ארבעה מהם כמו יגאל אלון ומנחם בגין, אבל הניתוחים שלו הוכיחו את עצמם. הוא חזה את מלחמת יום כיפור כי הוא ראה שעושים מהלכים שמחזקים את הצד המצרי בלי רווחים לישראל. אפשר לומר שזו עמדתו, אבל העובדה היא שאכן המלחמה פרצה והעמדות שלו הוכיחו את עצמן".
אחד הפרקים עוסק בסירובו של הרבי להורות לחסידיו להצטרף למפעל ההתנחלות, למרות בקשתו של יגאל אלון. ירושלמי מספר כי פרק זה ושאלה זו העסיקו אותו מאוד דווקא משום היות הרבי איש ארץ ישראל השלמה והתנגדותו למסירת שעל אדמה ורגב ממנה. "למרות זאת מסרב לאלון, שרון ושזר לשלוח חסידים להתנחלויות. הרבי סירב סירוב עיקש וטען, במידה רבה של צדק, שבשעה שהממשלה לא מתייחסת לאזורים הללו ברצינות ולא מחילה ריבונות, היא שולחת אנשים כדי שיהיו אזרחים סוג ב' שיהיו חשופים לסכנות, ואכן כל מתנחל חש זאת על בשרו".
להערכתו של ירושלמי מעורבות מדינית ביטחונית ופוליטית מהסוג הזה כשהיא באה מצידו של אדם המצוי מעבר לים לא הייתה מתקבלת בפוליטיקה הישראלית של ימינו אלה. "זה לא היה מתקבל היום. זו תקופה אחרת. זה היה מעורר הרבה התנגדות כמו כל קשר בין רב לאלוף במטכ"ל. אבל זו הייתה תקופה אחרת. הייתה לו הערכה רבה כמי שדואג לכל סיפור העם היהודי, אבל מה שהקל על הקשר אתו ולא עשה רעש הוא העובדה שהוא נמנע ממעורבות פוליטית, הוא לא הריץ מפלגה כמו ש"ס של הרב עובדיה, הוא רצה להיות בסדר עם כולם. אנשים אמרו שאין לו אינטרס מפלגתי מסוים ולכן ניתן להתייעץ אתו".
עם זאת מזכיר ומציין ירושלמי כי בשלבים מאוחרים יותר התמונה השתנתה. "כשהייתה מעורבות בפוליטיקה הייתה ביקורת קשה מאוד עד כדי דרישה למנוע מחסידים כניסה למחנות צה"ל". את כל זאת הוא מסייג ומעיר כי גם בימיו היו שביקרו את מעורבותו של הרבי במתרחש בישראל.
עוד נשאל ירושלמי אם הכתיבה המשותפת שלו עם עיתונאים חרדים לא עוררה מחלוקות - באיזו שפה להתייחס לרבי? הרי כידוע ישנו סוג של כתיבה חרדי שמאדיר ומפאר את גדול התורה באופן מעריץ, סגנון שלא יעבור בציבור הרחב, ומנגד ישנה הכתיבה הארצית שמתייחסת למנהיג כראשון בין שווים, כתיבה שלא תעבור בציבור החרדי. כיצד מיישבים את הפער?
"התפקיד שלי היה לקחת את הטקסטים שלהם ולהוריד אותם לרמה ארצית, רמה של קריאה לכל אדם מהישוב, גם אם אינו דתי או חרדי שיוכל להתחבר לטקסטים ולמערכות ההיסטוריות. אני מאוד שמח שקיבלו את דעתי ברוב המקרים".
את דבריו חותם ירושלמי בשינוי שחל בראייתו האישית את הרבי מאז יצא למסע כתיבת הספר: "היום אני מצטער שלא פגשתי את הרבי למרות שהרבה שנים הייתי חי בניו יורק ופילדלפיה. לא הפכתי חסיד או מעריץ, אבל נחשפתי לאישיות יוצאת דופן ומרתקת במיוחד. אם רבין שרון ונתניהו, שנותן ראיון ארוך לספר על הקשר, ואחרים כמו אהרל'ה יריב, אליקים רובינשטיין יצאו נפעמים - אז כנראה שהיה בו משהו".