המאבק החשוב יהיה על הגדרתם של הגושים. בנייה ביישוב אפרת בגוש עציון
המאבק החשוב יהיה על הגדרתם של הגושים. בנייה ביישוב אפרת בגוש עציוןצילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

המתווה שהכריז עליו בנימין נתניהו בנוגע לבנייה בגושי ההתיישבות בלבד אינו משאת נפשנו, אבל הוא עולה על ההקפאה דה-פקטו בהתיישבות שפגעה גם בירושלים, ועל הברוגז הגלוי עם הממשל בימי אובמה, אשר עודד את אויבינו ואותת למדינות שיושבות על הגדר להצטרף לעליהום. אולם צדקו גם אלה שהדגישו שהמבחן של ראש הממשלה יהיה התרגום למעשה בשטח.

ראשית כול, חייבים להיאבק בתהליך כרסום המתווה. פעמים רבות היינו עדים לכך שמתווה שקיפל בתוכו ויתורים ישראליים הפך במהירות לעמדת התחלה, וכעבור זמן הוצג כעמדה נוקשה ובלתי מתפשרת והזמין ויתורים נוספים. הגישה חייבת להיות "רק היום במבצע", ומי שלא נענה למבצע ימצא את עצמו מול תעריף יותר גבוה.

המילה גושים מזכירה את פולמוס מיהו יהודי. לאחר פרשת סגן שליט (שהצליח לרשום את אשתו הלא יהודייה כיהודייה) חוקקה הכנסת שיהודי הוא מי שאמו יהודייה או שנתגייר, ומיד מתעוררת השאלה באיזה תהליך גיור מדובר. כאשר מדובר על בנייה בגושים, שאלת המפתח תהיה מהו גוש. אנשי השמאל, כגון שאול אריאלי, כבר פועלים לקבע בתודעה מה ייחשב כגוש בצורה המגבילה ביותר. גם מי שמסתייג מעצם רעיון הגושים חייב לפעול בצורה מרחיבה, ולנער מהשיח הציבורי את הגדרת השמאל.

מפת הגושים אינה המכנה המשותף של המפלגות הציוניות. הסכם ביילין-אבו מאזן, או נייר עמום של תהליך ז'נבה שכלל את מעלה אדומים והוציא את אריאל ואפרתה מריבונות ישראל, אינם קנה מידה. אין כל חובה להיצמד למי שייצג את עצמו בלבד ולא את ממשלת ישראל.

אין להיצמד גם לתוכנית הגושים שסיכמו ביניהם כביכול ממשל בוש ופרקליטו של שרון דובי וייסגלס. כאן עלינו להגיד תודה לממשל אובמה, וגם למזכירת המדינה של בוש קונדוליסה רייס שגיבתה את ממשל אובמה. אובמה לא הכיר בגושים, ואפילו לא בשכונות ירושלמיות כגון גילה ורמת שלמה. אין אנו חייבים להכיר בסיכומים לאחר שממשלת ארצות הברית מחקה אותם. אם חוזרים לנוסחאות של ימי בוש, שיש לקחת בחשבון בהסדר סופי עובדות שנוצרו בשטח, אז יש להכיר גם כעת בעובדות החדשות – אלו שנוצרו במשך הזמן שחלף מאז נפנפו אנשי החווה של שרון במכתבו של בוש כפיצוי על הגירוש מגוש קטיף.

ללא ספק ייעשה ניסיון לתחום את הגושים בהתאם לתוואי הגדר הביטחונית. שוב יש להזכיר שהתוואי של הגדר נקבע לצורכי ביטחון, וגם על פי המידתיות של בג"ץ על מנת לא לפגוע בחקלאים ערבים. הוא אינו מהווה גבול מדיני, ולכן יש להוציא מן הראש את ההבחנה בין יישובים שבתוך הגדר ובין יישובים שמחוץ לגדר.

מיקום הבנייה הממשלתית ישפיע גם הוא על הצלחת המתווה. טבעי הוא שהממשלה תנסה לבנות בתוך ריכוזים עירוניים, גם מתוך שיקולים קואליציוניים. אבל אם רוב מכריע של חמשת אלפי הדירות יגיע לביתר עילית וקריית ספר מחד, ולאריאל ומעלה אדומים מאידך, לא עשינו דבר. גם הבנייה הכפרית חייבת ליהנות מהשפע, נוכח המאמץ הצפוי לצמצם את המושג גושים למינימום.

גם הצד השני יקבל את מה שנתניהו כינה מכלול הטבות, והדבר עשוי לכלול היתרי בנייה והלבנת בנייה ויישובים בלתי חוקיים. הבנייה הזאת עשויה להציב סכנה ביטחונית ליישובים יהודיים או לחנוק את התרחבותם, ולכן עלינו לפקוח עין לא רק על מה שמתירים ליהודים, אלא גם על הנדיבות שתוענק לערבים.

מותר לחזור בגדול

שובו של גדעון סער לפעילות פוליטית בליכוד התקבל על ידי פרשן ישראל היום בלגלוג במילים "חזר להמתין לתורו". כאילו שרצונו של סער לקבל את אחד מתפקידי המפתח, לאחר שהגיע בשעתו למקום הראשון בבחירות המקדימות של הליכוד, הוא מעין קפיצת תור במקום תהליך נורמלי במפלגה ובמדינה דמוקרטית. יו"ר הקואליציה דוד ביטן הזהיר את סער שאם ירצה להתברג בחמישייה הראשונה, אל לו להוות אופוזיציה לנתניהו. אבל אין סיבה שסער יהיה מאוד שפל רוח.

אולי בליכוד לא מדיחים ראש ממשלה מכהן, אבל אין זה אומר שבכיר חייב להתיישר לגמרי על פי הקו של ראש הממשלה, כל עוד יש לו גיבוי בתוך המפלגה. בשעתו שמיר היה צריך להתאפק מול "שרי החישוקים" דוד לוי ואריאל שרון, כי לא היה יכול להרשות לעצמו פילוג בתוך מפלגתו. אפילו אריאל שרון, בשיא כוחו, לא היה מסוגל להוביל את הקו התבוסתני בתוך הליכוד, ונטש אותו לזכות קדימה. אם סער יוביל בליכוד את ההתנגדות הפנימית למדינה פלשתינית, אין לו ממה לחשוש.

לסער יש קלף נוסף מול נתניהו: הוא פחות יתקשה להרכיב קואליציה. האם מישהו סבור שמשה כחלון, גם אם 'כולנו' תצטמק בכמה מנדטים, ישיש שוב להמליץ על נתניהו בפני הנשיא? אותם שיקולים עשויים לפעול גם אצל נפתלי בנט. זה מעניק תובנה נוספת לנימוקו של סער לחזור לחיים הפוליטיים כדי שהליכוד ימשיך לשלוט במדינה.

קשר טראמפ-אסד

כאשר נדרש אובמה לסכם את הישגיו במדיניות החוץ, הוא דווקא השתבח בהחלטתו להימנע מתקיפה בסוריה על רקע השימוש בנשק כימי, ולנצל את המסלול הדיפלומטי לנקות את סוריה מנשק כימי. ראינו על המסכים שלא בדיוק מדובר בניקיון פסח, וכאשר החלו לדלוף הידיעות והראיות שאסד שיקר, לא מיהרו בממשל להודות בטעות ולקלקל לעצמם את הנרטיב. אם אסד מסוגל לרמות ולהסתיר במצב של מלחמת אזרחים, קל וחומר לגבי תוכנית הגרעין האיראנית במשטר רודני חזק.

אי אפשר לנקות גם את ממשל טראמפ מאחריות לזוועה. הוא שידר לאחרונה לאסד שמקומו בטוח, ואסד קלט את הרמז ושיגר את הנשק הכימי לאידליב. אם הוא הצליח לטבוח מאות אלפים במרתפי עינויים, בהפצצות ובסתם הרעבה, למה שיזיז לעולם שהוא מפעיל נשק כימי? הוא יכחיש, יאשים את המורדים, ואם בכל זאת יגיע הנושא לאו"ם – הוא מוגן על ידי וטו רוסי וסיני.