הכרזה פושרת. גדעון סער בעכו
הכרזה פושרת. גדעון סער בעכוצילום: מאיר ועקנין, פלאש 90

כשגדעון סער הודיע על שובו לחיים הפוליטיים הוא עשה את זה בצורה צנועה יחסית, אולי צנועה מדי.

רחוק מהמרכז, בהרמת כוסית עם חברי הליכוד בעכו, שציפו להרבה יותר מהכרזה פושרת של "פסק הזמן הסתיים". גם מתנגדיו הגדולים ביותר של ראש הממשלה בתוככי הליכוד יודו שבנקודת הזמן הזאת שובו של גדעון סער יכול לכל היותר לסייע לבחירתו של נתניהו לקדנציה נוספת כראש הממשלה.

סער משום מה דאג למצב את עצמו נמוך. היטיב להגדיר זאת יו"ר הקואליציה דוד ביטן שאמר שסער סימן את החמישייה הראשונה. לי דווקא היה נדמה שסער מחפש את המקום השני ליד נתניהו. בכל מקרה הוא לא כיוון למקום הראשון. סקרי דעת הקהל שפורסמו יום לאחר שהצהיר על שובו משקפים בסך הכול הלך רוח רגעי, כמו כל סקר שנעשה אחרי צעד משמעותי. לליכוד יש יו"ר מכהן וסער לא מערער על כך. חרף הביקורת שיש לו על ראש הממשלה, הכול נעשה באופן מדוד ומחושב. הוא הרי יודע שאם לא יהיו שינויים משמעותיים הוא יצטרך לא רק לשתף פעולה עם נתניהו, אלא גם יכהן כשר בכיר אחרי הבחירות הבאות.

לא ברור מה הוביל את סער חזרה לזירה הפוליטית דווקא בעת הזאת. אל תטעו בקבלת הפנים החמה בעכו. יש אחוז לא קטן בליכוד שנאמן מאוד לנתניהו, ולא יסלח לסער אם יתקוף אותו חזיתית. סער גם לא מתכוון ליפול למלכודת הדבש. הוא לא מעריך שיתקיימו בחירות בשנה הנוכחית. הוא נכון לעבודה קשה, והוא ישתדל לגבות בקולניות את נתניהו כדי שכל ליכודניק יוכל לראות את האלטרנטיבה ליד המקור. הוא יכין את הקרקע ליום שאחרי, גם אם זה ייקח זמן.

גדעון סער לא ממהר לשום מקום. הוא רוצה לייצר אלטרנטיבה לנתניהו, אבל רק אחרי שילך. כל עוד ראש הממשלה יושב על כיסאו ומחזיק בתפקיד יו"ר הליכוד, סער יהיה במעקב. היתרון המרכזי שלו כרגע על פוליטיקאים אחרים בליכוד הוא שאין לו שום מחויבות מלבד לתנועה. הוא אינו חבר כנסת, ולכן כשירצה לומר משהו איש לא יוכל לאיים עליו.

גדעון סער סימן השבוע כמטרה את ראשות הליכוד, אבל לטווח הארוך. בנו דוד כבר למד לרוץ, סער העיד שהוא מתקשה כבר להדביק אותו, אבל אין ספק שבשבתו מחוץ למערכת הפוליטית, הוא למד משהו על ריצה למרחקים ארוכים.

מה יעשה נתניהו עם כל זה? אם יועציו יפעלו נכון ויאמרו לו את הדברים הנכונים, הוא יאמץ את סער אליו. יקרב אותו, יתייעץ איתו. הדבר יהיה טוב גם לראש הממשלה עצמו מבחינת תדמיתו בליכוד. הסיכוי שהתרחיש זה יתממש נמוך. בסביבת נתניהו מתקשים עם מועמדים דומיננטיים, גם אם ברור שלא באו להחליף את הבוס אלא לבנות את עצמם בינתיים לצדו.

יעלון קורץ לסרוגים

בניגוד לסער, שבונה את עצמו, שר הביטחון לשעבר משה יעלון עסוק בימים האחרונים במתקפות על הליכוד בכלל ועל נתניהו בפרט. הוא מדבר על תרבות פוליטית וקורא לנתניהו להתפטר, רומז שיהיה מוכן לשתף פעולה עם יאיר לפיד ואולי גם עם גורמים במפלגת העבודה.

אבל שימו לב למי קורץ יעלון. "מאז שהתפטרתי גיליתי שגם בציבור הדתי-לאומי, שרובו שפוי ולא קיצוני והייצוג שלו בכנסת לא באמת מייצג אותו, יש חוסר שביעות רצון מאיך שהליכוד נראה", אמר השר לשעבר בריאיון ברדיו ללא הפסקה.

ובכן, מר יעלון, הרשה לי לפנות אליך ולהסביר משהו. ראשית, אנחנו מודים לך על האבחנה שרובנו שפויים. זה מאוד מחמיא. שנית, לא בטוח שהציבור מחפש ייצוג דווקא בליכוד. ואם נניח שכן, למה החלטת שיש חוסר שביעות רצון? אני לא הייתי ממהר לצאת בהצהרות ובהכרזות. יעלון הוא לא בדיוק חביב הציונות הדתית. הוא אגב, לא בדיוק חביב של אף ציבור מסוים. הצלחתו בליכוד בעיקר נבעה מעמימות יתר ומקרבתו לנתניהו.

כמה שווה המניה שלו בשוק הפוליטי כיום? קשה מאוד לדעת. הציבור אוהב שמות של גנרלים. יש מהם שהצליחו מאוד בזירה הפוליטית ויש גם כמה שנכשלו. יעלון צריך למצוא לעצמו דרך, אם הוא לא רוצה לסיים את הקריירה כמו שאול מופז. שניהם ביטחוניסטים, שניהם היו שרי ביטחון, שניהם חיפשו דרך מחוץ לליכוד. להערכתי, יעלון כמו מופז, לא יצליח במיוחד מחוץ למפלגה שלו. דווקא החיבור עם יאיר לפיד יכול להועיל לו, אבל גם ידרוש ממנו פשרות רבות.

סביר או החמצה?

קצת קשה להבין את תגובות מפלגת הבית היהודי אחרי ההחלטה להגביל את הבנייה בהתיישבות. המתווה של נתניהו מול האמריקנים כולל כמה צעדים, כמו הפחתת כינוסי ועדת התכנון העליונה, שמשמעותם אינה הקפאה אולי אבל הם יגרמו לעיכוב משמעותי בהליכי התכנון. בישיבה הקבינט בסוף השבוע שעבר, שאל השר בנט לא מעט שאלות ונראה היה כי התשובות סבירות בעיניו.

לשכת נתניהו דאגה להוציא מדיון הקבינט קודם כול את ההחלטה בעניין עמונה, כדי שתיכנס לעיתונים של יום המחרת. ההחלטה השנייה פורסמה סמוך לחצות, כדי להפחית את כמות התגובות. אבל לא היה בזה צורך, התגובות היו מינוריות. בנט עצמו אמר כי מדובר במהלך סביר ואמר כי המתווה הזה ייבחן בשטח.

לכן היה מפתיע שבנט התחרט במהירות. הוא החל לתקוף את המתווה ואף הגדיר אותו כ"החמצה היסטורית". מה קרה בין ישיבת הממשלה לתחילת המתקפה הזאת? בנט הבחין כנראה שהוא נגרר למהלך שיכול להסתיים בטוב, אבל גם יכול להגיע להקפאת בנייה. מילא שצעד כזה יהיה רשום על שמו של נתניהו, אבל שגם הבית היהודי יהיה בעניין? לא ולא. יו"ר הבית היהודי קיבל עצה לעקוף מימין, ויישם אותה. אלא שבליכוד רמזו בתגובה ששר החינוך דווקא עוקף משמאל. המריבה המרה והישנה צפה ועלתה, דווקא בתקופה שבין השניים שוררים יחסים רגועים.

ככלות הכול, נותרה בעינה השאלה הגדולה: איך הפכו בשעות ספורות צעדים שהיו נראים לבנט הגיוניים להחמצה היסטורית, כלשונו.

זמן לקיים הבטחות

ההסכמה של הקבינט למתווה הגבלת הבנייה מסמנת היטב את הכיוון שאליו הולכת ממשלת נתניהו בטווח הזמן הקרוב. נתניהו רוצה לרתום את האמריקנים לצדו בכל מחיר. מתווה הבנייה הוא תשלום במזומן. הטענות לפיהן האמריקנים דורשים גם תשלום באשראי, בצורת שורת צעדים בוני אמון מול הפלשתינים, קצת רחוקות מהמציאות.

הנשיא החדש שם לו למטרה לגבש הסכם שלום ישראלי-פלשתיני, או לפחות לדחוק את הפלשתינים לכיוון הזה באמצעות שימוש במדינות ערב המתונות. שימו לב ללוח הפגישות שלו שכלל השבוע את עבד אל-פתח א-סיסי ממצרים ואת המלך עבדאללה מירדן. אבל ממשל טראמפ יודע בדיוק איזה צד נכון למשא ומתן ואיזה צד מערים קשיים. גם אם יש דרישה למחוות של ישראל, הרי שמדובר בצעדים מינוריים מאוד.

מבחינת נתניהו, הגבלת הבנייה היא הרבה יותר ממחווה. היא ויתור ישראלי שיוכיח לממשל טראמפ את הנכונות לסיים את הסכסוך. השאלה היא מה יקרה עם אנשי טראמפ יבינו שהפלשתינים לא באמת מעוניינים בשיח הזה. האם יסמנו לנתניהו אור ירוק להאיץ את הבנייה ביו"ש ובמזרח ירושלים? סביר להניח שלא. בדיוק כפי שטראמפ הבטיח להעביר את השגרירות, אלא שאז א-סיסי ועבדאללה הסבירו לו שצעד כזה לא יתקבל בהבנה לא רק ברמאללה, אלא גם בקהיר ובעמאן.

יש מי שטוען שנתניהו אכן היה יכול להציב כאן רף חדש בעניין ההתיישבות מול האמריקנים. אין ספק שהממשל החדש קשוב יותר ומבקר פחות, אבל האסטרטגיה של נתניהו, לבוא בעניין ההתיישבות בגב כפוף ובנכונות לפשרות, במקום בזקיפות קומה ובהבהרה שישראל תבנה לפי ראות עיניה, עלולה להתברר בעתיד כטעות אסטרטגית.

נתניהו צריך, קודם לכן, לפרוע את שטר ההתחייבות ולהסיר את כל המכשולים הביורוקרטיים מהקמת יישוב הקבע למפוני עמונה. הבטחות צריך לקיים, במיוחד כשלאמריקנים אין בעיה אמיתית והם נמנעו מלמתוח ביקורת על כך. סיום הסאגה העצובה הזאת והקמת יישוב חדש ביו"ש, לראשונה זה עשרות שנים, זו אמירה משמעותית. הגיע הזמן שהיא תיאמר ובקול רם.

לתגובות: [email protected]