1. העובדים בכל מערכות החדשות הבוקר (כולל עבדכם הנאמן) מודים מקרב לב ליוסי קליין ומערכת 'הארץ' שבזכותם יש לנו במה להתעסק בעיצומם של הימים הכי קשים בכל מערכת חדשות - חול המועד.
מי שעובד בתקשורת יודע עד כמה הימים הללו קשים לכתבים ולעורכים, ועל כן מכאן הרשו לי לשלוח זר פרחים וירטואלי למו"ל הארץ עמוס שוקן, לעורך העיתון אלוף בן, לחברי המערכת, וליחיד ולמיוחד יוסי קליין.
קשה להאמין שבסתם יום של חול, עם קואליציה, אופוזיציה, תאגיד ושאר ירקות, היה תופס מאמר שטנה סטנדרטי מבית "הארץ" כותרות שכאלו, וגורר גל תגובות כזה.
2. יוסי מי? עבדכם הנאמן עובד בתקשורת כבר עשור והבוקר שמע את שמעו של קליין זה לראשונה.
חיפוש קצר בגוגל, כמנהג הימים הללו, גילה לי שלפני קצת יותר מעשוריים היה קליין עורך בכיר בכמה כלי תקשורת, לפחות אחד מהם כבר איננו עמנו, וטוב שכך.
מה שאני לא מצליח להבין הוא למה צריך לעניין את כולנו מה חושב עורך לשעבר וסופר לא חשוב בהווה על הציונות הדתית.
3. התחושה שלי מקריאת המאמר היא שמה שמוביל אותו זה הפחד. בניגוד לחלק מהמגיבים, בעיקר מהמערכת הפוליטית, שקראו במאמר שנאה, אני קראתי בו בעיקר היסטריה. חשש של מי שמרגיש שהמדינה הולכת ונשמטת לו בין האצבעות.
הנקודה המעניינת היא שהפחד הזה משותף לשני הקצוות. אותה ההיסטריה שאפשר למצוא בחלק ניכר מהקצה החרד"לי של המפה נמצאת בתמונת ראי בחלק מחוגי "הארץ". התובנה הזו (על הפחד ההדדי בין הקצוות) איננה חדשה. אני הולך אתה כבר הרבה זמן. השאלה הקשה היא איזו מסקנה צריך להסיק מכך.