ניצחון בסגנון טורקי

ארדואן לא מתרגש מהטענות נגד כשירותו של משאל העם, וימשיך לבצר את שלטונו כשבידו אמצעי לחץ על אירופה כולה. דעה

צבי מזאל , כ"ד בניסן תשע"ז

ארדואן
ארדואן
צילום: רויטרס

שנים רבות עמל ארדואן להגיע לרגע זה, שבו הוכרזו תוצאות משאל העם על הקמת משטר נשיאותי אשר העניקו לו את הניצחון ושלטון יחיד לשנים רבות. אלא שהוא גם הבין שלא הצליח להשיג את הרוב הסולידי של כ‑60 אחוזים שבו רצה ושהיה אמור לתת לו לגיטימציה ללא ערעור. מתוך 48 מיליון בוחרים, 51.4 אחוזים אמרו כן ו‑48.7 אחוזים התנגדו. המשמעות היא פילוג בעם.

יתרה מכך, מפלגת האופוזיציה המרכזית טענה מיד לזיופים, והפגנות של מתנגדי ארדואן פרצו במספר ערים. המפלגה גם ביקשה ספירה חוזרת ואיימה לפנות לבית הדין האירופי לזכויות האדם ואף לדרוש את ביטול התוצאות. גם המשקיפים שפיקחו על הבחירות מטעם מועצת אירופה והארגון לביטחון ושיתוף פעולה של אירופה טענו כי הבחירות היו בלתי הוגנות וכי האופוזיציה לא זכתה לקבל ביטוי הולם במערכת הבחירות. משקיף אוסטרי מטעם מועצת אירופה טוען כי מספר פתקי ההצבעה הלא כשרים הוא כ‑2.5 מיליון – כפול ממספר הקולות שהיטו את הכף לטובתו ושהעניקו לארדואן את הניצחון. נציבות האיחוד האירופי קראה לטורקיה לקיים חקירה בשקיפות מלאה.

ארדואן טוען כי גם רוב של קול אחד דיו כדי לאשר את ניצחונו, כי מדינות אירופה פועלות נגדו ללא הרף וכי הדבר הראשון שיעשה הוא החזרת עונש המוות לחוק. הוא מנהיגה החזק של מפלגת הקדמה והפיתוח האסלאמית ומכהן כראש ממשלה משנת 2003. הוא פעל ללא הרף לבצר את שלטונו תוך מאבק בלתי מתפשר במיעוט הכורדי ובאופוזיציה הליברלית. ב‑2014 אף שינה את החוקה כדי שייבחר כמה חודשים לאחר מכן לתפקיד נשיא המדינה בבחירות ישירות - במקביל לבחירות לפרלמנט. את הסמכויות המלאות למשטר נשיאותי כדוגמת ארצות הברית ביקש להשיג במשאל העם הנוכחי.

אלא שבארצות הברית יש מערכת של פיקוח ובלמים ומסורת של חירות ושמירה של זכויות האדם שאינן קיימות בטורקיה. הסמכויות החדשות, 18 במספר, אמורות להיכנס לתוקפן בשנת 2019, כאשר תתקיימנה הבחירות לנשיאות. תפקיד ראש הממשלה יבוטל והנשיא ארדואן ימנה את השרים, את השופטים הבכירים ואת התובעים הכלליים, וגם תהיה לו הסמכות לבטל מועמדים לבחירות לפרלמנט. בשלב זה נראה שארדואן אינו מוכן להתחשב בטענות לזיופים, שהרי יש בידו אמצעי סחיטה מצוין: הוא יבטל את ההסכם לחסימת הפליטים מסוריה, שלושה מיליון במספר, ויניח להם להציף את אירופה, מה שעלול לערער את יציבותה הפוליטית.

בינתיים האיחוד האירופי אינו יכול אלא להלין על עצמו למראה המתרחש, שכן הוא אשר לחץ ללא הרף על טורקיה מאמצע שנות ה‑90 לבטל את סמכויות הצבא כשומר העליון של החילוניות, שכן "התערבות הצבא בפוליטיקה אינה מקובלת בדמוקרטיה אמיתית", השואפת להתקבל כחברה באיחוד - אפשרות שירדה מן הפרק לחלוטין.

הכותב הוא לשעבר שגריר ישראל ברומניה, מצרים ושבדיה, חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה