לשלב תמיכה נפשית
לשלב תמיכה נפשיתצילום: שאטרסטוק

יפעת (שם בדוי) הגיעה אליי לקליניקה כמה ימים אחרי פסח. במפגש הראשון שאלתי אותה מה הביא אותה דווקא עכשיו לטיפול. היא ענתה: "פסח. זה היה פשוט מזעזע, להיות עם כל המשפחה. אני אמורה לשמוח, לא? כל המשפחה יחד, זה לא קורה כל יום, אבל אני ממש לא שמחה. ההפך, אני סובלת, וכל תא בגוף שלי מתייסר בכאב. אחותי הצעירה ממני בשנתיים הייתה אחרי לידה שלישית. יש לה שלושה ילדים בזה אחר זה. גיסתי, אשתו של אחי הגדול, סיפרה שהיא בהיריון רביעי, וזה תוך כדי שהילדים מתרוצצים סביבנו בקריאות שמחה והתלהבות. וילדים הם ילדים, אז הם ממשיכים לבוא ולשאול אותי: מתי גם לך יהיה תינוק? למה עדיין אין לך תינוק? והשאלה האיומה ביותר: יפעתי, את לא רוצה גם תינוק???".

היא פרצה בבכי, שבורה בכאבה. ואני שם, מקשיבה, כואבת יחד איתה.

"אני בטיפולי פוריות כבר שנתיים וארבעה חודשים. אין למשפחה שלי מושג מה קורה בגלל שאנחנו לא משתפים. זו הייתה ההחלטה שלנו והיא הכי נכונה לנו. במשפחה של איתי (שם בדוי), בעלי, יש לחץ בולט סביב התעלומה, אבל יש הסכם שתיקה בעניין. ההסכם בדרך כלל בתוקף ואך אחד לא מעז לשאול על כך, מלבד פעם אחת שבה אימא שלו שאלה אותי ישירות 'מה קורה...?'. עניתי לה בצורה ברורה שאני מבקשת ממנה לא לשאול, ויותר היא לא העזה לפתוח את הנושא.

"גם במשפחה שלי זה מאוד לא נעים. מצד אחד החיים ממשיכים, גיסתי בהיריון, אחותי כבר עם ילדים. היא צעירה ממני, והתחתנו בהפרש קטן. אבל מצד שני כולם מרגישים את הכאב העצום שלי, וכל אחד בדרכו מנסה לתמוך ולעזור. אימא שלי שאלה אותי כמה וכמה פעמים על העניין, ואני יודעת שזה מתוך רצון טוב, אבל אני לא מסוגלת לשתף. פשוט לא מסוגלת".

אני מבררת עם יפעת אילו גורמי תמיכה בכל זאת יש לה בתהליך הפוריות - חברה טובה, כל אדם קרוב אחר - ומגלה לצערי שמלבד השיחה עם העובדת הסוציאלית במחלקת ה‑IVF שבה בעלה והיא מטופלים, פגישה שבה לדבריה הרגישה שאיננה מתחברת לדמות הטיפולית, אין לה מערך תמיכה. "בגלל זה באתי אלייך", היא אמרה.

"בואי נדבר על ההסתרה מהמשפחה. מה יש שם בדבר הזה, שכל כך כואב עד שעדיף להסתיר?". יפעת עונה, ואנחנו משוחחות על תחושת הערך העצמי שפוחתת כאשר היא חשה כישלון בגלל העיכוב בהולדת ילדים.

קשת רגשות רחבה מתעוררת בעת שעוברים טיפולי פוריות, על כל הצדדים המעורבים בטיפול, והיא כוללת בתוכה רגשות קשים, כואבים ולעתים אף משסעים את הלב והנפש מבפנים ואת הגוף מבחוץ.

יפעת היא מטופלת אחת מני רבות שמעדיפה להסתיר ממשפחתה את הבעיה ואת התהליך הפולשני והכואב שהיא עוברת. זאת משום שהשיתוף מעורר שאלות שלא קל לה להכיל ולהשיב עליהן, תקוות שהיא מרגישה שהיא מאכזבת, ובעיקר תחושת חשיפה של תהליכים ופרטים אישיים ואינטימיים ביותר, ביניהם מה מקור בעיית הפוריות (אם יש מקור, לעתים ישנה עקרות על בסיס לא ידוע), דבר המעורר שאלות רבות בנושא הערך העצמי ותחושות כישלון ואובדן.

כמטפלת הצעתי ליפעת את ההקשבה, ההכלה, התמיכה וההעצמה שהיא הייתה זקוקה להן כל כך. היא בחרה להיעזר ולהיתמך באופן פרטני, אך שיתפה את בעלה לאורך כל התהליך.

מחקרים הוכיחו כי מטופלות ששילבו בתהליך הרפואי תמיכה רגשית, הגיעו להצלחות בתהליך הפוריות יותר ממטופלות שלא קיבלו תמיכה זו.

עודדתי את יפעת להמשיך ולקבל תמיכה, ולהאמין בכוחה ובכוחו של בן זוגה בתהליך. גם תמיכה מחברה קרובה נחשבת תמיכה רגשית, וכל אישה יודעת מה יוצר את תחושת התמיכה המדויקת בשבילה. הקשבה לעצמך מהותית ביותר בתהליך, ונותנת כוחות לעמוד בו בהצלחה.

הכותבת היא פסיכותרפיה זוגית ומשפחתית | העצמה ותמיכה לנשים וזוגות בטיפולי פוריות

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי