"לעולם לא יושתקו עוד צלילי עמנו"

בנאום בטקס סיום מצעד החיים אמר הרמטכ"ל איזנקוט, "לא יקום עוד שער שדרכו יובלו בני עמנו מורכני ראש וחסרי מגן אל מותם".

גדי איזנקוט , כ"ח בניסן תשע"ז

הרמטכ"ל איזנקוט בכניסה למחנה ההשמדה אושוויץ
הרמטכ"ל איזנקוט בכניסה למחנה ההשמדה אושוויץ
צילום: דובר צה"ל

דור אחר דור חיו אחינו ואחיותינו פזורים ומנותקים זה מזה, אך מאוחדים ברוחם, בליבם ובחזונם עתיק היומין לשוב לארץ אבותיהם.

בטרם הספיקו לבנות לעצמם בית ומגן – קדרו פני השמיים עליהם, וקהילות יהודי אירופה הובלו לחורבן.

כאן, על האדמה הזאת, הם הורדו מקרונות בקר חשוכים, נקרעו באכזריות ממשפחתם והולכו יחד אל גורל אחד – השמדה. חטאם היחיד היה היותם בני דת משה וישראל – ובגינו הם עונו, נרמסו והומתו כשלא היה מי מלבדם שיעמוד ויילחם למענם.

אם היינו יכולים לומר לאיש שנמלט מטבח של קהילה יהודית שלמה – שיבוא יום והוא יקים בית ומשפחה במדינת היהודים; אם היינו יכולים לומר לילד שברגעי החולשה והכפור לא הניח לאחיו ליפול – שביום מן הימים יתייצב על משמר עמו כלוחם בצבאה של מדינת ישראל; אם היינו יכולים לומר להם כאשר צעדו חסרי כול בין דמם וגופותיהם של אחיהם – שעם ישראל יקום מהתופת, יתנער מן העפר ויזכה לחיות במדינה שבה מגן דוד נישא בגאווה ולא לאות קלון – האם היו יכולים להאמין?

"ותבוא בהם הרוח ויחיו, ויעמדו על רגליהם – חיל גדול מאוד מאוד", התנבא הנביא יחזקאל. היום על אדמת מחנה ההשמדה אושויץ-בירקנאו אני ניצב כראש צבא ההגנה לישראל ואומר בפה מלא: חזון התקומה שייחל לו העם במשך אלפי שנים קם והיה. במקום הזה שבו צעדו אחינו אל המוות – אנו, קציני צה"ל ומפקדיו, נוסיף לצעוד באיתנות ובאחריות למען החיים, למען עם ישראל.

דרך השער שניצב בפתחו של מחנה ההשמדה אושויץ-בירקנאו עברו אין-ספור מבני עמנו בדרכם האחרונה. עשרות שנים עברו ואנחנו חוצים היום שער זה יחד, כתף אל כתף, נושאים מבטנו אל עבר העתיד אך לא עוצמים את עינינו לנוכח זיכרון העבר.

דרך השער הזה צעדו עימי היום ניצולי שואה ששרדו במחנות ההשמדה והצליחו להיחלץ מידיו של הצורר הנאצי, עלו למדינת ישראל, תרמו לבניין כוחה ולחוסנה, ושבו לכאן כדי להעביר את לפיד הזיכרון לדורות הבאים. דרך השער הזה צעדו עימי היום נציגי המשפחות השכולות שיקיריהן מסרו נפשם למען הניצחון בקרב המתמשך על חירות ישראל.

דרך השער הזה צעדו עימי היום בני משפחתו של סגן הדר גולדין ז"ל, בשם משפחות השבויים והנעדרים כולם. נזכור ונזכיר אותם ונבטיח כי לא ננוח עד אשר ישובו בנים לגבולם. דרך השער הזה צעדו עימי היום מפקדי היחידות המיוחדות של צה"ל ונציגי יחידות צה"ל ביבשה, באוויר, בים ובעורף.

היום, בשעה שנעמוד מאות קצינים ומפקדים זקופי קומה ומלאי גאווה, לבושים במדי צה"ל ואוחזים בדגל ישראל, נביט אל אותם השמיים שאליהם זעקו אחינו ונישא לעברם הבטחה – לא יקום עוד שער שדרכו יובלו בני עמנו מורכני ראש וחסרי מגן אל מותם.

גם בחלוף 69 שנים להקמתה, מדינתנו עומדת מול אויבים המבקשים לערער את עצם קיומה. עינינו פקוחות וזרוענו ארוכה – אנו נערכים לכול תרחיש, מתאימים עצמנו לאתגרי העתיד ויודעים כי ברגע האמת נפעל יחד, נילחם ללא פשרות ונממש את ייעודו של צה"ל: להגן על המדינה, להבטיח את קיומה ואם נידרש לכך – לנצח במלחמה.

בכל התפוצות נושאים בני העם היהודי מבטם אל מדינת ישראל ויודעים שיש צבא שעומד דרוך ומוכן לדרוש את ביטחון העם. צבא מגן עוצמתי ומכריע מאי-פעם הנחוש להילחם למען חירותנו, צבא שחרט על דגלו שני דברים – עוצמתו וצדקתו. נוסיף לעמוד על המשמר מאוחדים ואיתנים ולא ניתן לשום כוח לערער את זכות קיומנו כעם וכמדינה.

מול נתיב המוות הנגלה כאן בשתיקתו הרועמת, אשר שינע בשיטתיות בני אנוש ודומם קולם, נישבע בקול חד וברור – לעולם לא יושתקו עוד צלילי עמנו. נוסיף להיות להם הקול, האור והמגן – כעמוד האש של עם ישראל המוביל אותו בשבילי מצעד החיים.

תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.