סיפור לשבת
סיפור לשבתצילום: ISTOCK

לכן הקימה הממשלה בתחילת שנת תשל"א ברצועת עזה את היאחזות כפר דרום, על שם הכפר היהודי ההיסטורי מימי התנאים, על ידי גרעיני בני עקיבא.

במהלך האינתיפאדה הראשונה נפגעו ברצועת עזה חיילים ישראלים, וארגוני שמאל מיקדו את מתקפתם נגד ההתנחלויות ברצועה, בגלל היחס המספרי הגבוה של תושבים ערבים יחסית למספר המתנחלים.

במסגרת הסכמי אוסלו הייתה רצועת עזה לאזור הראשון שנמסר לשליטת הרשות הפלשתינית במסגרת הסכם "עזה ויריחו תחילה". הרצועה הוקפה בגדר ביטחונית, והיציאה ממנה התאפשרה רק במעברים מוסדרים כדוגמת מעבר ארז. הדבר אמנם הקשה על יציאת מפגעים מחוץ לשטח הרצועה, אבל הוביל לגידול בהתקפות נגד התושבים היהודים ונגד חיילי צה"ל ברצועה. במהלך אינתיפאדת אל-אקצא בשנת תש"ס גבר מספרן של התקפות אלה.

בכ"ב במרחשוון תשס"א אירע פיגוע באוטובוס ילדים, שבו נהרגו שניים מתושבי כפר דרום, גבריאל ביטון ומרים אמיתי הי"ד, וילדים רבים נפצעו. ילדיהם של משפחת כהן איבדו את רגליהם בפיגוע. לאחר הפיגוע הורחב היישוב והוספו קרוואנים שיועדו למשפחות חדשות שעמדו בתור בשביל לזכות להתגורר בכפר דרום.

כשנה לאחר מכן, בט' במרחשוון תשס"ב, יצא אוטובוס מלא בעשרות ילדים מכפר דרום לכיוון בית הספר ביישוב עצמונה שבגוש קטיף. את הרכב ליווה ג'יפ צבאי והיו בו שלושה חיילים: זיו חזנובסקי, יזהר טובי ואלכסיי נייקוב, עולה חדש מרוסיה שנהג בג'יפ. הם נסעו מאחורי אוטובוס הילדים כדי לאבטחו ולוודא ששום מחבל צמא דם לא יפגע בילדים הרכים שנסעו ללמוד תורה.

לפתע ראה אלכסיי כי רכב פלשתיני מנסה לעקוף אותם ולהתקרב אל האוטובוס. הוא סימן לו בתנועת יד נמרצת "אל תעקוף!", אך הנהג הפלשתיני התעלם מהסימון והמשיך בניסיונותיו להתקרב לאוטובוס.

אלכסיי התרגז ונכנס לדריכות גבוהה. הוא סימן לפלשתיני ביתר שאת שלא יעז להתקרב אל האוטובוס.

הפלשתיני האיץ את רכבו וניסה בכל כוחו להתקרב לאוטובוס. היה ברור לחיילים מהי כוונתו - להיצמד לאוטובוס ולפוצץ את רכבו כדי לפגוע בעשרות הילדים הרכים. בעוד שאנשי הביטחון היהודים עושים הכול כדי לא לפגוע בילדים ערבים, אצל הפלשתינים זה בדיוק הפוך - דווקא פגיעה כואבת כזאת נחשבת אצלם להישג גדול.

אלכסיי וחבריו החלו לירות צרורות כדורים על רכבו של המתאבד הערבי, ובכל זאת הרכב לא נעצר. הם הבינו שהוא ממוגן ירי ולכן לא נפגע. הפלשתיני המשיך לדהור בטירוף לעבר האוטובוס.

נהג אוטובוס הילדים שמע את היריות והחל גם הוא להאיץ את מהירות נסיעתו, אבל בגלל שהאוטובוס ממוגן הירי שקל הרבה יותר מאוטובוס רגיל, מהירותו הייתה מוגבלת למדי.

אלכסיי וחבריו ניסו בכל דרך לחסום את רכב התופת כדי שלא יתקרב לאוטובוס, פעם מימין ופעם משמאל. הם לא נתנו לו לעקוף את רכבם.

ואז הגיע קטע כביש רחב. הג'יפ הצבאי לא היה מסוגל יותר למנוע את התקרבותו של רכב התופת אל האוטובוס.

אלכסיי נולד ברוסיה. הוא לא למד שם תורה ולא קיים מצוות, אבל לבו היהודי צפן במשך דורות על גבי דורות את מסירות הנפש למען אחים יהודים. כאשר הגיע רגע האמת, הוא הלך בעקבות לבו והחליט להיכנס בין רכב התופת ובין האוטובוס, יהיה מה שיהיה.

פיצוץ נורא החריד את כל גוש קטיף. כדור אש האיר את הנוף הפסטורלי והרעיד אותו. מאות קילוגרמים של חומר נפץ, מסמרים וחלקי מתכת נוספים התעופפו לכל עבר.

הג'יפ הצבאי הממוגן לא עמד בלחץ הנורא של חומרי הנפץ ועלה באש. זיו ויזהר נפצעו קשה מההדף ומהרסיסים הרבים, ואילו אלכסיי עלה בסערה השמיימה.

האוטובוס ניזוק מעט, אבל כל הילדים שנסעו בו ניצלו מהתופת.

תושבי כפר דרום כרתו ברית עם משפחתו של אלכסיי. מאותו יום ועד לגירוש מגוש קטיף, שהיה בתשעה באב תשס"ה, ילדי כפר דרום ביקרו בביתו שבחיפה ואמו ואחיו ביקרו בכפר דרום. כאשר אמו של אלכסיי ראתה את ילדי כפר דרום משחקים בחוצות היישוב, נהגה לומר: "בכל ילד שנמצא פה יש חלק מאלכסיי שלי, שהלך ולא ישוב...".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:[email protected]