כשפרס הגיע לסבסטיה...

בחודשים שלפני מותו, לקראת הכנת סרט על חייו, קיימה אמירה לם סדרת שיחות עם שמעון פרס. "מצטער שיש חצי מיליון מתנחלים".

ערוץ 7 , ב' באייר תשע"ז

שמעון פרס
שמעון פרס
צילום: חזקי ברוך

בכתבה גדולה המתפרסמת היום (שישי) בעיתון "ידיעות אחרונות" מספרת העיתונאית אמירם לם על שיחות שהיו לה עם הנשיא לשעבר שמעון פרס.

פרס נשאל תחילה על פרשת שרה נחשון שהצליחה בזמנו לעשות ברית מילה לבנה אברהם במערת המכפלה אך התינוק נפטר כעבור כמה חודשים, והאם התעקשה לקבור אותו בחברון. פרס, אז שר הביטחון, אישר לה את הקבורה הזו - בכך בעצם חידש בהחלטתו את הקבורה היהודית במקום.

"זה מסוג הרגעים שלא שוכחים. גם אם לא דיברתי על זה כל השנים, זה הולך איתי. אבל בואי נראה את כל התמונה: אישה שהולכת עם ילדה המת, עטוף בשמיכות וחבוק בידיה, חולפת על פני מחסומים, צועדת וצועדת. עשיתי אז חשבון, אני נגד התנחלויות, אבל צריך גם לדעת להבחין כשיש יוצא מהכלל. אדם שיש לו פטיש ביד חושב שכל בעיה היא מסמר.

פה היו רגשות. אמא מוכת יגון ששכלה את בנה. אז גם אם יש לך פטיש, לא כולם הם אותו מסמר. זה מקרה שאני זוכר וחוזר אליו במחשבות. היא צעדה, הסתערה קדימה, לא הקשיבה. החיילים במחסומים לא ידעו מה לעשות. היא הייתה נחושה ומלאת יגון. לא רציתי שיכו או יעצרו אותה. אז מותר לי להחליט החלטה יוצאת דופן מטעמים אנושיים. זה מה שעשיתי ואני חושב שעשיתי נכון, אם כי זה רגע שאני מהרהר בו רבות".

בין השאר התייחס פרס בשיחות גם לחלקו בהקמת ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון ונשאל האם הוא מתחרט על הקמתן.

פרס חשף שההוראות על סיוע להתנחלויות הגיעו מאנשים שסבבו אז את ראש הממשלה, יצחק רבין.

"באתי לסבסטיה לדרוש מהם לרדת משם", הוא אומר. "כשבאתי יחד עם הרמטכ"ל מוטה גור קיבלו אותנו במחיאות כפיים ובשירה. אמרתי להם: חברים יקרים, אתם טועים. אני לא באתי לכאן לבקש מכם להישאר. אני באתי לכאן לדרוש שתרדו. ואז הרב לוינגר ז"ל היה האיש המרכזי. הוא עשה קריעת בגדים. התחילו לצעוק נגדי.

"כשהייתי שר הביטחון אצל יצחק רבין, הוא מינה אז שני עוזרים: אריק שרון וגנדי. שניהם היו ימניים. שניהם היו בעד ההתנחלויות ושניהם ניהלו את הקרב נגדי ממשרד ראש הממשלה. המתנחלים התעקשו לא לרדת. הם אמרו: לא נרד.

תוך שאנחנו יושבים ומדברים, התחילו לגיונות של מתנחלים למלא את כל הסביבה. מישהו אחר נתן להם עצות נגדי, הנחה אותם איך לפעול, הם היו מעודכנים. מוטה ואני ישבנו המומים, לא הבנו מאיפה הם יודעים כל דבר שקורה אצלנו. ברור לי שהיו אצלנו מי שסיפרו להם והדריכו אותם. אחר כך הממשלה העבירה לי הנחיות: תחפש איתם איזו פשרה, אולי תציע להם שיירדו מהר, כעבור חודש. הצעתי להם, והם דחו את זה. בסוף סוכם על דחיית ההחלטה בשלושה חודשים".

פרס מספר על חלקו הגדול בהקמת הישוב עפרה, "שם רציתי להקים משהו שמקביל לגרעין נח"ל. שחיילים יעבדו וישמרו. מצבנו בירושלים היה חלש. רצינו להקים תחנת רדאר. המקום היה בעל חצור. זה השטח. באו אליי המתנחלים ואמרו שהם רוצים להתיישב בבעל חצור. אמרתי, אתם יודעים מה? אתם תחזיקו את הרדאר. התייחסתי אליהם כמו אל חיילי נח"ל".

והיום, כשאתה רואה את כל גוש המתנחלים, מה אתה מרגיש? "כולם יודעים שאני התנגדתי להתנחלויות האלה – כך היה אז וכך גם היום. כשהיו החילופים בין מפא"י לליכוד, היו אולי 20־30 התנחלויות ו־6,000 מתנחלים. אז באמת זו לא נחשבה בעיה. אילו היו רק 4,000 מתנחלים היום, לא הייתה בעיה. כלום.

''כשיש חצי מיליון, זה דבר אחר. את זה עשו אחרי שאנחנו עזבנו את השלטון. ודאי שאני מצטער שזה קיים. תביני, אני אף פעם לא הייתי בעד שתי גדות לירדן. כל חיי האמנתי תמיד שעדיפה מדינה יהודית ערכית על חלק מארץ ישראל מאשר כל ארץ ישראל ושנימצא בקונפליקט בלתי פוסק".